שמעון גליצנשטיין: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "זצ"ל" ב־"") |
מ (החלפת טקסט – "==תולדות חייו==" ב־"==קורות חיים==") |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
הרב '''שמעון גליצנשטיין''' (?-[[כ"ח אייר]] [[תשכ"ג]]) היה סופר חב"די, מזכיר ישיבת [[תורת אמת (ירושלים)|תורת אמת]] ב[[ירושלים]] ומזכירו האישי של [[הרבנות הראשית|הרב הראשי]] הרב [[אברהם יצחק קוק]]. | הרב '''שמעון גליצנשטיין''' (?-[[כ"ח אייר]] [[תשכ"ג]]) היה סופר חב"די, מזכיר ישיבת [[תורת אמת (ירושלים)|תורת אמת]] ב[[ירושלים]] ומזכירו האישי של [[הרבנות הראשית|הרב הראשי]] הרב [[אברהם יצחק קוק]]. | ||
== | ==קורות חיים== | ||
נולד לאביו הרב יצחק גליצנשטיין, למד בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש|תומכי תמימים בליובאוויטש]] ובשנת [[תרע"ב]] נשלח ללמוד בישיבת [[תורת אמת (חברון)|תורת אמת]] ב[[חברון]]. | נולד לאביו הרב יצחק גליצנשטיין, למד בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש|תומכי תמימים בליובאוויטש]] ובשנת [[תרע"ב]] נשלח ללמוד בישיבת [[תורת אמת (חברון)|תורת אמת]] ב[[חברון]]. | ||
גרסה מ־14:12, 7 ביולי 2014
הרב שמעון גליצנשטיין (?-כ"ח אייר תשכ"ג) היה סופר חב"די, מזכיר ישיבת תורת אמת בירושלים ומזכירו האישי של הרב הראשי הרב אברהם יצחק קוק.
קורות חיים
נולד לאביו הרב יצחק גליצנשטיין, למד בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש ובשנת תרע"ב נשלח ללמוד בישיבת תורת אמת בחברון.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נסגרה הישיבה, והתלמידים וחלק מצוות הישיבה שהיו נתיני רוסיה גורשו מהארץ, וגם הוא עצמו החל לברוח מאימת המלחמה ונסע בתחילה למצרים, ומשם המשיך במסעו ללונדון.
בתקופה זו קיבל הרב אברהם יצחק קוק (שהיה לימים הרב הראשי לישראל) הזמנה להתמנות כרב קהילת 'מחזיקי הדת' בלונדון, והרב גליצנשטיין שנקלע אז ללונדון, שימש כמזכירו במשך שלוש שנים עד לחזרתו של הרב קוק לארץ.
לאחר חזרתו ארצה נכנס בקשרי השידוכין והתיישב בירושלים, ובשנת תרפ"ב התמנה כמזכיר בישיבת תורת אמת שהוקמה בהוראתו של אדמו"ר הריי"צ בירושלים על ידי הרב שלמה זלמן הבלין.
כאשר נפל למשכב בשנת תשי"ז ואחד מידידיו כתב לרבי על מצבו הבריאותי הלקוי, ביקש ממנו הרבי למסור לו שככל שיתמסר יותר לניהול הישיבה כך יוטב מצב בריאותו[1].
בשנים הראשונות לנשיאותו של הרבי, החל הרבי לכתוב מכתביים כלליים שהיו מיועדים להגיע לכל רחבי העולם. הנוהג היה שהרבי כותב את המכתב בשפת האידיש ולאחר מכן חסידים בעלי ידע בשפות אחרות מסייעים ומתרגמים את המכתבים לשפות השונות. לאורך השנים, אירע מספר פעמים שהרב אוריאל צימר או הרב טוביה בלוי לא יכלו לתרגם בשל קשיים שונים שהתעוררו, והעבירו את התרגום לרב גליצנשטיין שזכה כי הרבי יגיה את התרגום.
במקביל לפעילותו בישיבה היה נוהג לכתוב ולערוך מאמרים תורניים והיסטוריים רבים, והיה מפרסם מעת לעת טורים בבטאון חב"ד ביגדיל תורה ובעיתון היומי 'הבקר', בהם סקר דמויות ומושגים שונים בשפתו העשירה.
כמו כן היה נוהג להתכתב בעניני הלכה ומנהג עם דמויות תורניות כגון הרב שלמה יוסף זוין, הרב צבי פסח פרנק, ועוד.
לאחר פטירתו כתב הרבי להנהלת הישיבה[2] מכתב מיוחד, בו הגדיר את פעולותיו במילים: "שנים רבות עמד על המשמר ובנה את הישיבה", וביקש שימנו אחריו את בנו הרב אברהם חנוך גליצנשטיין.
ספריו
- יומן רשמי ביקורי כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש בארץ ישראל, ירושלים תרפ"ט
- הרב - חייו תולדות ומפעליו של רבי שניאור זלמן , אדמו"ר הזקן, ירושלים תש"ה
- רבי דובער שניאורי - הנשיא השני של חב"ד, הוצאת 'ביתן הספר' תל אביב, תש"י
- מזכיר הרב, זכרונות מתקופת כהונתו כמזכירו של הרב קוק, ירושלים תשל"ג
משפחתו
- בנו, הרב אברהם חנוך גליצנשטיין - סופר ועסקן חב"די, ירושלים
- בנו, הרב יצחק גליצנשטיין - ירושלים
- נכדיו
- הרב מנחם מענדל גליצנשטיין - שליח הרבי ורבה של מעלה אפרים
- הרב ישראל צבי גליצנשטיין - כיהן בעבר כשליח הרבי באילת
הערות שוליים
- ↑ היכל מנחם חלק א' עמוד קטז.
- ↑ אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א) חלק כ"ב עמוד תסג.