אביגדור בן חיים: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (←נפילתו) |
מ (←נפילתו) |
||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
== נפילתו == | == נפילתו == | ||
סופו של אביגדור היה שהתקיים בו הפסוק "שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו"{{הערה|תהילים נה, כא.}}, ובסוף ימיו נפל לשכרות והיה מסתובב בשווקי העיר יחד עם נשים נוכריות, והיה מסתובב ב[[עיירה|עיירות יהודיות]] כדי לבקש נדבות{{הערה|שבחי הרב עמוד 18.}}. | סופו של אביגדור היה שהתקיים בו הפסוק "שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו"{{הערה|תהילים נה, כא.}}, ובסוף ימיו נפל לשכרות{{הערה|'[[המשפיע (ספר)|המשפיע]]' עמוד קכג.}}. והיה מסתובב בשווקי העיר יחד עם נשים נוכריות, והיה מסתובב ב[[עיירה|עיירות יהודיות]] כדי לבקש נדבות{{הערה|שבחי הרב עמוד 18.}}. | ||
[[הרבי]] סיפר{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/tm/11/5/71.htm שיחת שבת פרשת בשלח תשי"ד].}} שבימים בהם נפל לשכרות היה מסתובב אצל חסידים ב[[התוועדות|התוועדויות]] ומבקש [[משקה]], ובשיחה אחרת{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/tm/4/26/225.htm שבת פרשת וישב תשי"ב].}} העיר שגם אצל אביגדור התקיימה 'קללתם' של גדולי החסידים שצאצאיהם יתקרבו לחסידות ויהפכו ל[[חסידי חב"ד]]. | [[הרבי]] סיפר{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/tm/11/5/71.htm שיחת שבת פרשת בשלח תשי"ד].}} שבימים בהם נפל לשכרות היה מסתובב אצל חסידים ב[[התוועדות|התוועדויות]] ומבקש [[משקה]], ובשיחה אחרת{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/tm/4/26/225.htm שבת פרשת וישב תשי"ב].}} העיר שגם אצל אביגדור התקיימה 'קללתם' של גדולי החסידים שצאצאיהם יתקרבו לחסידות ויהפכו ל[[חסידי חב"ד]]. | ||
גרסה מ־19:29, 9 ביולי 2013
אביגדור בן חיים (נקרא גם בשם חיימוביץ), היה רב מתנגד מהעיר פינסק, שניהל את המלחמה של המתנגדים בחסידות לאחר פטירתו של הגר"א מוילנא, והוביל למאסרו של אדמו"ר הזקן ולהדחתו של ר' לוי יצחק מברדיטשוב מרבנות העיר פינסק.
תולדות חייו
נולד בעיר קאליץ לאביו שכיהן כרב העיר. בבחרותו נסע לוילנא כדי ללמוד תורה מפיו של הגר"א, וכבר בצעירותו התמנה כרב בעיר ליסלי, כשבמקביל הוא שולח ידו במסחר, עד שהפך לאיש אמיד.
בעקבות השנאה הגדולה שרחש לחסידים, החליט להצר את צעדיו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב שכיהן באותו זמן ברבנות העיר פינסק ובאמצעות תשלום לפריץ המקומי ותשלומי שוחד לראשי הקהילה, הצליח להדיח את ר' לוי יצחק ממשרת הרבנות ולהתמנות במקומו, כשהוא מנצל את נסיעתו של ר' לוי יצחק למגיד ממעזריטש, על מנת להציק לבני המשפחה ולגרש אותם מהעיר כדי שלר' לוי יצחק לא יהיה להיכן לחזור[1].
בשנת תקמ"א חתם יחד עם רבנים נוספים בפינסק על כרוז הקורא להחרים את עדת החסידים, ואוסר לבוא עמהם במגע, ובאותה תקופה זייף מכתב בכתב ידו של אדמו"ר הזקן, על מנת להבאיש את שמו בוילנא.
בשנת תקנ"ו נעמד בראש הלוחמים נגד תנועת החסידות בכלל, ומנהיג החסידות ברחבי ליטא בפרט - אדמו"ר הזקן.
בעקבות הלשנות נוראיות שהעליל על אדמו"ר הזקן הצליח להוביל למאסרו, אך לאחר דין ומשפט התברר שהכל האשמות שווא. גם לאחר שחרורו של אדמו"ר הזקן מהמאסר ניסה להמשיך ולהעליל עלילות נוספות, עד שבב' מנחם אב תק"ס מושל ליטא הגיע למסקנה הסופית שאין כל יסוד להאשמות, ואדמו"ר הזקן חף מכל פשע.
לאחר שנכשל במשימה שלקח על עצמו לאסור את אדמו"ר הזקן, ירדה קרנו בעיני המתנגדים והם הדיחו אותו מרבנות העיר פינסק.
נפילתו
סופו של אביגדור היה שהתקיים בו הפסוק "שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו"[2], ובסוף ימיו נפל לשכרות[3]. והיה מסתובב בשווקי העיר יחד עם נשים נוכריות, והיה מסתובב בעיירות יהודיות כדי לבקש נדבות[4].
הרבי סיפר[5] שבימים בהם נפל לשכרות היה מסתובב אצל חסידים בהתוועדויות ומבקש משקה, ובשיחה אחרת[6] העיר שגם אצל אביגדור התקיימה 'קללתם' של גדולי החסידים שצאצאיהם יתקרבו לחסידות ויהפכו לחסידי חב"ד.
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ בית רבי חלק א'
- ↑ תהילים נה, כא.
- ↑ 'המשפיע' עמוד קכג.
- ↑ שבחי הרב עמוד 18.
- ↑ שיחת שבת פרשת בשלח תשי"ד.
- ↑ שבת פרשת וישב תשי"ב.