אהרון זאקאן

תצלום מההתוועדות הראשונה של הרבי בעת ביקורו בפריז בשנת תש"ז. יושב מאחורי הרבי: ר' אהרון זאקאן

הרב אהרון זאקאן (כ"ט כסלו תר"צ-כ"ג חשוון תשס"ג) היה משלוחי הרבי בפילדלפיה שעסק בחינוך והוראה במשך עשרות שנים, ובמסגרת פעילותו הקים את אגודת המחנכים, לצד פעילות בהפצת יהדות וחסידות ברחבי פילדפיה.

תולדות חייו

נולד בנר חמישי של חג החנוכה כ"ט בכסלו תר"צ בעיר פיקוב שבאוקראינה, למשפחה של חסידי מאקארוב ר' יצחק ובריינא זאקאן, שהיו מגזע אדמו"רי טשרנוביל.

בהיותו בגיל שנתיים וחצי נאסר אביו על ידי שוטרי הג.פ.או. ולאחרי שהצליח להינצל מבית האסורים באמצעות הסחת הדעת של אחד השומרים, ברח לקייב שהייתה עיר גדולה עם חשש קטן יותר להיתפס שוב על ידי המשטרה החשאית, ושם התאחד עם משפחתו והתגורר בבית דודתו.

בשנת תרצ"ח עברו הוריו למוסקבה, ואביו עסק במסחר לא חוקי בתכשיטי זהב יחד עם מספר חסידי חב"ד שהתגוררו בעיר, וביניהם עם ר' דובער לברטוב, והוא עצמו היה לומד מחוסר ברירה בבית הספר הממשלתי ('השקאלע'), ובשעות אחר הצהריים היה מסייע לאביו בהעברת תכשיטי זהב ממקום למקום, מתוך השערה שהשוטרים הרוסיים לא יחשדו בילד הצעיר.

כשפרצה מלחמת העולם השניה ברחו כמו יהודים רבים לעומק השטח של רוסיה, ועברו להתגור בכפר קאראסו, הסמוך לעיר טשקנט, ובשנת תש"ב עברו להתגורר בטשקנט עצמה.

התקרבותו לחסידות חב"ד

התקרבות משפחתו לחסידי חב"ד שהחלה עוד במוסקבה, קיבלה חיזוק משמעותו בזמן שהותם בטשקנט שם היתה קהילה חב"דית תוססת, וכשהוקם במקום סניף של ישיבת תומכי תמימים, הכניס אותו אביו ללמוד בישיבה, וכך הפך לתמים מן המנין.

בשנת תש"ה הסתיימה המלחמה והוריו חזרו להתגורר במוסקבה, אך הוא חזר לטשקנט אחרי זמן קצר להמשיך את לימודיו בישיבה, ולאחר חתונת אחותו בשנת תש"ו עם התמים יוסף חיים סלאווין החלו הוריו להתעניין בהברחת הגבול לפולין דרך לבוב כמו שעשו חסידים נוספים רבים, ולאחר חג השבועות הצליחו להשיג תעודות פולניות מזוייפות ועשו את דרכם ברכבת משא (עשאלון), כשבדרכם ארבה להם חבורת גנבים שאילצה את הנהג ביריות ואיומי אקדח להסיט את הרכבת למקום נידח שם עשו חיפוש מדוקדק על גופם של האנשים ששהו ברכבת והחרימו את רוב הרכוש, ובזכות תושייתם של בני משפחת זאקאן נשארו רוב חפצי הערך ברשותם לאחר שהציחו להערים בדרכים מגוונות על השוטרים.

מסע הבריחה שעבר דרך לודז' שבפולין ופראג שבצ'כסולבקיה, הסתיים לקראת ראש השנה של שנת תש"ז בפריז שבצרפת, ואביו הכניס אותו ללמוד במוסד שהקים ר' זלמן שניאורסון שם נשאר ללמוד במשך תשעה חודשים, ובמשך זמן זה זכה לקבל את מכתבו הראשון מאדמו"ר הריי"צ. כאשר ר' בן ציון שם טוב הגיע לפריז, ייסד במקום קבוצת בחורים שישבה ללמוד חסידות, כשר' אהרון נמנה על חברי הקבוצה.

נסיעתו לרבי

בזמן ביקורו של הרב שמריהו גוראריה חתנו של אדמו"ר הריי"צ שהגיע לבקר את אנ"ש שיצאו מרוסיה והתרכזו בפריז, הצליח הרש"ג לסדר ויזות לארצות הברית לחמישה בחורים כשר' אהרון זכה להימונת ביניהם, ובחודש אב של אותה שנה הגיע לניו יורק, ונכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים המרכזית שהיתה באותו זמן בבניין ברחוב בדפורד, מרחק של רבע שעה הליכה מ-770.

לימודיו ב-770 נמשכו כחמש שנים, כשבמהלכם התעסק בלימודי השחיטה וקיבל הסמכה לשחיטה מהשוחטים החב"דיים ר' אברהם גורדון ר' ירחמיאל בנימינסון ור' ישראל פיקרסקי. בשנת תשי"ג הרב אליעזר סילבר ביקש מהנהלת הישיבה לשלוח אליו מלמד למוסד שהקים בסינסינטי, ולאחר קבלת ברכה מהרבי נסע למקום וסייע בפעילותו של הרבי סילבר (אף שהיה מחוגי המתנגדים) ובשנת הלימודים תשי"ד שימש כמלמד ב'בית יעקב' שבהנהלתו, כשבשבתות היה סועד על שולחנו של ר' יוסף גולדשטיין.

השליחות בפילדלפיה

עם סיום שנת הלימודים החליט לחזור ללמוד ב-770, כשאת מקומו החליף ר' עזריאל זעליג שרפשטיין, אך לימודיו לא ארכו זמן רב בעקבות בקשתו של הרב אהרון פופאק שיבוא ללמד בבית הספר בית יעקב בפילדלפיה, ואכן ר' אהרן התחיל לעסוק בהוראה בבית הספר בפילדלפיה כשמידי שבת הוא חוזר ל-770 לשהות במחיצת הרבי, ובימות החול היה פועל עם יהודי פילדפיה בהפצת יהדות וחסידות.

בקיץ של שנת תשט"ז השתדך עם מרת סימה, ביתו של הרב ישעיה מטלין והחתונה התקיימה בה' אלול כשהרבי עצמו היה המסדר קידושין בחתונה. מכיון שהחתונה היתה עם ביתו של כהן, הורה לו הרבי להוסיף על שאר ההכנות לחתונה ללמוד ארבעים פעמים את מסכת כלה.

אחרי החתונה המשיך לעסוק בהוראה בפילדלפיה יחד עם זוגתו, ואף הקים את אגודת המחנכים באמצעותה פעל בכל רחבי ניו יורק במבצעי הרבי.

נפטר בכ"ג חשוון תשס"ג.

משפחתו

• גיסו, יוסף חיים סלאווין מנהל סניף בית רבקה במונטריאול עד לפטירתו בכ"ב כסלו תשל"ב.
• בנו, ר' יוסף זאקאן.
• בנו, ר' אברהם זאקאן.
• בנו שמריה זאקאן, נפטר בצעירותו בזמן לימודיו בישיבת אהלי תורה בחודש סיון תש"ל.
• ביתו, בריינדל, אשת ר' ברוך נפרסטק.

לקריאה נוספת

בשנה האחרונה לחייו סיפר את זכרונותיו לבני משפחתו. זכרונות אלו הועלו על גבי הכתב והתפרסמו בשתי חלקים בתשורות לחתונת נכדיו:

• חלק א' - שמחת הנישואין של יצחק ונחמה דינה נפרסטק, י"ד אדר ראשון תשס"ה.
• חלק ב' - שמחת הנישואין של מנחם מענדל ואיידא נפרסטק, א' חשוון תשס"ז.