ירחמיאל בנימינסון (זלובין)

הרב ירחמיאל בנימינסון

הרב ירחמיאל בנימינסון נולד בשנת תרמ"ה בעיירהבישנקוביץ שבליטא למשפחה שאינה חבדי"ת וכנראה גם אינה שייכת לגזע החסידים.

בהיותו בעל כשרונות מצוינים עשה ר' ירחמיאל חיל בלימודיו, ועד מהרה יצא שמו כגאון בנגלה חסידות והלכה. על אף כשרונותיו, התנהג התלמיד הצעיר כ'תמים' אמיתי - כל דרכיו והנהגותיו היו בהצנע לכת, היה אוהב שלום בכל מאודו ונעים הליכות - דבר שחיבב אותו על מכיריו, והעיקר - מסור בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו לכ"ק רבותינו נשיאנו הק'.

שנות צעירותו

בבחרותו - שלחו אביו - שהיה יהודי מוקיר תורה ומכבדה לישיבת סלבודקה שהיתה ישיבה ליטאית מפורסמת, על מנת שישב ויגדל בתורה.

ירחמיאל הצעיר - בהיותו בחור בעל כשרון טוב - השתלב עד מהרה בחוג הלומדים, אך בשלב מסוים חש כי משהו אינו כשורה בכל מערכת הישיבה. באותה תקופה התפרסם בעולם שמה הטוב של ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש. ירחמיאל החליט בנפשו כי זו הישיבה המתאימה לו.

ביום מן הימים נטל את תרמילו, ויחד עם חבר נוסף - איתו סיכם לעבור לליובאוויטש - יצאו במסע הארוך אל תוככי רוסיה הלבנה - אל העיירה ליובאוויטש שם שכנה באותו זמן ישיבת תומכי תמימים.

הת' ירחמיאל התקבל ללמוד בישיבה, ועד מהרה הפך לתלמיד מן המנין והתקשר בכל נימי נפשו אל הוד כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע.

מקושר לאדמו"ר הריי"צ

בקיץ שנת תר"פ הסתלק הוד כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, ואת הנהגת החסידים נטל בנו ממלא מקומו - אדמו"ר הריי"צ.

באותה תקופה, בה שלטו הקומוניסטים ברוסיה, אסף הרבי הריי"צ עשרה מגדולי החסידים והמקושרים שפעלו במסירות עילאית לממש את שליחויותיו של הרבי. הרבי השביעם כי לא יזוזו כמלא הנימה מעמדתם בהפצת התורה והיהדות ברוסיה וילחמו עד טיפת דמם האחרונה כנגד הזרוע הטמאה שהושטה לגדוע את נזר ישראל במרחבים ההענקיים של ברית המועצות. הרב ירמיאל בנימינסון שהיה מסור בכל מאודו לרבי הריי"צ - היה אחד מאותם עשרה שהשתתפו באותה אסיפה מרטיטה, וקיבל עליו - ככל משתתפיה - להלחם עד הסוף למען היהדות ויהודים.

הרבנות בזאלבין

בשנת תרפ"ז הוצע לרב ירחמיאל - שהיה כבר בעל בעמיו - לבא לכהן פאר כרבה של זלאבין, במקומו של הרה"ת משה אקסלרוד שעבר לכהן כרב בעיר סוראז.

ר' ירחמיאל שאל לדעתו של הרבי הריי"צ לגבי המינוי המוצע, ונענה בהסכמה וברכה ובברכת מז"ט לגבי משרתו החדשה (אג"ק ח"א ע' תקסב).

הערכתם של כל בני הקהילה מגדלם ועד קטנם לרב החדש היו גדולים מאוד. אישיותו העדינה של הרב, יחד עם תוקפו בענייני יהדות, אהבת ישראל האמיתית שלו וגאונותו במקצועות התורה - חברו יחדיו לדמות חסידית שהשפיעה טוב וחסד על בני העיר, וקהל עדת זלאבין זכה בימים טרופים אלו לרב בעל שיעור קומה שינהיגם ללא חת בתוך גלי המים הזידונים.

הצעת הרבנות לראמען

קצת יותר משנה לאחר מכן, בשלהי שנת תרפ"ח הגיעה אל הרב בנימינסון הצעת רבנות לעיר ראמען.

עד לפני זמן כיהן בה פאר הרב חיים שניאורסאהן צאצא לאדמו"ר הצמח צדק נ"ע, ומשנפטר החלו בני העיר לחפש אחר רב חדש, והועלתה הצעה לגבי הרב בנימינסון. אחד מהעסקנים החשובים בעיר - החסיד ר' יחזקאל גרינפרעס שלח - בשם הקהלה - מכתב בנידון לרבי הריי"צ, ובמקביל הועלתה ההצעה בפני הרב בנימינסון שגם הוא שאל את הרבי.

בשני מכתבים הנושאים את אותו התאריך: כ"ו באייר תרפ"ח מביע הרבי הריי"צ את הסכמתו וברכתו לעניין. במכתב הממוען לר' יחזקאל משבח הרבי עד מאוד את הרב בנימינסון ומפליא במעלותיו ע"י יוכל לנהל את העיר בחן וחסד.

בחזרה לזלאבין

בסופו של דבר, לא הסתדרה הרבנות בראמען, גם כאן עקב מדותיו התרומיות של הרב בנימינסון. הרב אכן נסע לראמען כדי להכירה מקרוב, אך שם התברר לו, כי מחלקת ישיבת תומכי תמימים בעיר נתבטלה, וכיוון שנשאר ללא משרה, היו כאלו שאמרו על ר' יעקב כי הוא ראוי להיות רב העיר.

מששמע הרב בנימינסון כך, חזר חזרה לעירו זלאבין בה כיהן עד סביבות שנת תרצ"ד.

הרב בנימינסון הקים בעיר רשת יהודית של בתי כנסת, מקוואות, חדרים, מלמדים ושובי"ם.

במשך התקופה הלכו ותכפו הצרות, הקג"ב שמר את צעדיו של הרב, ואף פעם אחת נאסר. ואילולא הרעש שהקימו יהודי העיר שאהבו את רבם מאד - מי יודע מה היה עולה בגורלו. הרב בנימינסון ומשפחתו החלו איפוא לחפש ולברר אודות אפשרויות יציאה מרוסיה.

היציאה מרוסיה

דרך ליגאלית לצאת מרוסיה הייתה לפגוש את קאלינין נשיא רוסיה, ולהגיש לידיו את מכתב הבקשה.

בתקופה זו חלתה הרבנית אשת הרב בעיניה, והיה צורך דחוף להוציאה על מנת לנתחה בריגא. נראה, כי כוונתו של הרב בתחילה היתה לנסוע לאה"ק, אך עקב מחלתה של זוגתו נבצר ממנו הענין, והוחלט לצאת לריגא.

בחוץ לארץ גם דאגו אנשים שונים לאשרות הכניסה לריגא, ובנידון זה אנו מוצאים מכתב מהרבי הריי"צ לנוגעים בדבר להחליף את ניירותיו של הרב בינמינסון מאה"ק לריגא, ענין המראה את חיבתו בעיני הרבי הריי"צ.

בלית ברירה, החליט הרב בנימינסון לנסות להפגש עם קאלינין. הוא עשה את מסעו אל מוסקבה והמתין ליד משרדו, בתקווה שיתמזל מזלו ויצליח לפגוש את קאלינין מחוץ למשרדו. בחסדי השי"ת פגש לאחר כמה ימים את הנשיא קאלינין והגיש לידיו את הניירות. היה זה נס גדול, כיוון שהיתה זו הדרך היחידה עבור הרב לצאת מרוסיה ולהציל בכך כנראה את חייו.

לאחר שלשה שבועות נתמלאה בקשתם, ומשפחת בנימינסון קיבלה את הדרכונים המאפשרים את היציאה מרוסיה.

עיקר הבעיה היתה לצאת עם הספריה, שכללה גם את ספריו של הרב ווילדא שהיו יקרי ערך. השלטונות התירו להוציא ספרים עד שווי של 200 רובל, כשכאן הגיעו הספרים לשווי פי חמישים ושבעים מכך.

בני המשפחה וידידים, כמו הרב מרדכי שוסטרמאן שהיה בן בית אצל הרב, 'פיברקו' מחירים על הספרים, כך ניתן היה להעבירם לבסוף מחוץ לרוסיא.

מחוץ לרוסיה

בשלהי שנת תרצ"ד, יצאו הרב בנימינסון ומשפחתו בחסדי ה' מעמק הבכא, בואכה ריגא.

עם הגיעם, שלח הרב מכתב לרבי הריי"צ ששהה אז באטוואצק על דבר יציאתם מן המיצר אל המרחב.

בהמשך, לא הסתדר הרב בינמינסון בריגא, והחלו מחשבות להגר ללונדון שם דרה אחותו של הרב.

לאחר בירורים התקבל ב"ה הרשיון מממשלת אנגליה, והרב התעתד להגר ללונדון כשנה וחצי אחר-כך.

באנגליה הסתדרו הרב ומשפחתו בלונדון, ושהו שם עד סוף המלחמה.

הרבי הריי"צ שלח אליו מכתב ברכה לרגל הסתדרותו, ובנוסף גם מכתב לאנשי בית הכנסת פאלטאווה על מנת שיקבלוהו כנראה כמשפיע. לא ידוע האם הסתדר הרב בתעודתו זו, אך ידוע כי בתקופה מסוימת שימש כראש ישיבתו של הרב אונדספער.

כשהחלה המלחמה החלה לונדון להתמלא פליטים חסרי בית. רוחב לבו של הרב פתח בפניהם את דלתות ביתו, והבית שימש כאכסניה יהודית לעשרות יהודיים בכל משך זמן המלחמה.

אחר המלחמה, היה הרב אחד האחראים על השחיטה של ממשלת אירלנד. הענין היה, כי ממשלת אירלנד תרמה לארץ ישראל שלש טון בקר, והיו דרושים שוחטים, בודקים, רבנים ועוד צוות נרחב שיתעסק בנושא.

הרב בנימין גורודצקי שהיה בא כח הרבי הריי"צ ומנהל הלשכה לפליטים, קיבל על עצמו את הענין, ומינה את הרב בנימינסון לאחד האחראים על הפרוייקט.

בכל אותה תקופה עמד הרב בקשר מכתבים עם כ"ק אדמו"ר הריי"צ וחתנו הרבי.

בארצות הברית

לקראת תחלת תש"י היגר הרב בנימינסון עם משפחתו לארה"ב. בהגיעו, נכנס ליחידות אצל הרבי הריי"צ.

הרב בנימינסון קבע את משכנו במיאמי פלורידה.

לאחר הסתקלות אדמו"ר הריי"צ בי' שבט תש"י הרב בינמינסון היה אחד הראשונים שהתקשר אל כ"ק אדמו"ר שליט"א. כפי שהתקשר בכל מאודו ונפשו אל הנשיאים הקודמים, בביטול מוחלט כעבד לפני רבו. וכרגיל - הביע את דעתו בתוקף וביושר האופייניים לו.

צעד משמעותי ביותר שעשה הרב בנימינסון, ואולי אף משמעותי לגבי ענין הנשיאות בכלל היה בט"ו אלול תש"י. אז אירגן הרב בנימינסון עשרה מזקני וחשובי האברכים, ויחד עמם נסעו לציון כ"ק אדמו"ר הריי"צ, שם הקריא הרב פ"נ כללי - בשם כל אנ"ש (את הפ"נ כתב הרב בנימינסון) - שבו מבקשים מכ"ק אדמו"ר הכ"מ שיפעל אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א שיואיל לקבל ע"ע את עטרת הנשיאות באופן רשמי ובשלימות.

אין לנו עסק בדעת עליון, אולם חסידים אומרים כי מאז הקראת פ"נ זה הפסיק הרבי להביע את התנגדותו לקבלת הנשיאות כפי שעשה עד כה.

לאחר קבלת הנשיאות, הקפיד להגיע לחודש החגים ומועדים נוספים, וזכה להיות מהמוזמנים לסעוד על שולחנו של הרבי.

לאחר תקופה קצרה עבר להתגורר במונטריאל, שם מונה כחבר בית הדין, רב בית כנסת נוסח האר"י, וראש ישיבה בישיבת תומכי תמימים.

פטירתו

בר"ח שבט שנת תשט"ו בגיל שבעים ואחד החזיר הר' ירחמיאל בנימינסון את נשמתו לבוראה. על פי הוראת הרבי, נטמן ליד האהל הק'.

לאחר פטירתו מסר בנו לרבי את כל הביכלאך שהיה ברשות אביו. הרבי ביקש לשלם, וכמובן שהוא סירב. באותה תקופה הדפיס הרבי את חוברות "לקוטי דיבורים", ובאחת מהן הדפיס הרבי הקדשה מטעמו לעילוי נשמת הרב בנימינסון.