יהושע נימוטין: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 22: | שורה 22: | ||
ר' יהושע התקשר לכ"ק [[אדמו"ר מהר"ש]] ואף שימש כשד"ר עבורו. מנהגו היה לנסוע פעמיים בשנה ל[[ליובאוויטש]], פעם כרב, ל"חג המוצי"ם" הוא [[חג השבועות]], ובפעם השניה כ[[שד"ר]]. | ר' יהושע התקשר לכ"ק [[אדמו"ר מהר"ש]] ואף שימש כשד"ר עבורו. מנהגו היה לנסוע פעמיים בשנה ל[[ליובאוויטש]], פעם כרב, ל"חג המוצי"ם" הוא [[חג השבועות]], ובפעם השניה כ[[שד"ר]]. | ||
בימי הקומוניסטים קיבל צו שעליו לעזוב את העיר ולנסוע לארץ גזירה, ל[[סיביר]]. למרבה הפלא הצליח הרב יהושע להתקבל לפגישה אצל ראש | בימי הקומוניסטים קיבל צו שעליו לעזוב את העיר ולנסוע לארץ גזירה, ל[[סיביר]]. למרבה הפלא הצליח הרב יהושע להתקבל לפגישה אצל ראש ה[[נ.ק.וו.ד.]] הרב נימוטין שניחן ביכולת הדיבור והשכנוע, דיבר על לבו והצליח לשדלו, שבגילו המופלג אין הוא מהוה כבר סכנה לשלטון. ואכן, במתק לשונו פעל על לב האבן וניתנה לו רשות להחליף את סיביר ב[[לנינגרד]]. שם אכן התגורר עד סוף ימיו. | ||
בתקופת כהונתו בויטבסק, עלתה על הפרק הצעתו של אדמו"ר הרש"ב לשולחו לארץ ישראל על מנת שיסדיר את הסכסוך בים הפלגים השונים של [[כולל חב"ד]] בעניין אופן חלוקת כספי הקופה בין עניי ארץ ישראל, אך הרעיון לא יצא אל הפועל. | |||
==פטירתו== | ==פטירתו== | ||
גרסה מ־01:37, 4 באפריל 2014
הרב יהושע נימוטין (תר"ח - שבט תש"ב) מחשובי רבני חב"ד בדור הקודם.
קורות חייו
נולד בשנת תר"ח לאביו, הרה"ח ר' יוסף דוד נימוטין מהעיר קובליץ, שהיה מחסידי אדמו"ר הצמח צדק.
הרב יהושע היה גאון ולמדן, ידיו רב לו בתורת הנגלה ובמכמני תורת הנסתר. פה מפיק מרגליות היה וחכם גדול בעניינים רוחניים וגשמיים גם יחד. רבים שיחרו לפתחו להסתייע בעצה טובה, ואף הוא היה משיב ומסייע בעין טובה.
עסק משחר נעוריו בלימוד וביגיעת התורה. הוא היה מתמיד גדול ובעל כשרונות נעלים; בגיל 18 לערך כבר קבל סמיכה לרבנות. שנים לאחר מכן, זכה לקבל סמיכה אף מהגאון הרוגוצ'ובי. כמה מזקני החסידים שלמדו בישיבת תומכי תמימים ויטבסק, ראו שהייתה לו גם סמיכה מהגאון רבי חיים חזקיהו מדיני בעל ה'שדי חמד' (אשר שימש ברבנות במשך שנים רבות באוקראינה, וכנראה בתקופה זו קיבל ממנו 'סמיכה').
במשך ימי חייו כיהן כרב בכמה עיירות ברוסיה. ביניהם: אושאץ, דנילוביץ', בישנקוביץ, וועליז, ובעיר ויטבסק.
זכה להיות מקושר לרבותינו נשיאינו: לכ"ק אדמו"ר מהר"ש, לכ"ק אדמו"ר הרש"ב ולכ"ק אדמו"ר הריי"צ. זכה לקירוב מופלא מרבותינו שרחשו לו הערכה רבה. אדמו"ר הרש"ב ואף אדמו"ר הריי"צ המריצוהו והשתדלו שיקבל על עצמו את עטרת הרבנות. כאשר נפטר האדמו"ר מרעצ'יצא (בן האדמו"ר המהרי'ל מקאפוסט) בשנת תרס"ט, הוצע לו לכהן פאר ברבנות העיר. הוא שאל על כך כחסיד נאמן עצה מכ"ק אדמו"ר הרש"ב, ובמענה כותב לו אדמו"ר הרש"ב, בהכתירו אותו בתואר 'הרב המפורסם': נכון שיסע כבודו לרעציצא, אשר לפי-דעתי ראוי כבודו להתקבל, כי בעזרתו יפיקו רצון מאתו בכל פרט (אגרות קודש ח'ב ע' תעח).
רבה של ויטעבסק
בשנת תרפ"ב כאשר דיברו בו נכבדות ראשי הקהל בוויטבסק למשרת הרבנות בעיר, השתדל בעדו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, והריץ מברק לעסקני העיר בו המליץ עליו בדברי הערכה מיוחדים:
שמעתי אשר רבים אומרים לבקש את ידידנו הרה"ג שיחי' הנ"ל, אשר יואיל לקבל עליו משרת וכהונת הרבנות במחנם הטהור. הנני חושב ומקוה אשר לרגליו יתברכו עניני החסידות והתיקונים הנחוצים בתוך מחנם הטהור. כי הוא איש אשר רוח מעורר בו כדי להעיר ולהאיר בדיבורי דא"ח ודברי התעוררות, נוסף על אהבתו השלום והריעות ובקיאותו הנפלאה בהוראה, כנודע. והא-ל הטוב יהיה בעזר עושי טוב ומחזיקי עושי התורה והיהדות
— אגרות קודש חלק א' ע' תמ
.
ואכן לשנה הבאה נתמנה לרבנות ויטעבסק.
ר' יהושע התקשר לכ"ק אדמו"ר מהר"ש ואף שימש כשד"ר עבורו. מנהגו היה לנסוע פעמיים בשנה לליובאוויטש, פעם כרב, ל"חג המוצי"ם" הוא חג השבועות, ובפעם השניה כשד"ר.
בימי הקומוניסטים קיבל צו שעליו לעזוב את העיר ולנסוע לארץ גזירה, לסיביר. למרבה הפלא הצליח הרב יהושע להתקבל לפגישה אצל ראש הנ.ק.וו.ד. הרב נימוטין שניחן ביכולת הדיבור והשכנוע, דיבר על לבו והצליח לשדלו, שבגילו המופלג אין הוא מהוה כבר סכנה לשלטון. ואכן, במתק לשונו פעל על לב האבן וניתנה לו רשות להחליף את סיביר בלנינגרד. שם אכן התגורר עד סוף ימיו.
בתקופת כהונתו בויטבסק, עלתה על הפרק הצעתו של אדמו"ר הרש"ב לשולחו לארץ ישראל על מנת שיסדיר את הסכסוך בים הפלגים השונים של כולל חב"ד בעניין אופן חלוקת כספי הקופה בין עניי ארץ ישראל, אך הרעיון לא יצא אל הפועל.
פטירתו
הרב יהושע נפטר מרעב, ביחד עם זוגתו הרבנית רחל, בכ"ג או כ"ד שבט בשנת תש"ב, בעת מצור הנאצים ימ'ש על העיר לנינגרד. הרב ברוך שיפרין וגיסו הרב מיכאל ליפסקר, עזרו והתעסקו ביחד עם הרב זלמן שמעון דבורקין לקוברו בקבר יחיד בבית העלמין היהודי בלנינגרד. ואף בימי המצוק ההם נקבר בפני עצמו ליד זוגתו הרבנית. לאחר שנים, הסימנים שציינו היכן הקבר נאבדו.
בניו
- ר' שמואל נימוטין הי"ד