הכותל המערבי – הבדלי גרסאות

והרבי – שקוע בשרעפיו. לנגד עיני רוחו עומדים בני משפחתו, כמו עומדים יחד עמו באותה שעה, מרחוק אך מקרוב, ומתפללים יחד עמו, שופכים לבותיהם כל אחד כפי הבנתו ולפי מזגו ואופיו, אלו בשתיקה ואלו במחשבה, כמו אומרים לרבונו של עולם – הבט וראה ועזור לנו בכל מה שאנו מתחננים אליך, א-ל קדוש. "נפתחו אצלי נחלי דמעות של תחנונים" כותב הרבי בזכרונותיו כאשר הוא נזכר בחסידיו-תלמידיו-אהוביו החסידים, הם נשותיהם וילדיהם, שנותרו מאחורי מסך הברזל, דוויים וסחופים. "וביודעי שהנה בשעה זו כולם נזכרים במקום הקדוש של בית המקדש, זה עורר אצלי דמעות דם, מילים אילמות, ברקים של אש נשמה וקרני תקווה לקב"ה בעצמו, אתה עצמך, רבונו של עולם, צריך לקבל את כל הבקשות ולמלא את המשאלות לכל הדברים הטובים.

"באותן כמה שעות" – מסכם הרבי – "חייתי, שכחתי על הכל, הייתי טפח גבוה יותר, טעמתי רגעים מהחיים"...<REF>[http://chabad.info/index.php?url=article_he&id=47608 חב"ד אינפו מתוך בית משיח על פי יומנו של הרב שמעון גליצנשטיין]</REF>