ג' בתמוז: הבדלים בין גרסאות בדף
(שחזור) |
|||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
ולכן רבים מחסידי חב"ד לא אומרים תחנון ביום זה | ולכן רבים מחסידי חב"ד לא אומרים תחנון ביום זה | ||
. | . | ||
*[[תשנ"ד]] - [[הרבי]] התכסה מעינינו. | *[[תשנ"ד]] - [[הרבי]] התכסה מעינינו. כל ה[[חסיד]]ים מאמינים, שהמצב שנוצר הוא שלב בתהליך התגלותו השלימה של הרבי כ[[מלך המשיח]]. זאת בשל דבריו של הרבי כי {{מונחון|דורנו|כלומר דורו של הרבי}}{{הערה|ההגדרה של דורות בשיחות הרבי, היא לפי נשיאי הדור. כך למשל במאמר [[באתי לגני]] מוזכרים שבעה דורות שהראשון שבהם הוא דורו של [[אדמו"ר הזקן]] והאחרון שבהם הוא דורו של [[הרבי]]}}, {{הערה|בשיחה אחרת של הרבי מובא התייחסות יותר מפורשת לנצחיות חיין של נשיא הדור: "מזה מובן החידוש דדורנו - הדור התשיעי לגבי כל הדורות שלפני זה, עד לדור שלפני זה (דור השמיני): מכיון שהגאולה לא באה אז בפועל, ה"בא אל פרעה" (הגילוי ד"אתפריעו כל נהורין" למטה) לא היה בתכלית השלימות כנשמה בגוף בריא (היתה הסתלקות הנשמה מן הגוף וגם הנשמה בגוף היתה במצב ש"הדיבור הוא בגלות" וכו'), מה שאין כן בדורנו זה - הדור האחרון לגלות ודור ראשון לגאולה - נעשה תומ"י "נתלו המאורות", שלא זו בלבד שלא חסר חס ושלום במאורות הגדולים דגילוי [[תורה שבכתב]] ו[[תורה שבעל פה]], אלא אדרבה - מתווספת שלימות נעלית יותר (לא באופן ד"כבד פה מאורייתא שבעל פה וכבד לשון מאורייתא שבכתב, בהיותו למעלה מזה), באופן שכשנשמות בגופים מקבלים בפנימיות "אתפריעו כל נהורין" ש"נתלו" עתה, על ידי זה שמשיח צדקנו בא מיד, "שלח נא ביד תשלח" וילמד תורה את כל העם כולו, עד "תורה חדשה מאיתי תצא". | ||
(תרגום מספר השיחות תשנ"ב חלק א' עמ' 294).}} הוא "הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה"{{הערה|ראו לדוגמה במאמר [[באתי לגני#באתי לגני תשי"א|באתי לגני תשי"א]]}}. בהקשר לכך, מזכירים החסידים את האמור{{הערה|[[רש"י]] בסוף ספר דניאל, פרק י"ב פסוק י"ב, המדבר על [[מלך המשיח]].}}: "אשרי המחכה ויגיע" וגו': ".. שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה", כלומר, ש[[מלך המשיח]] [[נכסה וחוזר ונגלה]]. | (תרגום מספר השיחות תשנ"ב חלק א' עמ' 294).}} הוא "הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה"{{הערה|ראו לדוגמה במאמר [[באתי לגני#באתי לגני תשי"א|באתי לגני תשי"א]]}}. בהקשר לכך, מזכירים החסידים את האמור{{הערה|[[רש"י]] בסוף ספר דניאל, פרק י"ב פסוק י"ב, המדבר על [[מלך המשיח]].}}: "אשרי המחכה ויגיע" וגו': ".. שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה", כלומר, ש[[מלך המשיח]] [[נכסה וחוזר ונגלה]]. | ||
בשאלה כיצד להגדיר את שהתרחש ביום זה, וכיצד יש לנהוג בעקבות כך. קיימים בקרב [[חסיד]]י [[חב"ד]] דעות שונות. לחלקם הוא אינו יום הילולא ואינם נוהגים המנהגים בהתאם לכך. למרות שרוב המשפיעים בקבוצה זו הולכים ל[[אוהל]] הק' במשך השנה. | |||
חלק אחר של חסידים נוהג ביום זה במנהגי ההילולא, בהשתטחות בהאוהל כתיבת פ"נ הדלקת נר וכו'. למרות חילוקי הדעות חסידי חב"ד תמימי דעה שיום זה אינו כשאר ימי הסתלקות הצדיקים בדורות עברו. | |||
==עניינו== | ==עניינו== | ||
גרסה מ־14:25, 4 בדצמבר 2015
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י |
| יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ |
| כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | |
|
תשרי · חשוון · כסלו · טבת · שבט ·
אדר | |||||||||
ג' בתמוז הוא היום השלישי בחודש תמוז.
אירועים ביהדות
- ב'תפ"ט - יהושע בן נון עצר את השמש והירח במלחמת חמשת המלכים במקדה.
- תקמ"ה - רבי שלמה דב הלברשטאט, אב בית דין בעיר מץ שבצרפת, נפטר.
- תרפ"ט - ר' מרדכי לייב רובין, ראש אב בית דין קהילות הפרושים בירושלים, נפטר.
ימי חב"ד
- תרי"א - התרחשה השריפה הגדולה בליובאוויטש.
- תרפ"ז - אדמו"ר הריי"צ שוחרר ממאסרו (מיום ט"ו סיון תרפ"ז) בכלא 'שפולארקה', בתנאי שיסע לעיר מקלטו קסטרמה.
יום זה מוגדר ע"י הרבי כאתחלתא דגאולה, ולכן רבים מחסידי חב"ד לא אומרים תחנון ביום זה .
- תשנ"ד - הרבי התכסה מעינינו. כל החסידים מאמינים, שהמצב שנוצר הוא שלב בתהליך התגלותו השלימה של הרבי כמלך המשיח. זאת בשל דבריו של הרבי כי
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין דורנו[1], [2] הוא "הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה"[3]. בהקשר לכך, מזכירים החסידים את האמור[4]: "אשרי המחכה ויגיע" וגו': ".. שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה", כלומר, שמלך המשיח נכסה וחוזר ונגלה.
בשאלה כיצד להגדיר את שהתרחש ביום זה, וכיצד יש לנהוג בעקבות כך. קיימים בקרב חסידי חב"ד דעות שונות. לחלקם הוא אינו יום הילולא ואינם נוהגים המנהגים בהתאם לכך. למרות שרוב המשפיעים בקבוצה זו הולכים לאוהל הק' במשך השנה. חלק אחר של חסידים נוהג ביום זה במנהגי ההילולא, בהשתטחות בהאוהל כתיבת פ"נ הדלקת נר וכו'. למרות חילוקי הדעות חסידי חב"ד תמימי דעה שיום זה אינו כשאר ימי הסתלקות הצדיקים בדורות עברו.
עניינו
ג' בתמוז מבטא את החידוש הכללי שהתחדש בדורות האחרונים לפני ביאת המשיח בכל עניין הגלות.
הביאור בזה: חודש תמוז הוא חודש של העלם והסתר. משום שבה החלה הגלות, לכן אין בה חג אדרבה רק צום יז בתמוז ובה מתחילים השלשה שבועות של אבלות על חורבן הבית והירידה לגלות. דבר זה מתבטא אף בשם החודש 'תמוז' שהוא על שם עבודה זרה.[דרוש מקור: יש לעיין במקור המובא השיחה.] אולם בדורנו התחדש בחודש זה יום של שמחה יום של התגלות אלוקית בגאולה וניצחון על המנגדים לתורה ומצוות - חג הגאולה י"ב תמוז.
הסיבה שבקרבנו אל הגאולה האמיתית והשלימה מתגלה דווקא בחודש תמוז שמסמל את החורבן יום גאולה הוא מתוך מובן עמוק יותר ביחס של גלות וגאולה. ביאת הגאולה היא לא באופן שיתגלה ש'סיבת' הגלות היא 'בשביל' הגאולה. אלא שהגלות 'עצמו' הוא 'נהפך' לטוב וליום טוב. (ומתגלה שבעומק הגלות ישנו אור! עניין זה (שהחושך עצמו נהפך לאור) מתבטא גם ב'אופן' הגאולה של הרבי הריי"צ עצמו שהמנגדים שחררו את הרבי לא על ידי שגברו עליהם ונצחום, אלא הם בעצמם יחד עם כל תוקפם הורו ושחררו אותו. כמו כן מתבטא עניין זה בשם החודש שכאמור נקרא על שם של עבודה זרה אולם תורת החסידות מגלה שהשם תמוז מורה על גילוי אור משום שבימי הקיץ מאיר בעולם אור אלוקי - אור אין סוף).
התחדשות זו (שבעומק החושך מתגלה הטוב ו'נהפך' לטוב) התגלתה באותה השנה ביום ג' בתמוז. והוא לפי שיום זה מצד עצמו הוא יום שבו החל הגלות של הרבי לעיר גלותו קסטרמא שהגלות שקול בחומרתו כמוות.[5] ועד שבאותו היום היה צד שכל השחרור מהמאסר ושליחה לגלות היא בכדי להחמיר את הגזירה (ולצאת ידי חובת הלחץ מאומות העולם) וממילא הרי הוא יום חשוך וגלותי מצד עצמו. אולם הגאולה בי"ב תמוז גילתה למפרע שיום זה לא רק שלא היה גלות אלא אז התחילה הגאולה. ויוצא שמתוך כל ימי החודש היום שמבטא בעיקר את ה'חידוש' שבגאולה הוא דווקא ג' בתמוז שהוא יום מצד אחד כולו ירידה לגלות ולעומת זאת כל עניינה 'התחלת הגאולה'.
וזה גם הסיבה שיום ג' תמוז חל באותו היום בשבוע שחל תשעה באב י"ז בתמוז וחג הפסח[6] משום שזה עצמו שתשעה באב וי"ז בתמוז חלים באותו היום של חג הפסח הוא מפני שבפנימיותם הם התחלת הגאולה על אף שבחיצוניות הם ימי צרה וגלות (שלכן הם ימי צום) וג' תמוז להיותו היום שמחבר ומגלה את הפנימיות - הגאולה בחיצוניות, גם הוא חל באותו היום של י"ז בתמוז משום שהוא מחבר את חג הפסח עם צום יז בתמוז שהוא לאמיתו של דבר ופנימיותו יום גאולה.[7]
קישורים חיצוניים
| הפתגם היומי - ג' בתמוז - מלוח היום יום |
|---|
| אבי אדוני זקני מורי ורבי אמר: א אידישער קרעכץ וואס קומט ח"ו בסבה פון א ניט גוט גשמי איז אויך א תשובה גדולה, בפרט א קרעכץ בסבה פון א ניט גוט רוחני איז אודאי און אודאי א תשובה מעליתא. דער קרעכץ שלעפט ארויס פון עומק רע, און שטעלט אנידער אין א מעמד טוב.
תרגום מאידיש: אבי אדוני זקני מורי ורבי אמר: אנחה יהודית המגיעה בסיבה של לא טוב גשמי הוא גם תשובה גדולה, בפרט אנחה בסיבה של לא טוב רוחני. ודאי וודאי תשובה מעולה. האנחה מושכת מעומק רע ומעמידה במעמד טוב. |
הערות שוליים
- ↑ ההגדרה של דורות בשיחות הרבי, היא לפי נשיאי הדור. כך למשל במאמר באתי לגני מוזכרים שבעה דורות שהראשון שבהם הוא דורו של אדמו"ר הזקן והאחרון שבהם הוא דורו של הרבי
- ↑ בשיחה אחרת של הרבי מובא התייחסות יותר מפורשת לנצחיות חיין של נשיא הדור: "מזה מובן החידוש דדורנו - הדור התשיעי לגבי כל הדורות שלפני זה, עד לדור שלפני זה (דור השמיני): מכיון שהגאולה לא באה אז בפועל, ה"בא אל פרעה" (הגילוי ד"אתפריעו כל נהורין" למטה) לא היה בתכלית השלימות כנשמה בגוף בריא (היתה הסתלקות הנשמה מן הגוף וגם הנשמה בגוף היתה במצב ש"הדיבור הוא בגלות" וכו'), מה שאין כן בדורנו זה - הדור האחרון לגלות ודור ראשון לגאולה - נעשה תומ"י "נתלו המאורות", שלא זו בלבד שלא חסר חס ושלום במאורות הגדולים דגילוי תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אלא אדרבה - מתווספת שלימות נעלית יותר (לא באופן ד"כבד פה מאורייתא שבעל פה וכבד לשון מאורייתא שבכתב, בהיותו למעלה מזה), באופן שכשנשמות בגופים מקבלים בפנימיות "אתפריעו כל נהורין" ש"נתלו" עתה, על ידי זה שמשיח צדקנו בא מיד, "שלח נא ביד תשלח" וילמד תורה את כל העם כולו, עד "תורה חדשה מאיתי תצא". (תרגום מספר השיחות תשנ"ב חלק א' עמ' 294).
- ↑ ראו לדוגמה במאמר באתי לגני תשי"א
- ↑ רש"י בסוף ספר דניאל, פרק י"ב פסוק י"ב, המדבר על מלך המשיח.
- ↑ ראה ספר החינוך מצווה יח.
- ↑ כידוע הרמז א"ת ב"ש שביום שחל בו הראשון של פסח באותו היום חל תשעה באב וביום השני של פסח חל שבועות וכו'
- ↑ לקוטי שיחות חלק יח עמוד 315.