ישראל זוסמן דבורץ

הרב דבורץ בתצלום מחודש סיון תשכ"ז, זמן קצר לאחר שחרורו של הכותל המערבי מהשבי הירדני

הרב ישראל זושא (יבזלין) דבורץ הינו מבוגרי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש שהתגורר בכפר חב"ד.

תולדות חייו

נולד בכ"ז תשרי תרנ"ד כבן יחיד לאביו הרב אברהם לייב דבורץ שהיה מוהל במקצועו, ולאמו הינדה לאה. שמו נקרא ישראל זוסמן על שם אביה של אמו, הרב ישראל זוסיא.

בילדותו היה חלוש וחולני, ומשלא רצה להישמע להוראות הרופא ולאכול קודם התפילה, לקחוהו הוריו לרב העיר הרב יוסף רוז'ין (הרוגוצ'ובר) על מנת שישכנע אותו שהדבר מותר מבחינה הלכתית.

בגיל תשע נכנס ללמוד בישיבת וייטענבערג אצל הרב יהושע ארש, ובהגיעו לגיל בר מצווה נפגש בתמים אברהם לוינזון ובעקבות המפגש רצה ללכת ללמוד בתומכי תמימים אך אמו שהיתה ממשפחה של מתנגדים סירבה שבנה ילמד בליובאוויטש. בסופו של דבר הוחלט שישאלו את פיו של הרוגוצ'ובר ויעשו כהצעתו, והוא ענה להורים "אל תציקו לא. שיסע לאיפה שהוא נמשך".

בשנת תרס"ז נכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים אצל הרב יחיאל קמיסר, ובראשית שנת תר"ע נבחר על ידי אדמו"ר הריי"צ להימנות על הקבוצה המייסדת של תומכי תמימים שצעדרין שם למד אצל המשפיע הרב שאול דב זיסלין, ובראש השנה תרע"א חזר ללמוד בליובאוויטש.

בתקופת לימודיו בליובאוויטש נפל למשכב, ובמשך תקופה ארוכה היה חלוש עד כדי כך שלא יכל לדווח להוריו על מצבו. הישיבה מצידה לא רצתה להדאיג את ההורים וגם היא לא דיווחה להורים על שלום בנם למרות בקשותיהם באמצעות מכתבים למשרדי הישיבה. רק לאחר התערבותו של הרוגוצ'ובר ענתה הנהלת הישיבה להורים על מצב בנם, ובעקבות דין ודברים נמסר לו על ידי הרב מרדכי חפץ שימשיך את לימודיו בדווינסק. לפני נסיעתו נכנס לקבל ברכת הדרך מאדמו"ר הרש"ב שבירך אותו בהצלחה בלימודיו.

משהגיע לדווינסק נכנס ללמוד בבית המדרש של ר' מאיר שמחה בעל ה'אור שמח', והתמקד בלימודי השחיטה כשבסיום הלימודים העניק לו הרוגוצ'ובר 'קבלה' והסמיך אותו כשוחט ירא שמים.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הודיעו לו כי עליו להתגייס לצבא, אך הוא ניצול מהסכנה לאחר שקיבל את ברכתו של אדמור הרש"ב בנאות דשא בזאולשע. בעיצומה של המלחמה הגיע לקרמנצ'וג שם התאכסן בבית משפחת גוראריה במשך שנה שלימה.

בהמשך, התבקש על ידי מספר משפחות חב"דיות שהתגוררו באזור קרים לבוא לשמש כשוחט בשבילם.

בראשית שנת תרע"ט הוצע לו לבוא בקשרי השידוכין עם מרת חיה ליפשא ביתו של הרב יחיאל קמיסר, ולאחר ששאל את חוות דעתו של אדמו"ר הרש"ב ונענה ש"ר' יחיאל הוא יהודי נאה מאוד", נסגר השידוך במזל טוב, ובנוגע לחתונה הביע אדמו"ר הרש"ב את רצונו בשנת תר"פ שתתקיים בחודש ניסן.

בעקבות הסתלקותו של אדמו"ר הרש"ב נוצרה מבוכה אצל בני המשפחה האם לקיים את החתונה במועד שנקבע, והם נגשו לשאול את אדמו"ר הריי"צ שהורה "לאבא צריכים לציית", ומיד אחרי סיום ימי האבילות התקיימה החתונה כפי שהורה כשהמסדר קידושין היה הרב נחום שמריהו ששונקין.

תקופת מוסקבה

בשנת תרפ"ב הורה לו אדמו"ר הריי"צ לנסוע אל הוריו למוסקבה, ובדרכו נתפס כשעליו דרכון זר והוא הושם במאסר בעוון ריגול. כאשר נכנס לחדרו של ממונה בית הסוהר, הצליח בנס להשחית את הדרכון הזר מבלי שהלה יבחין בכך ולאחר מכן טעם בפניו שטפלו עליו עלילת שקר, והוא שוחרר להמשיך בדרכו.

בתקופת מגוריו במוסקבה התפרנס מחלוקת כרכי האנציקלופדיה הסובייטית, וכך הצליח להימנע מחילול שבת היות והיה באפשרותו לקבוע לעצמו את זמני החלוקה, ובתקופה אחרת הועסק כשומר באחת מהמפקדות הסודיות של המשטרה החשאית, שם הצליח מספר פעמים לשים את ידיו על מסמכים שונים המפלילים את חסידי חב"ד, ו'להעלים' אותם בצורות שונות.

בראש חודש אדר שני תש"ו הבריח את גבולות רוסיה באמצעות דרכון פולני מזוייף יחד עם חסידים נוספים במבצע שכונה לימים בשם 'יציאת רוסיה תש"ו'. לאחר נידודים שונים הגיע בשנת תש"ז לגרמניה שם שב להתעסק בשחיטה במשך שנתיים נוספות עד שקיבל הוראה מאדמו"ר הריי"צ ליצור קשר עם הרב בנימין גורודצקי שישיג לו אשרת כניסה לארצות הברית, אך בסופו של דבר קיבל מכתב נוסף בו קבע אדמו"ר הריי"צ שיעלה לארץ הקודש ויתיישב בכפר חב"ד.

בכפר חב"ד

בכ"ז סיון תש"ט הגיע לארץ, ובשנת תשי"א התבקש על ידי הרב שניאור זלמן גרליק למלא את מקומו של ר' צבי ליברמן ולהתמנות תחתיו כמגיד שיעור בבית הכנסת המרכזי בכפר, ובהמשך בבית הכנסת בית מנחם.

לאורך השנים כתב לרבי עשרות מכתבים, ועל פי בקשת הרבי העלה את זכרונותיו מליובאוויטש על גבי הכתב.

בשנת תשכ"א נסע לרבי לראשונה, ושהה בחצר הרבי במשך כל חודש החגים. בביקורו האחרון אצל הרבי בשנת תשל"ז התלונן שלפני חתונתו קיבל ברכה מאדמו"ר הריי"צ שיהיה אצלו "ואחריתך ישגה מאוד", אך הוא לא זוכה לראות את זה, והרבי השיב לו בתמיהה: "ללמד תורה במשך עשרים ושש שנים בכפר חב"ד אין זה "ואחריתך ישגה מאוד"?...".

על אף חלישותו הגופנית והמחלות שתקפו אותו, המשיך את תפקידו במסירת שיעורי לימוד עד לימין האחרונים, ונפטר בי"ח אדר תשל"ט.

משפחתו

• בן דודו, הרב ישראל זיסל דבורץ - מוציא לאור כתב העת התורני "תבונה"
• חתנו, ר' דב קווין
• חתנו, ר' צבי קפלן
• חתנו, הר' וקס

לקריאה נוספת

• זכרונות וסיפורים מאת הרה"ח ר' ישראל זושא יבזלין דבורץ ז"ל איש כפר חב"ד, בהוצאת המשפחה תשנ"ח