ג' בתמוז

ג' בתמוז הוא היום השלישי בחודש תמוז.

אירועים ביהדות

• ב'תפ"ט - יהושע בן נון עצר את השמש והירח במלחמת חמשת המלכים במקדה.
• תקמ"ה - רבי שלמה דב הלברשטאט, אב בית דין בעיר מץ שבצרפת, נפטר.
• תרפ"ט - ר' מרדכי לייב רובין, ראש אב בית דין קהילות הפרושים בירושלים, נפטר.

ימי חב"ד

• תרי"א - התרחשה השריפה הגדולה בליובאוויטש.
• תרפ"ז - אדמו"ר הריי"צ שוחרר ממאסרו (מיום ט"ו סיון תרפ"ז) בכלא 'שפולארקה', בתנאי שיסע לעיר מקלטו קסטרמה.

יום זה מוגדר ע"י הרבי כאתחלתא דגאולה, ולכן רבים מחסידי חב"ד לא אומרים תחנון ביום זה

• תשנ"ד - כ"ק אדמו"ר בגדרי המציאות ע"פ תורתנו הקדושה הסתלקה נשמתו מגופו הק'.

אולם כל חסידי חב"ד מאמינים ויודעים בברור כי הרבי ממשיך ללא שום שינוי, להנהיג את צאן מרעיתו ולהשפיע את כל הכוחות הדרושים לסיים את התפקיד שהטיל על כל אחד ואחד בפרט: להפיץ בכל העולם קיום תו"מ כולל מעיינות החסידות באופן שחדור בהכנה "להביא לימות המשיח", היינו קבלת פני משיח צדקנו המחכה כבר לגאול את עם ישראל הדבר תלוי אך ורק בכל אחד ואחד ש'יפקח את העיניים' ויראה איך העולם בפנימיותו מוכן לגאולה ויוסיף עוד פעולה קטנה להביא את הגאולה בפועל ממש.

כלומר עבודתו-חייו של כ"ק אדמו"ר ממשיכה בגשמיות העולם לא רק בלי שום הפסק חלישות או הסתלקות ורוממות אלא ללא שום שינוי כלל.

(באופן שיתכן כי חסר תקדים אצל נשיאי ישראל בכל הדורות, כולל יעקב אבינו עליו נאמר "יעקב אבינו לא מת" וכמו"כ משה רבינו עליו כתוב "לא מת משה" ועוד כיוצא באלו - שכן הללו התייחדו רק בכך שעבודתם הנובעת ממהות נשמתם הכללית שייכת לכל הדורות הבאים לאחריהם, והיינו שנשמתם מתלבשת בכל הנשיאים שלאחריהם (כידוע הר"ת "נשיא" ניצוצו של יעקב אבינו, וכן הידוע שבכל דור ודור יש "אתפשטותא דמשה") וכך גם מהות העבודה הכללית שהיתה שייכת אליהם מתלבשת בעבודה הפרטית של כל דור ודור, אך וודאי שאחרי דורם באו דורות חדשים שעליהם תפקידים חדשים, ובנושא זה כידוע; שונה דורינו אשר הוא הדור האחרון - בעל תפקיד האחרון - הקשור עם הרגע האחרון לגלות אשר הוא עצמו הופך להיות רגע ראשון של גאולה.)

ישנם קבוצה של חסידים שבחרו ללכת אחרי שרירות ליבם ודמיונותיהם, בדרך שאינה עולה בקנה אחד עם גדרי ההלכה ואף לא עם דרכי החסידות, ומתייחסים אל המצב שנוצר כאילו אינו אלא דמיון בעלמא ומחרימים (לא רק בליבם ובהרגשתם, אלא בריש גלי) כל הנהגות המתאימות ליום ג' בתמוז, וחמור שלא בערך; מחרימים את האוהל הק' המקום בו הרבי נמצא בגשמיות. (ובכך מייחסים לכ"ק אדמו"ר הגדרות שהם היפך מוחלט של "ממוצע המחבר" אשר קיומו אינו תלוי באמונה או להבדיל בדמיון.)

והמנהג הרווח ללמד זכות עליהם - אשר יתכן כי נוהגים כך כיוון שלא מיחו בהם בתוקף בתחילת דרכם וחינוכם, ועוד יתכן לומר; אשר דרך זו נותנת להם חיות (אשר לולי זאת אפשר שהיה אצלם חלישות בדבר.) להיות בבטחון גמור כפי שהנחילנו כ"ק אדמו"ר אשר "הנה הנה משיח בא".

אולם מצער לראות בחוש אשר גישתם הנ"ל לנושא "ג' תמוז" - גורמת להם להתנהג באופן של "אורות דתוהו" ולזלזל בעניינים של "ישובו של עולם" - "כלים דתיקון". (בין היתר; התנהגות בלתי מכבדת ולעיתים ברוטלית כלפי כל מי שלא שייך לחוגם ולמגמתם, חוסר היררכיה וסדר במוסדותיהם, פרסום שיטותיהם באופן מופרע, ובא אפי' לידי ביטוי בהזנחת הסדר והנקיון במחיצתם) אשר הנהגות מעין אלו מאז ומתמיד נחשבו פסולות בקרב חסידות חב"ד שעניינה להביא את העניינים ב'התיישבות' ובאופן של "יתפרנסון מיני'" בפרט בדורינו דור השביעי שתפקידו "להוריד השכינה למטה בארץ".

ואחרי כל זאת עדיין נוהגים החסידים ללמד זכות עליהם; אשר למרות גישתם הפסולה לעבודת ה' ברגעים האחרונים של הגלות, (בדמיונם הכוזב שדווקא בגלל העדר הבסיס לדרכם היא הדרך אליה כוונת הרבי, ודווקא הם 'תופסים' את ה'נקודה'.) למרות זאת הם עדיין שייכים לכ"ק אדמו"ר ולתורתו אשר חד המה, וברחמיו המרובים משפיע להם חיות והתלהבות לפי דרכם.

היחס מצד חסידי חב"ד לגישתם בענייני משיח וגאולה הוא ע"ד דברי הרבי בתקופת "משפט הספרים" אשר "מאוייבי תחכמני" והיינו שמהאוייבים אפשר להחכים להבין ולהזכיר אשר ליובאוויטש לא מספיק "לעבט" כדבעי. (אף שבנדו"ד אינם בגדר "אוייבים" שכן שיטתם אינה חוטאת אלא בכך; שבוחרת להגדיר את המציאות ע"פ המהות, ולהתעלם מההגדרות הגשמיות לפי נוחיותם, ועוד; שאינם מפריעים כ"כ לעבודה, ויתרה מזו; יתכן שאף מסייעים לה - "תחכמני".) ובנדו"ד כנראה שלא מספיק "לעבט" בהעבודה של הפצת הבשורה אשר "הנה הנה משיח בא" כולל הבשורה (באופן המתאים למצב אחרי ג' בתמוז) שהקב"ה מינה יועץ ושופט לדורינו שהוא הראוי בדורינו (כבכל דור ודור שישנו א' מזרע יהודה הראוי) להיות משיח.

עניינו

ג' בתמוז מבטא את החידוש הכללי שהתחדש בדורות האחרונים לפני ביאת המשיח בכל עניין הגלות.

הביאור בזה: חודש תמוז הוא חודש של העלם והסתר. משום שבה החלה הגלות, לכן אין בה חג אדרבה רק צום יז בתמוז ובה מתחילים השלשה שבועות של אבלות על חורבן הבית והירידה לגלות. דבר זה מתבטא אף בשם החודש 'תמוז' שהוא על שם עבודה זרה.^{[דרוש מקור: יש לעיין במקור המובא השיחה.]} אולם בדורנו התחדש בחודש זה יום של שמחה יום של התגלות אלוקית בגאולה וניצחון על המנגדים לתורה ומצוות - חג הגאולה י"ב תמוז.

הסיבה שבקרבנו אל הגאולה האמיתית והשלימה מתגלה דווקא בחודש תמוז שמסמל את החורבן יום גאולה הוא מתוך מובן עמוק יותר ביחס של גלות וגאולה. ביאת הגאולה היא לא באופן שיתגלה ש'סיבת' הגלות היא 'בשביל' הגאולה. אלא שהגלות 'עצמו' הוא 'נהפך' לטוב וליום טוב. (ומתגלה שבעומק הגלות ישנו אור! עניין זה (שהחושך עצמו נהפך לאור) מתבטא גם ב'אופן' הגאולה של הרבי הריי"צ עצמו שהמנגדים שחררו את הרבי לא על ידי שגברו עליהם ונצחום, אלא הם בעצמם יחד עם כל תוקפם הורו ושחררו אותו. כמו כן מתבטא עניין זה בשם החודש שכאמור נקרא על שם של עבודה זרה אולם תורת החסידות מגלה שהשם תמוז מורה על גילוי אור משום שבימי הקיץ מאיר בעולם אור אלוקי - אור אין סוף).

התחדשות זו (שבעומק החושך מתגלה הטוב ו'נהפך' לטוב) התגלתה באותה השנה ביום ג' בתמוז. והוא לפי שיום זה מצד עצמו הוא יום שבו החל הגלות של הרבי לעיר גלותו קסטרמא שהגלות שקול בחומרתו כמוות. ועד שבאותו היום היה צד שכל השחרור מהמאסר ושליחה לגלות היא בכדי להחמיר את הגזירה (ולצאת ידי חובת הלחץ מאומות העולם) וממילא הרי הוא יום חשוך וגלותי מצד עצמו. אולם הגאולה בי"ב תמוז גילתה למפרע שיום זה לא רק שלא היה גלות אלא אז התחילה הגאולה. ויוצא שמתוך כל ימי החודש היום שמבטא בעיקר את ה'חידוש' שבגאולה הוא דווקא ג' בתמוז שהוא יום מצד אחד כולו ירידה לגלות ולעומת זאת כל עניינה 'התחלת הגאולה'.

וזה גם הסיבה שיום ג' תמוז חל באותו היום בשבוע שחל תשעה באב י"ז בתמוז וחג הפסח משום שזה עצמו שתשעה באב וי"ז בתמוז חלים באותו היום של חג הפסח הוא מפני שבפנימיותם הם התחלת הגאולה על אף שבחיצוניות הם ימי צרה וגלות (שלכן הם ימי צום) וג' תמוז להיותו היום שמחבר ומגלה את הפנימיות - הגאולה בחיצוניות, גם הוא חל באותו היום של י"ז בתמוז משום שהוא מחבר את חג הפסח עם צום יז בתמוז שהוא לאמיתו של דבר ופנימיותו יום גאולה.

קישורים חיצוניים

• מאמרים אודות ג' בתמוז - תבנית:חב
• תיאור גאולת הרבי הריי"צ

הפתגם היומי - ג' בתמוז - מלוח היום יום

אבי אדוני זקני מורי ורבי אמר: א אידישער קרעכץ וואס קומט ח"ו בסבה פון א ניט גוט גשמי איז אויך א תשובה גדולה, בפרט א קרעכץ בסבה פון א ניט גוט רוחני איז אודאי און אודאי א תשובה מעליתא. דער קרעכץ שלעפט ארויס פון עומק רע, און שטעלט אנידער אין א מעמד טוב. תרגום מאידיש: אבי אדוני זקני מורי ורבי אמר: אנחה יהודית המגיעה בסיבה של לא טוב גשמי הוא גם תשובה גדולה, בפרט אנחה בסיבה של לא טוב רוחני. ודאי וודאי תשובה מעולה. האנחה מושכת מעומק רע ומעמידה במעמד טוב.