ליובאוויטש – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
ליובאוויטש בשואה |
||
| שורה 146: | שורה 146: | ||
אחרי נסיעת הרבי ובני ביתו מליובאוויטש, נשארה הישיבה תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה ב[[קרמנטשוג]], בשלהי קיץ תרע"ח (1918). | אחרי נסיעת הרבי ובני ביתו מליובאוויטש, נשארה הישיבה תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה ב[[קרמנטשוג]], בשלהי קיץ תרע"ח (1918). | ||
לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, במרתף של בית הרבי, והצניעו שם את החפצים. | לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, במרתף של בית הרבי, והצניעו שם את החפצים. לאחר נסיעתם של האחרונים הרסו הגויים המקומיים את ה'[[אוהל]]', והוא נבנה מחדש רק בשנת [[תשכ"ו]]. | ||
בעקבות עזיבת הרבי הרש"ב וישיבת תומכי תמימים את העיירה, חוו התושבים נפילה כלכלית קשה, שכן מרבית מן התושבים התפרנסו מאכסניות ועבודות דומות התלויות במבקרים הרבים שפקדו את העיירה. השלטון הקומוניסטי ששלט באותה עת הוסיף על הקשיים הכלכליים, ומרבית מיהודי העיירה עזבו לערים הגדולות. | |||
===אדמו"ר הריי"צ וליובאוויטש=== | ===אדמו"ר הריי"צ וליובאוויטש=== | ||
| שורה 177: | שורה 179: | ||
את האהל בנו מחדש בשנת [[תשמ"ט]], הרב [[דוד נחשון]] ור' [[אבי טאוב]]. מאז ואילך מרבים אנ"ש לנסוע לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו. | את האהל בנו מחדש בשנת [[תשמ"ט]], הרב [[דוד נחשון]] ור' [[אבי טאוב]]. מאז ואילך מרבים אנ"ש לנסוע לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו. | ||
== ליובאוויטש בשואה == | |||
לאחר עזיבת הרבי הרש"ב וישיבת תומכי תמימים את העיירה, חוו התושבים נפילה כלכלית קשה{{הערה|ראה להלן בפיסקה "[[ליובאוויטש#תקופת אדמו"ר הרש"ב | |||
|תקופת הרבי הרש"ב]]}} ומרבית היהודים עזבו לערים הגדולות, עד שבזמן [[מלחמת העולם השניה|המלחמה]] נותרו רק כמאה עשרים משפחות יהודיות בקירוב. | |||
שנתיים אחרי פרוץ המלחמה, ב[[חודש סיוון]] [[תש"א]] נפתח "מבצע ברברוסה" של הכוחות הנאציים לכיבוש [[ברית המועצות]] ובזמן קצר הצליחה לכבוש שטחים ניכרים. ב[[כ"ו בתמוז]] כבשו הגרמנים את ליובאוויטש ואסרו קבוצה של יהודים בתואנה שהם מובלים לעבודה, אך כולם נורו למוות. | |||
חודש אחרי הכיבוש הודיעו הנאצים כי כל היהודים חייבים לשאת טלאי צהוב, וכעבור זמן הוחלף הטלאי בסרט צהוב ונוספו גזירות חדשות כמו איסור על ביקור במקומות ציבוריים ומגע עם האוכלוסייה המקומית. באותה תקופה נרצחו יהודים רבים ברחובות העיירה אחרי שעברו התעללויות קשות. | |||
ב[[שבת שובה]], [[ו' בתשרי]] [[תש"ב]], נצטוו כל הנותרים להתייצב בכיכר המרכזית של העיירה ומותר היה לקחת את החפצים האישיים בלבד. עם הגיעם לכיכר נלקחו מהם בכוח חפציהם האישיים, 17 מהיהודים נאסרו והוצאו להורג, והיתר הועברו לגטו תחת משמר של שוטרים מקומיים ואנשי פלוגת אס.אס שהגיעה מרודניה. | |||
"גטו ליובאוויטש" כלל רחוב אחד בלבד, וב-19 בתים שבו נדחסו כ-500 יהודים בני המקום ופליטים ממקומות אחרים. בגטו לא היתה אספקה סדירה של מזון וחומרי הסקה. והתושבים נלקחו לעבודות כפייה שכללו תיקון ואחזקת דרכים, גשרים וכיוצא באלו. | |||
ב[[י"ד בחשון תש"ב]] חוסל הגטו. אנשי האס.אס. בסיוע שוטרים מקומיים, צרו על הגטו. היהודים גורשו מבתיהם לכנסיה וממנה נלקחו בקבוצות ונרצחו בירי בתעלה לא רחוק מהעיירה. סך כל הנרצחים 483 יהודים רובם תושבי ליובאוויטש. | |||
כשהרוסים החלו להדוף את הנאצים נערכו קרבות עזים בתוככי העיירה ורובה נחרבה, ומצבות [[אדמו"ר הצמח צדק]] ו[[אדמו"ר המהר"ש]] ניזוקו ונפלו. עקב הדיכוי הקומוניסטי לא היה שייך לשפץ את המקום, ורק בשנת [[תשכ"ו]] הגיע למקום הרב [[אבא דוד גורביץ]] {{הערה|לימים [[שליח|שליח הרבי]] באסיה התיכונה}}, תיקן את המצבות והקים סביבן גדר. | |||
==ליובאוויטש כיום== | ==ליובאוויטש כיום== | ||