גלות – הבדלי גרסאות
הרחבה |
|||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
*'''חומרות ודקדוקי סופרים''' - בזמן הבית היה קל לעבוד את ה' ולהתעורר באהבה אליו, אך בזמן הגלות נתמעטו הלבבות וקשה יותר להתעורר באהבת ה'; מסיבה זו נוספו בגלות עוד הרבה דקדוקים וחומרות שתיקנו [[חז"ל]], שלא היו בזמן הבית{{הערה|לקוטי תורה מטות פה, א.}}. | *'''חומרות ודקדוקי סופרים''' - בזמן הבית היה קל לעבוד את ה' ולהתעורר באהבה אליו, אך בזמן הגלות נתמעטו הלבבות וקשה יותר להתעורר באהבת ה'; מסיבה זו נוספו בגלות עוד הרבה דקדוקים וחומרות שתיקנו [[חז"ל]], שלא היו בזמן הבית{{הערה|לקוטי תורה מטות פה, א.}}. | ||
*'''[[יום טוב שני של גלויות]]''' - בזמן הבית, הנשמות היו גבוהות יותר והיו יכולים לקבל את ההתגלות האלוקית המאירה ביום טוב ביום אחד. אך בזמן הגלות הנשמות נמוכות יותר, והגילוי צריך לרדת מדרגה לדרגה, לכן נדרשים שני ימים יום טוב כדי לקבל אותו{{הערה|לקוטי תורה שמיני עצרת צא, ג.}}. | *'''[[יום טוב שני של גלויות]]''' - בזמן הבית, הנשמות היו גבוהות יותר והיו יכולים לקבל את ההתגלות האלוקית המאירה ביום טוב ביום אחד. אך בזמן הגלות הנשמות נמוכות יותר, והגילוי צריך לרדת מדרגה לדרגה, לכן נדרשים שני ימים יום טוב כדי לקבל אותו{{הערה|לקוטי תורה שמיני עצרת צא, ג.}}. | ||
==המצאות השכינה בגלות== | |||
ב[[תורת החסידות|חסידות]] מבואר רבות, על כך שה[[שכינה]] נמצאת תמיד עם [[בני ישראל]] בגלות אף שלא תמיד מרגישים אותה{{הערה|לכאורה, אף שהלשון הוא שה'''שכינה''' נמצאת בגלות, מלקוטי שיחות ח"ט שיחת נצבים א' ס"י יש לדייק שה'''עצמות''' נמצא עם בני ישראל בגלות.}}. כמאמר [[רשב"י]]{{הערה|שם=מגילה|[[מסכת מגילה|מגילה]] כט, א.}}: "כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה - שבכל מקום שגלו שכינה עמהן, גלו למצרים שכינה עמהן . . גלו לבבל שכינה עמהן . . ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן, שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך - והשיב לא נאמר אלא ושב, מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות". ענין זה מתאים לדין{{הערה|[[מסכת מכות|מכות]] י, א. [[רמב"ם]] הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ז' הלכה א'.}} "תלמיד שגלה, מגלין רבו עמו"{{הערה|שם=כ|שיחת כ' טבת תשמ"ה (התוועדויות חלק ב' ע' 1025-6).}}. | |||
[[הרבי]] מבאר כי שני ענינים מודגשים בכך: (א) מחד גיסא, אין המדובר רק שהקדוש ברוך הוא '''נמצא''' בגלות, אלא הכוונה היא שהוא '''סובל''' (כביכול) את צרת הגלות, כמו שכתוב{{הערה|ישעיה סג, ט.}} "בכל צרתם '''לו''' צר"; וכפי הדיוק '''מגלין''' רבו עמו, היינו שהרב סובל בצער הגלות{{הערה|שם=כ}}. (ב) לאידך, אין הכוונה רק שהקדוש ברוך הוא מצטער בצער הגלות, אלא הוא עצמו נמצא עם בני ישראל - לא כמלך הנמצא בהיכלו ומצטער מצרת בנו הנמצא בגלות, אלא כיורד עם בנו לגלות, או שגם טוחן עמו בבית האסורים{{הערה|לקוטי שיחות חלק ט' הנ"ל ובהערה 35 שם.}}. | |||
בכך גם מודגש ההכרח לבואה המיידי של הגאולה במהירות האפשרית, שכן לא רק בני ישראל סובלים בגלות, אלא גם הקדוש ברוך הוא כביכול{{הערה|שיחת ל"ג בעומר תשד"מ (לקוטי שיחות חלק כ"ז ע' 290). ש"פ יתרו תשמ"ה (התוועדויות חלק ב' ע' 1206). ועוד.}}. | |||
הרבי מדגיש את העובדה שהשכינה נמצאת עד '''הרגע האחרון''' של הגלות ("כשהן עתידין ליגאל") יחד עם בני ישראל. לא שהקדוש ברוך הוא יוצא מהגלות ולאחר מכן מוציא את בני ישראל, אלא הוא נמצא עם בני ישראל עד לגאולה {{הערה|לקוטי שיחות חלק ט' הנ"ל. שיחת ל"ג בעומר תשמ"ג (לקוטי שיחות חלק ל"ז ע' 136). ל"ג בעומר תשד"מ הנ"ל.}}. | |||
המקום המיוחד והעיקרי בו נמצאת השראת השכינה בגלוי - הוא ב[[בית הכנסת|בתי הכנסיות]], ובהם גופא, במיוחד בבית הכנסת של [[נשיא הדור]] - כדברי ה[[גמרא]]{{הערה|שם=מגילה}}: "ואהי להם למקדש מעט - אמר רבי יצחק: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל, ור"א אמר: זה בית רבינו שבבבל". מכך מובן גם שבשעת הגאולה ("כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן"), תתחיל גאולת השכינה מאותו מקום בו שרתה קודם לכן - זאת אומרת, ש[[בית המקדש]] יתגלה תחילה בבית הכנסת של נשיא הדור (דהיינו - [[770]]), ומשם ישוב ל[[ירושלים]]{{הערה|ראה בארוכה [[קונטרס בית רבינו שבבבל]].}}. | |||
==מהותה ומטרתה הפנימית של הגלות== | ==מהותה ומטרתה הפנימית של הגלות== | ||