באתי לגני: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־14:28, 20 בינואר 2016

"באתי לגני" הינו שמו (הדיבור המתחיל) של המאמר האחרון שכתב כ"ק אדמו"ר הריי"צ וכן המאמר הראשון וסדרת מאמרים שבאה בעקבותיו שאמר הרבי. המאמרים פותחים במילות המדרש "באתי לגני" ונקראים על שמם.

אמר ר' מנחם חתניה דר' אלעזר בר אבונה בשם ר' שמעון בר' יוסנה: באתי לגן אין כתיב כאן, אלא לגני, לגנוני, למקום שהיה עיקרי מתחלה, ועיקר שכינה לא בתחתונים הייתה, הדא הוא דכתיב: (בראשית ג') וישמעו את קול ה' אלוהים מתהלך בגן...

— מדרש רבה, שיר השירים, פרשה ה'

באתי לגני תש"י

תוכן המאמר

על הפסוק "באתי לגני" דרשו חז"ל שזוהי אמרתו של הקב"ה אודות התגלותו בעולם במתן תורה, שהיא מקומו מהעבר מפני שכבר בתחילת הבריאה 'עיקר שכינה בתחתונים היתה'. אלא שע"י חטאים הסתלקה, ושוב חזרה והתגלתה על ידי שבעה צדיקים עד משה רבינו שהמשיכו אותה מטה מטה, זאת בעיקר על ידי בניין המשכן עליה נאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". וזהו גם עבודת כל אחד מישראל לעשות בתוכו עצמו ומהעולם 'משכן', כי כוונת הבריאה היא בכדי לעשות להקב"ה דירה בתחתונים, והוא על ידי העבודה של אתכפיא ואתאפכא, שעל ידם נמשך אור הסובב כל עלמין שהוא מאיר בכולהו עלמין בשווה.

כשם שהיו עבודות במקדש (ומשכן) כך ישנם מעין אלו בנפש האדם בעבודתו, ואחת העבודות היא, שהיו מקריבים שם קרבנות, ועל האדם לדעת שעבודת ההקרבה תלויה בו עצמו ("אדם כי יקריב מכם" - "בכם הדבר תלוי"), שאין שום מניעה ממנו להתקרב אל ה', וההקרבה היא "מין הבהמה" - מנפש הבהמית שבו, ובזה ישנם כמה סוגי בני אדם, יש שנפשם כבקר ("שור נגח בעל מדות גסות") ויש כצאן ("שהיא בהמה דקה.. גם בכלל בהמה"). ההקרבה עצמה היא על ידי "אש" שירד מלמעלה, והוא האש הקיים בטבע בנפש האלוקית, והתלבשותה בנפש הבהמית מביאה את "אש אהבה" גם אליה, "שמתהפך מבהמיותו ועולה ונכלל ברשפי אש התשוקה שבנפש האלוקית".

תוכן העבודה היא להפך את החושך לאור, ומזה הסיבה היה המשכן עשוי מ"עצי שיטים", שהם מלשון "שטות" והשטות הוא הכינוי לקליפות משום שהם מעלימים על אור ה'. ומבאר בעבודה, עפ"י מאמר חז"ל: "אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות", שיהודי העובר עבירה הוא מעשה הנובע מהרוח שטות, המגשמת את האדם עד שאינו מרגיש הפחיתות שבעבירות והעילוי שבמצוות, וכתוצאה מכך עובר בשאט נפש על מצוות ה'. ואילו היה מרגיש שכל עבירה מפרידה מה' לא היה עובר על רצון ה', כשם שבנסיון עבודה זרה היה מוסר נפשו בכדי לא לעבור על רצון ה'.

אולם רוח שטות זו המכסה על ההרגש האלוקי בנפש האדם היא רק על המדות שלו ולא על עצמות הנפש, שלכן בהגיע נסיון השייך לעצם הנפש כמו בענין הכפירה ר"ל, הרי זה נרגש אצלו ודווקא בדברים הפרטיים אפשר שתעלים הנפש הבהמית עד שבא לידי עבירה וירד מדחי אל דחי.

אמנם כשם שישנו השטות בקליפה כך יש שטות בקדושה, שהוא "ביטול הרצון שלמעלה מטעם ודעת", ועל ידה הוא ההתקשרות האמיתית עם אלוקות לפי שאמיתית האלוקות הוא למעלה מגדר השגה ואינו נתפש בהשגה כלל. וכשם שהנביא מכונה "משוגע" שהוא מצד ביטולו הנעלה למעלה מטעם ודעת. ומזה הטעם היה המשכן מעצי שיטים שמהשטות דקליפה נעשה שטות דקדושה ("אתהפכא חשוכא לנהורא") וכן הוא בכל אחד ואחד, שבכמה עניינים בענייני העולם נרגש שהם כחוק שאינם מזיזים אותם ממקומם ("וויילע אזוי טוט וועלט"), שתמורת זה יידע ש"מי הוא היודע עתו וזמנו - ויעמוד על נפשו ויקבע לו עיתים לתורה" ועל ידי זה מאיר ומתגלה אור הסובב כל עלמין.

הוצאתו והדפסתו

ביום יו"ד שבט שנת תרד"ע, הסתלקה הרבנית הצדקנית מרת רבקה, אשתו של כ"ק אדמו"ר מהר"ש וזקנתו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ. שנים מאוחר יותר, בשנת תש"ב, הסתלקה בתאריך י"ג שבט הרבנית הצדקנית מרת שטערנא שרה, אמו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ. במשך כמה שנים אמר כ"ק אדמו"ר הריי"צ - או הוציא לאור קונטרס המכיל - מאמר חסידות בקשר עם תאריכים אלה.

בשנת תש"י חל להיות י' שבט בשבת קודש פרשת בא. לקראת יום זה יצא לאור "קונטרס י'-י"ג שבט", ובו מאמר חסידות על הפסוק "באתי לגני אחותי כלה", והמשכו מאמר היושבת בגנים".

בעצם יום השבת קודש הסתלק כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, ומאמר "באתי לגני" התברר כמאמר אותו הוציא ליום ההסתלקות-הילולא שלו.

לקראת פורים וב' ניסן, הוציא הרבי את הפרקים הבאים ב"המשך" זה, שהיו מוכנים לדפוס אך ללא התחלות וסיומים (אשר טרם מסרם כ"ק אדמו"ר הריי"צ לפני הסתלקותו). "המשך ההילולא" כולו כלל עשרים פרקים.

במשך השנה שלאחר ההסתלקות, דיבר הרבי בחלק גדול מהשיחות, אודות מעלות מאמר והמשך "באתי לגני", אשר במאמר זה השאיר בעל ההילולא את כל העצות וההדרכות לתקופה זו^[1].

באתי לגני תשי"א

באתי לגני תשי"א, הוא המאמר הראשון אותו אמר הרבי בקבלתו את נשיאות חסידות חב"ד בי' שבט תשי"א.

את המאמר התחיל הרבי בשעה 22:40. במאמר זה קובע הרבי את תפקיד דורנו זה - הדור השביעי: "והנה זה תובעים מכל אחד ואחד מאיתנו, דור השביעי, דכל השביעין חביבין. דעם היות שזה שאנחנו בדור השביעי הוא לא על-פי בחירתנו ולא על-ידי עבודתנו ובכמה עניינים אפשר שלא כפי רצוננו, מכל-מקום, הנה כל השביעין חביבין, שנמצאים אנחנו בעקבתא דמשיחא, בסיומא דעקבתא, והעבודה - לגמור המשכת השכינה, ולא רק שכינה כי-אם עיקר שכינה, ובתחתונים דווקא".

כאשר ציטטו בפני כמה מגדולי ישראל (רבי יצחק זאב סולובייצ'יק ועוד) קטעים מהמאמר, ראו כבר אז בחכמתם את ייעודו ויעדו של הרבי כמלך המשיח.

במשך השנים

משנת תשי"א והלאה, אמר הרבי מידי שנה ביום ההילולא יו"ד שבט מאמר עם הדיבור המתחיל "באתי לגני". ובכל שנה, ביאר פרק אחד מתוך עשרים הפרקים שבהמשך באתי לגני תש"י - לפי הסדר. בשנת תש"ל הושלם המחזור הראשון של לימוד ההמשך כולו, ואז החל בשנת תשל"א המחזור השני, מפרק א' - עד שנת תשמ"ח.

בחלק מהשנים, אמר הרבי יותר ממאמר אחד ביו"ד שבט (או בסמיכות לו) עם הדיבור המתחיל "באתי לגני". חלק ממאמרים אלו הוגהו על ידו, אך רובם יצאו לאור "בלתי מוגה".

מאמרים אלו נדפסו בשני כרכים בספר המאמרים באתי לגני.

ראו גם

קישורים חיצונים

הערות שוליים

↑ במכתבים רבים באגרות קודש חלק ג', ראה לדוגמא אגרות תקסב. תקסה. תקסח. ועוד.

[1] במכתבים רבים באגרות קודש חלק ג', ראה לדוגמא אגרות תקסב. תקסה. תקסח. ועוד.

[1]

@@ שורה 7: / שורה 7: @@
 ==באתי לגני תש"י==
+====תוכן המאמר====
+על הפסוק "באתי לגני" דרשו חז"ל שזוהי אמרתו של הקב"ה אודות התגלותו בעולם במתן תורה, שהיא מקומו מהעבר מפני שכבר בתחילת הבריאה 'עיקר שכינה בתחתונים היתה'. אלא שע"י חטאים הסתלקה, ושוב חזרה והתגלתה על ידי שבעה צדיקים עד משה רבינו שהמשיכו אותה מטה מטה, זאת בעיקר על ידי בניין המשכן עליה נאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". וזהו גם עבודת כל אחד מישראל לעשות בתוכו עצמו ומהעולם 'משכן', כי כוונת הבריאה היא בכדי לעשות להקב"ה [[דירה בתחתונים]], והוא על ידי העבודה של [[אתכפיא]] ו[[אתאפכא]], שעל ידם נמשך אור ה[[סובב כל עלמין]] שהוא מאיר בכולהו עלמין בשווה.
+כשם שהיו עבודות במקדש (ומשכן) כך ישנם מעין אלו בנפש האדם בעבודתו, ואחת העבודות היא, שהיו מקריבים שם קרבנות, ועל האדם לדעת שעבודת ההקרבה תלויה בו עצמו ("אדם כי יקריב מכם" - "בכם הדבר תלוי"), שאין שום מניעה ממנו להתקרב אל ה', וההקרבה היא "מין הבהמה" - מ[[נפש הבהמית]] שבו, ובזה ישנם כמה סוגי בני אדם, יש  שנפשם כבקר ("שור נגח בעל מדות גסות") ויש כצאן ("שהיא בהמה דקה.. גם בכלל בהמה"). ההקרבה עצמה היא על ידי "אש" שירד מלמעלה, והוא האש הקיים בטבע ב[[נפש האלוקית]], והתלבשותה בנפש הבהמית מביאה את "אש אהבה" גם אליה, "שמתהפך מבהמיותו ועולה ונכלל ברשפי אש התשוקה שבנפש האלוקית".
+תוכן העבודה היא להפך את החושך לאור, ומזה הסיבה היה המשכן עשוי מ"עצי שיטים", שהם מלשון "שטות" והשטות הוא הכינוי ל[[קליפות]] משום שהם מעלימים על אור ה'. ומבאר בעבודה, עפ"י מאמר חז"ל: "אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות", שיהודי העובר עבירה הוא מעשה הנובע מהרוח שטות, המגשמת את האדם עד שאינו מרגיש הפחיתות שבעבירות והעילוי שבמצוות, וכתוצאה מכך עובר בשאט נפש על מצוות ה'. ואילו היה מרגיש שכל עבירה מפרידה מה' לא היה עובר על רצון ה', כשם שבנסיון עבודה זרה היה מוסר נפשו בכדי לא לעבור על רצון ה'.
+אולם רוח שטות זו המכסה על ההרגש האלוקי בנפש האדם היא רק על המדות שלו ולא על עצמות הנפש, שלכן בהגיע נסיון השייך לעצם הנפש כמו בענין הכפירה ר"ל, הרי זה נרגש אצלו ודווקא בדברים הפרטיים אפשר שתעלים הנפש הבהמית עד שבא לידי עבירה וירד מדחי אל דחי.
+אמנם כשם שישנו השטות בקליפה כך יש שטות בקדושה, שהוא "ביטול הרצון שלמעלה מטעם ודעת", ועל ידה הוא ההתקשרות האמיתית עם אלוקות לפי שאמיתית האלוקות הוא למעלה מגדר השגה ואינו נתפש בהשגה כלל. וכשם שהנביא מכונה "משוגע" שהוא מצד ביטולו הנעלה למעלה מטעם ודעת. ומזה הטעם היה המשכן מעצי שיטים שמהשטות דקליפה נעשה שטות דקדושה ("אתהפכא חשוכא לנהורא") וכן הוא בכל אחד ואחד, שבכמה עניינים בענייני העולם נרגש שהם כחוק שאינם מזיזים אותם ממקומם ("וויילע אזוי טוט וועלט"), שתמורת זה יידע ש"מי הוא היודע עתו וזמנו - ויעמוד על נפשו ויקבע לו עיתים לתורה" ועל ידי זה מאיר ומתגלה אור הסובב כל עלמין.
+====הוצאתו והדפסתו====
 ביום יו"ד שבט שנת [[תרד"ע]], הסתלקה הרבנית הצדקנית מרת רבקה, אשתו של כ"ק אדמו"ר מהר"ש וזקנתו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ. שנים מאוחר יותר, בשנת [[תש"ב]], הסתלקה בתאריך י"ג שבט הרבנית הצדקנית מרת שטערנא שרה, אמו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ. במשך כמה שנים אמר כ"ק אדמו"ר הריי"צ - או הוציא לאור קונטרס המכיל - מאמר חסידות בקשר עם תאריכים אלה.