רפאל שמעון קצנלבויגן: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – "קורות חיים" ב־"תולדות חיים") |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
הרב '''רפאל שמעון קצנלבויגן''' ([[כ"ט תמוז]] [[תר"ע|עת"ר]] - [[כ"ט תמוז]] [[תש"נ]]), היה מקבוצת החסידים שעסקו במסירות נפש בהברחתם של אלפי חסידי חב"ד מרוסיה הסובייטית במבצע '[[יציאת רוסיה תש"ו]]', ומסר את נפשו על שמירת הגחלת היהודית בברית המועצות במשך עשרות שנים. | הרב '''רפאל שמעון קצנלבויגן''' ([[כ"ט תמוז]] [[תר"ע|עת"ר]] - [[כ"ט תמוז]] [[תש"נ]]), היה מקבוצת החסידים שעסקו במסירות נפש בהברחתם של אלפי חסידי חב"ד מרוסיה הסובייטית במבצע '[[יציאת רוסיה תש"ו]]', ומסר את נפשו על שמירת הגחלת היהודית בברית המועצות במשך עשרות שנים. | ||
== | ==תולדות חיים== | ||
נולד ב[[ליובאוויטש]] ב[[כ"ט תמוז]] [[תר"ע|עת"ר]]. לרב [[מיכאל קצנלבויגן|מיכאל]] ומרת [[שרה קצנלבויגן|שרה]] ('המומע שרה'). | נולד ב[[ליובאוויטש]] ב[[כ"ט תמוז]] [[תר"ע|עת"ר]]. לרב [[מיכאל קצנלבויגן|מיכאל]] ומרת [[שרה קצנלבויגן|שרה]] ('המומע שרה'). | ||
גרסה מ־23:09, 22 באוגוסט 2014
הרב רפאל שמעון קצנלבויגן (כ"ט תמוז עת"ר - כ"ט תמוז תש"נ), היה מקבוצת החסידים שעסקו במסירות נפש בהברחתם של אלפי חסידי חב"ד מרוסיה הסובייטית במבצע 'יציאת רוסיה תש"ו', ומסר את נפשו על שמירת הגחלת היהודית בברית המועצות במשך עשרות שנים.
תולדות חיים
נולד בליובאוויטש בכ"ט תמוז עת"ר. לרב מיכאל ומרת שרה ('המומע שרה').
בשנות ילדותו המוקדמות התגורר בליובאוויטש, והתחנך בסניפים השונים של ישיבת תומכי תמימים.
בשנת תרצ"ב נישא בברכת הרבי הריי"צ למרת מוסיא לבית גורליק[1], והתגורר בעיירה סטארי.
לאחר שנתיים עברו למלחובקה הסמוכה למוסקבה, ובמשך שש שנים לא נולדו להם ילדים. מכיון והרופאים אותם שאלו קבעו שהכול תקין ועל פי הטבע אין סיבה שלא יוולדו להם ילדים, לא ראו צורך לכתוב לרבי.
בשנת תרח"צ סייעה אשתו בשחרורו של נחום זלמן גורביץ מהצבא הרוסי, והודיעה על כך לרבי, וכמענה על כך השיב אדמו"ר הריי"צ בין הדברים: "ה' יעזור במה שאין לך, כתבי לי מכתב בשפה שקל לך, ותישלחי בו את תמונתך".
ברכתו של אדמו"ר הריי"צ התקיימה, ושנה לאחר מכן, בשנת תרצ"ט נולדה להם בתם פייגא[2].
כאשר פרצה מלחמת העולם השניה ברחו לסמרקנד, ובעקבות מצבם הכספי הקשה, נאלצו לסבול מרעב לעיתים תכופות. מחוסר ברירה החל לעסוק בצילום, וחי יחד עם זוגתו בדוחק עצום.
המאסר
בסיום המלחמה, נסעו ללבוב וסייעו לאלפי חסידים להבריח את הגבול לפולין באמצעות תעודות מזוייפות, במבצע שכונה לימים "יציאת רוסיה תש"ו"[3].
בי"ד שבט תש"ז עלתה המשטרה החשאית על עקבותיו, ועצרה אותו בעוון נטילת חלק מארגון הברחה בלתי חוקית של הגבול. במשך חצי שנה הוא היה כלוא במטה המשטרה החשאית בלבוב, והיה נתון תחת מחקרים ועינויים קשים במטרה להוציא ממנו את שמותיהם של שאר העוסקים בארגון ההברחה, ובז' אלול תש"ז, נשלח לרצות עשר שנות גלות ועבודת פרך בסיביר.
בשנת תשט"ז השתחרר מהגלות, ועבר להתגורר בטשקנט יחד עם זוגתו וביתו[4].
העליה לארץ הקודש
במשך שש עשרה שנה שמר על קיום התורה והמצוות במסירות נפש, ובשנת תשל"ב הצליח לקבל אישורי יציאה לו ולמשפחתו, ועלה לארץ הקודש, שם קבע את מושבו בנחלת הר חב"ד בקרית מלאכי, בשיכון שהקים הרבי בשביל העולים מרוסיה, ועבד לפרנסתו כאחראי על המקוה, כשבמקביל הוא עוסק בעזרה לנזקקים.
מספר חודשים לאחר עלייתו לארץ הקודש, לקראת י"א ניסן של שנת תשל"ב[5] נסע לרבי יחד עם זוגתו.
נפטר בכ"ט תמוז תש"נ, ביום הולדתו השמונים.
משפחתו
- חתנו, הרב אליהו וולוביק
לקריאה נוספת
- מעשה אבות סימן לבנים - חוברת לתולדות משפחת גורליק, בעריכת שניאור זלמן ברגר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ נולדה ברוגוצ'וב בחודש חשוון של שנת תרס"ח, לרב חיים אלעזר ולרעייתו מרת חיה דובה גורליק, ונפטרה בכ"ט חשון תשס"ב, בגיל 94.
- ↑ נישאה לסופר הרב אליהו וולוביק מנחלת הר חב"ד.
- ↑ אמו, 'המומע שרה', היתה מראשי המתעסקים בהברחת הגבול, ובני משפחתה סייעו לה באופנים שונים.
- ↑ בשנים בהם ריצה את עונשו, אשתו מרת מוסיא ובתו פייגא שהיתה באותו הזמן בת שבע שנים התגוררו בצ'רנוביץ, וישנו במטבח שבדירתו של ר' זלמן לבנהרץ יחד עם משפחתו של גיסה, הרב שלום וילנקין, ורק לאחר מספר חודשים של תנאי צפיפות קשים, הצליחו לשכור דירה של שתי חדרים, ועברו להתגורר בה.
- ↑ שהיתה שנת השבעים להולדתו של הרבי.