נורה חשמלית: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הדגשה בפתיח) |
מ (החלפת טקסט – " – " ב־" - ") |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
ישנה "תחנת כח" שבה מופק החשמל (ע"י "אטום" וכיו"ב), שנמצאת הרחק ממקום המנורה, אלא, שממנה נמשך חוט מתכת, שעל-ידו נמשך כח החשמל אל המנורה. אך כדי להדליק את המנורה בפועל, יש צורך למצוא את ה"מתג" המתאים, או ללחוץ על ה"כפתור" המתאים, ואז פועל כח החשמל את פעולתו. | ישנה "תחנת כח" שבה מופק החשמל (ע"י "אטום" וכיו"ב), שנמצאת הרחק ממקום המנורה, אלא, שממנה נמשך חוט מתכת, שעל-ידו נמשך כח החשמל אל המנורה. אך כדי להדליק את המנורה בפועל, יש צורך למצוא את ה"מתג" המתאים, או ללחוץ על ה"כפתור" המתאים, ואז פועל כח החשמל את פעולתו. | ||
כך גם הנמשל, ברוחניות העניינים: נשמתו של כל [[יהודי]] היא חלק מ[[ז"א|הבורא]], ומקושרת אליו, ועי"ז יש בו כחות רוחניים נעלים ביותר. אך כדי שכחות אלו יבואו לידי ביטוי וימלאו את תפקידם, כך שיוכל להשתמש בתועלת הרבה שבהם | כך גם הנמשל, ברוחניות העניינים: נשמתו של כל [[יהודי]] היא חלק מ[[ז"א|הבורא]], ומקושרת אליו, ועי"ז יש בו כחות רוחניים נעלים ביותר. אך כדי שכחות אלו יבואו לידי ביטוי וימלאו את תפקידם, כך שיוכל להשתמש בתועלת הרבה שבהם - עליו למצוא את ה"מתג" המתאים, או ללחוץ על ה"כפתור" המתאים. | ||
וזה היה ענינו של [[הבעש"ט]] | וזה היה ענינו של [[הבעש"ט]] - לבאר ולהכריז שכל יהודי, בלי יוצא מן הכלל, מחובר הוא ל"תחנת הכח", ובפנימיותו של כל אחד ואחת מישראל ישנו "מתג" כדי להפעיל כח זה, ואם רק יחפש את ה"מתג" - ימצאנו. הבעש"ט החדיר בתוך בני ישראל כח, [[בטחון]] ו[[אמונה]], ועל ידי זה - מבלי הבט על המצב המדוכדך שהיו בו באותה תקופה (כנ"ל ס"ב) - הגביהם מן הקצה היותר תחתון אל הקצה היותר עליון, ועורר בכל יהודי רגש של [[שמחה]]. | ||
ומכאן הוראה לכל אחד ואחת מאתנו בעבודתנו בחיזוק היהדות | ומכאן הוראה לכל אחד ואחת מאתנו בעבודתנו בחיזוק היהדות - בנוגע לעצמו, לילדיו ולכל הסביבה: הפעולה בכל האמור אינה יכולה להיעשות על ידי הסתמכות על הכחות האישיים ("די אייגענע כחות"), אלא דוקא על ידי זה שמעוררים את הכחות הרוחניים הנעלמים שישנם בפנימיותו של כל אחד ואחת מישראל. וכשם שבנוגע לעצמו, הרי הדרך לעורר את כחותיו הפנימיים היא על ידי מציאת ה"מתג" המתאים - כן הוא בנוגע להזולת, שיש למצוא ולגלות את ה"מתג" שבו (אף שמלכתחילה אין יודעים מהו, ואפשר שהוא תיבה אחת בלבד), וכאשר מגלים ומעוררים את נקודת ה"מתג" שבו - אזי נפתח הבאר או המעיין הפנימי שבנשמתו, וכל שאר הענינים שאם היה רוצה לעשותם בכח עצמו, היתה נדרשת השתדלות ויגיעה רבה כדי לרומם את הזולת למדריגה זו, נעשים מאליהם{{הערה|תורת מנחם - כז - שנת תש"כ - חלק ראשון שיחת שבת פרשת משפטים, עמ' 397}}. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]] | [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]] | ||
גרסה מ־23:47, 30 באפריל 2014
נורה חשמלית היא אביזר לתאורה באמצעות חשמל. המצאתה שינתה את סדר היום של האדם המודרני, והקלה עליו את פעילותו, גם בשעות החשכה.
בתורת החסידות, נורת החשמל משמשת כמשל לפועלו של הבעל שם טוב.
ישנה "תחנת כח" שבה מופק החשמל (ע"י "אטום" וכיו"ב), שנמצאת הרחק ממקום המנורה, אלא, שממנה נמשך חוט מתכת, שעל-ידו נמשך כח החשמל אל המנורה. אך כדי להדליק את המנורה בפועל, יש צורך למצוא את ה"מתג" המתאים, או ללחוץ על ה"כפתור" המתאים, ואז פועל כח החשמל את פעולתו.
כך גם הנמשל, ברוחניות העניינים: נשמתו של כל יהודי היא חלק מהבורא, ומקושרת אליו, ועי"ז יש בו כחות רוחניים נעלים ביותר. אך כדי שכחות אלו יבואו לידי ביטוי וימלאו את תפקידם, כך שיוכל להשתמש בתועלת הרבה שבהם - עליו למצוא את ה"מתג" המתאים, או ללחוץ על ה"כפתור" המתאים.
וזה היה ענינו של הבעש"ט - לבאר ולהכריז שכל יהודי, בלי יוצא מן הכלל, מחובר הוא ל"תחנת הכח", ובפנימיותו של כל אחד ואחת מישראל ישנו "מתג" כדי להפעיל כח זה, ואם רק יחפש את ה"מתג" - ימצאנו. הבעש"ט החדיר בתוך בני ישראל כח, בטחון ואמונה, ועל ידי זה - מבלי הבט על המצב המדוכדך שהיו בו באותה תקופה (כנ"ל ס"ב) - הגביהם מן הקצה היותר תחתון אל הקצה היותר עליון, ועורר בכל יהודי רגש של שמחה.
ומכאן הוראה לכל אחד ואחת מאתנו בעבודתנו בחיזוק היהדות - בנוגע לעצמו, לילדיו ולכל הסביבה: הפעולה בכל האמור אינה יכולה להיעשות על ידי הסתמכות על הכחות האישיים ("די אייגענע כחות"), אלא דוקא על ידי זה שמעוררים את הכחות הרוחניים הנעלמים שישנם בפנימיותו של כל אחד ואחת מישראל. וכשם שבנוגע לעצמו, הרי הדרך לעורר את כחותיו הפנימיים היא על ידי מציאת ה"מתג" המתאים - כן הוא בנוגע להזולת, שיש למצוא ולגלות את ה"מתג" שבו (אף שמלכתחילה אין יודעים מהו, ואפשר שהוא תיבה אחת בלבד), וכאשר מגלים ומעוררים את נקודת ה"מתג" שבו - אזי נפתח הבאר או המעיין הפנימי שבנשמתו, וכל שאר הענינים שאם היה רוצה לעשותם בכח עצמו, היתה נדרשת השתדלות ויגיעה רבה כדי לרומם את הזולת למדריגה זו, נעשים מאליהם[1].
הערות שוליים
- ↑ תורת מנחם - כז - שנת תש"כ - חלק ראשון שיחת שבת פרשת משפטים, עמ' 397