ביטול הצומות לעתיד לבוא – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 10: / שורה 10: @@
 ===טעימה מביטול הצומות===
-בדורות האחרונים, רוב ישראל ובעיקר ה[[חסידים]] נוהגים שלא להתענות ב[[תענית בה"ב|תעניות בה"ב]] - הסיבה לכך היא{{הערה|שיחות ימי תעניות בה"ב [[תשמ"ח]], [[התוועדויות]] חלק ג' ע' 258.}}, בגלל שהגאולה מתקרבת, ואז יתהפכו כל הצומות לימים טובים - לכן כ[[טעימה מהגאולה בדורנו|טעימה מהגאולה]] אין מתענים.
+מעין ביטול הצומות קיים גם בזמננו בזמן ה[[גלות]], ומודגש ב[[מנהג ישראל]] בדורות האחרונים שאינם נוהגים להתענות ב[[תענית בה"ב|תעניות בה"ב]], זאת בגלל הגאולה המתקרבת, ובזמנה יהפכו כל הצומות לימים טובים - לכן כ[[טעימה מהגאולה בדורנו|טעימה מהגאולה]] אין מתענים.{{הערה|שיחות ימי תעניות בה"ב תשמ"ח, התוועדויות חלק ג' ע' 258.}} גם בליל הצום  - שבו אוכלים ושותים (בצומות שמתחילים מהבוקר) - למרות שמצד הזמן התחיל כבר יום התענית הנה בזמן זה מודגש יותר ענינו של הצום כעת רצון ולא כיום צער.{{הערה|דבר מלכות שיחת עשרה בטבת וש"פ ויחי תשנ"ב הערה 45.}}
+והעיקר הוא בשנים שבהם הצומות חלים ביום השבת, שקביעות זו מדגישה את הפיכת ימים אלו לימי חג.{{הערה|ראה שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז תשמ"ח - ספר השיחות חלק ב' ע' 526. שיחות דבר מלכות ש"פ בלק (הנ"ל), ש"פ דברים תנש"א ועוד.}}
-בשנים בהן חלו התעניות בשבת, ונדחו לאחר השבת, נהגו [[רבותינו נשיאינו]] לדבר על ביטול הצומות לעתיד לבוא. והרבי הסביר{{הערה|למשל: שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז [[תשמ"ח]]  - [[ספר השיחות]] חלק ב' ע' 526. שיחות [[דבר מלכות]] ש"פ בלק (הנ"ל), ש"פ דברים [[תנש"א]].}}, שבקביעות כזו גם מורגשת הטעימה מהגאולה, מעין ביטול הצומות והפיכתם לשמחה בגאולה - כאשר ביום הצום מתענגים באכילה ושתיה בסעודות השבת, וכמו שכותבת ההלכה{{הערה|שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ"ב ס"י.}} ש"אוכל בשר ושותה יין . . ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו". הרבי הוסיף שכדי להדגיש את השמחה יש להוסיף באכילה והשתיה, יותר מבכל שבת.
+הפיכת הצום בשנים בהם יום הצום הוא בשבת. הוא משום שכשנדחית התענית לאחרי השבת דיני התענית קלים יותר{{הערה|ראה שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ"ט סעיף ט}}, והרי זה מעין ביטולה.
+נוסף לכך, ביום התענית עצמה מורגשת הטעימה מהגאולה, מעין ביטול הצומות והפיכתה לחג - כאשר ביום הצום מתענגים באכילה ושתיה בסעודות השבת.  ויתירה מכך כמבואר בהלכה שביום זה:{{הערה|שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ"ב סעיף י.}} "אוכל בשר ושותה יין . . ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו". הסיבה [[פנימיות התורה|הפנימית]]) לכך:  יום צום הוא יום של 'עת רצון' ועת סגולה, אלא שזו מתגלית בנפש האדם על ידי קיום דיני היום - התענית. וכשנדחית התענית ללאחרי השבת יום הצום נשאר ביום השבת, ורק 'דיני הצום' נדחים לאחרי השבת.{{הערה|ראה צפנת פענח על הרמב"ם הלכות תענית פרק א הלכה ט ועוד.}} ויוצא לפי זה שהשבת עצמה הוא 'יום רצון לה' ויום סגולה, בעוד העניינים השליליים שבה נדחו, יוצא שיום השבת עצמו הוא יום שמחה והתעלות בעבודת ה' מתוך אכילה ושתיה. והרי זה מעין היעוד לעתיד לבוא שתתגלה תוכנם הפנימי של ימי הצום שהם ימי רצון.{{הערה|לקוטי שיחות חלק ל"ג עמוד 156 ואילך.}} אכן בקביעות זו נהגו רבותינו נשיאינו לדבר על ביטול הצומות לעתיד לבוא.{{מקור|חסר קצת הסברה מה פעלו בזה?}}
-כמו כן בליל הצום - שבו אוכלים ושותים (בצומות שמתחילים מהבוקר) - מודגש יותר ענינו של הצום כעת רצון, שאז יש כח להביא את הגאולה ע"י ה[[תשובה]] ולבטל את הצום עוד לפני התחלתו{{הערה|[[דבר מלכות]] שיחת [[עשרה בטבת]] וש"פ ויחי [[תשנ"ב]] הערה 45.}}.
 ==ביטול הצומות לעתיד לבוא==