שילוח הקן

קן ציפור

שילוח הקן היא מצווה מהתורה. מתן שכרה כתובה בתורה והיא "למען ייטב לך והארכת ימים".

תוכן המצווה הוא: כאשר "יקרא" - בדרך מקרה ובמקום הפקר - לאדם קן ובו יונה וביצים או גוזלים, ישלח את האם ויקח את הביצים או הגוזלים. אם חזרה האם לפני שלקח את הביצים או הגוזלים חייב לשלחה שוב ושוב אפילו מאה פעמים.

והארכת ימים - ליום שכולו ארוך

הגמראמוכיחה כי לא יתכן שהשכר של "למען ייטב לך והארכת ימים", הכוונה בעולם הזה. ההוכחה היא ממעשה שהיה, באדם שאמר לו אביו לך והוריד לי גוזלות מהקן. הלה עלה וביצע את שילוח הקן בהוראתו של אביו, וכשירד מהסולם, הוא נפל מהסולם ונפח את נשמתו. מכיון שמדובר באדם שקיים מצוות כיבוד אב וגם מצוות שלוח הקן עליהם כתוב למען ייטב לך והארכת ימים, ועל אף זאת נפח את נשמתו מיד בסיום המצווה, מההכרח לומר שכוונת הפסוק "למען ייטב לך" היא - ליום שכולו טוב, "והארכת ימים" - ליום שכולו ארוך.

הרבי מקשה למה קושיית הגמרא היא רק מכח מעשה זה, הרי משה רבינו כבר הקשה את הקושיא הידועה מפני מה יש צדיק ורע לו... רשע וטוב לו.

מתרץ הרבי כי לא ניתן להקשות על הבטחת התורה "למען ייטב לך והארכת ימים" מכח יחידים שלא נתקיימה בהם הבטחה זו, כמו המציאות שיש צדיק ורע לו ולעומת זאת רשע וטוב לו, משום שהתורה מדברת על הרוב, ויתכן שישנו מקרא יוצא מהכלל. שאלה זו ששאל משה רבינו, היא שאלה מיוחדת מכח היותו של משה רבינו לרועה נאמן לישראל, ולכן שאל גם על מקרים מועטים ש"יש צדיק ורע לו, אבל וודאי שמכח המיעוט אי אפשר להוכיח את הפשט בפסוק.

אבל במעשה כזה של אחד שנפל מהסולם בחזרתו מקיום המצווה, שהוא דבר בלתי רגיל, ניתן להקשות, מכיון שקיים כלל שלא שייך לילך בזה אחר הרוב, מפני שכל המעשה הוא מעשה בלתי רגיל, ועל כן מכח מעשה זה היה אפשר להסיק כי התורה מדברת על הרוב.

כוונה בעשיית המצווה

מקשה הרבי: הרי אולי לא כיון בעשיית המצווה, והגם שקיי"ל שמצוות אין צריכות כוונה, אולי היתה לו כוונה הפכית, שאז איתא בפוסקים שאינו יוצא ידי חובת המצווה, ואולי לכן לא נתקיימה בו סגולת המצווה?

מתרץ הרבי: כי אכן לכן הביא רבי אליעזר בן יעקב ראיה ממעשה בו היה צירוף של שלוח הקן עם מצוות כיבוד אב ואם, מפני שדווקא בשילוח הקן אינו מקיים את המצווה באופן שאינו מכוין בעשייתה, אך בכיבוד אב שהחפצא של המצווה הוא שמכבד את האב, אם כן המעשה תלוי באב, ומכיון שהאב קיבל את שלו לא מהני אי כוונתו לקלקל את עשיית המצווה. וכדוגמת מצוות צדקה שאין צריך בה כוונה, וכמובא שאם נפלה סלע מידו ומצאה עני והתפרנס בה קיים מצוות צדקה. שאז על פי רוב יש לו כוונה הפכית, שהרי בשעת נפילת הסלע מידו יש לו צער מכך ומיצר על אבידתה, ואף על פי כן מקיים את המצווה.