חנן לוין: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " אח"כ " ב־" אחר כך ") |
|||
שורה 35: | שורה 35: | ||
בשנת [[תשי"ז]] נסע לראשונה ל[[הרבי|רבי]], שם הוצע לו להיות חזן במניין הרבי, אך הוא סירב "מי אני שאעמוד לפני הרבי?". | בשנת [[תשי"ז]] נסע לראשונה ל[[הרבי|רבי]], שם הוצע לו להיות חזן במניין הרבי, אך הוא סירב "מי אני שאעמוד לפני הרבי?". | ||
בשנת [[תשנ"ז]] חלה מאד, וסבל ייסורים רבים. ביום ל' ניסן אמר ווידוי, הכריז {{יחי}} והבהיר כי אומר זאת מתוך אמונה בדברי הרבי שזו הכרזה שמזרזת את "הקיצו ורננו שוכני עפר". | בשנת [[תשנ"ז]] חלה מאד, וסבל ייסורים רבים. ביום ל' ניסן אמר ווידוי, הכריז {{יחי}} והבהיר כי אומר זאת מתוך אמונה בדברי הרבי שזו הכרזה שמזרזת את "הקיצו ורננו שוכני עפר". אחר כך הכריז שוב יחי ויצאה נשמתו ב"מלך". | ||
== משפחתו == | == משפחתו == |
גרסה מ־17:51, 18 במרץ 2014
הרב חנן (אלחנן) לוין נולד בו' טבת תרע"א בפריסלב, לאביו הרב אברהם לוין.
תולדות חייו
בילדותו עברה המשפחה לקייב, שם ניצל את זמנו להפצת יהדות. היה לו כושר כתיבה, ובזכותו הצליח לפרסם בעיתון ילדים לא דתי מאמר בשם "אין עוד מלבדו".
בקייב למד בתומכי תמימים קייב. באותם ימים היה דבר כרוך במסירות נפש, וחקרו את התלמידים כמה פעמים. אך רבי חנן לא ויתר.
בתשרי תרצ"ט בא בקשרי השידוכין עם זוגתו בת ר' אליהו שמואל האפט. הוא התחתן בי' אלול תרצ"ט.
בחזית
שבוע לאחר חתונתו פרצה מלחמת העולם השנייה והוא גוייס לחזית.
בשנת ת"ש שוחרר רבי חנן מהגיוס, אלא שבתש"א פלשו הנאצים לרוסיה והוא גוייס שוב, מיד לאחר שנולדה לו בת - אותה הספיק לראות עוד, במאמצים רבים.
במסירות נפש שמר על מצוות התורה - והצליח במשך כל ימי גיוסו שלא להיגעל במאכלי טריפה.
במשך שירותו כתב יומן מצמרר המתאר את מסירות הנפש שלו במלחמה. חלקים ממנו פורסמו בשבועון בית משיח[1].
לאחר שירותו הוצע לו "לחתום קבע" ולהשאר בצבא, אך הוא התחמק בתואנות שונות.
הוא חזר לקייב שם נפגש עם אחיו, שאול לוין, ונודע לו כי הוריהם נרצחו וכי אשתו וביתו בסמרקנד. הוא נסע מיד לסמרקנד ונפגש עם אשתו. בתו בהתחלה טענה כי הוא לא אביה... אך לבסוף קיבלה את הדבר.
עם רבותינו נשיאינו
בבריחה הידועה ('יציאת רוסיה תש"ו') ברח ר' חנן עם משפחתו, היה זה באלול תש"ו.
הוא רצה מיד ליסוע לאדמו"ר הריי"צ אך ר' ניסן נעמנוב ביקשו להישאר בצרפת להיות שד"ר לתומכי תמימים ברינואה. געגועיו העזים לרבי לא נתנו לו מנוח, אלא שאז הגיע ההוראה - להישאר בצרפת, ור' חנן נשאר.
במשך שנים היה במסירות נפש מכתת רגלים עבור הישיבה - ולא הפסיק מעולם, הרי "הרבי ציווה".
בשנת תשי"ז נסע לראשונה לרבי, שם הוצע לו להיות חזן במניין הרבי, אך הוא סירב "מי אני שאעמוד לפני הרבי?".
בשנת תשנ"ז חלה מאד, וסבל ייסורים רבים. ביום ל' ניסן אמר ווידוי, הכריז יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד והבהיר כי אומר זאת מתוך אמונה בדברי הרבי שזו הכרזה שמזרזת את "הקיצו ורננו שוכני עפר". אחר כך הכריז שוב יחי ויצאה נשמתו ב"מלך".
משפחתו
- בנו הרב אברהם מרדכי, מתגורר בלוד ישראל.
- בנו הרב יוסף יצחק, מתגורר בסרסל צרפת.
- בנו הרב מנחם מענדל, מתגורר בקראון הייטס, ניו יורק.
- חתנו הרב מרדכי בלינוב, מתגורר בצרפת.
- חתנו הרב ישראל לאבקאווסקי, מתגורר בקראון הייטס, ניו יורק.
- חתנו הרב לוי פאריז, מתגורר בלונדון, אנגליה.
הערות שוליים
- ↑ גליון 616