מעשר כספים: הבדלים בין גרסאות בדף
(←חומש: הוספת פסקה) |
כתית למאור (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
==תוכנה הפנימי== | ==תוכנה הפנימי== | ||
{{פסקה חסרה}} | {{פסקה חסרה}} | ||
===מטרתו=== | |||
כאשר האדם מקבל דבר מה ע"י עשייתו או בלעדיה הרי חושב הוא כי "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", והוא כמו העלם [[שם אלקים]] על [[שם הוי']] - שלא רואים שהוי' מהווה את העולם בכל רגע מחדש. | כאשר האדם מקבל דבר מה ע"י עשייתו או בלעדיה הרי חושב הוא כי "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", והוא כמו העלם [[שם אלקים]] על [[שם הוי']] - שלא רואים שהוי' מהווה את העולם בכל רגע מחדש. | ||
וכאשר אדם נותן מעשר הוא מגלה שבעצם גם ממון זה שייך לקב"ה, וממנו נמצא הכל. ולאדם אין כל מציאות מבלעדיו. וזה בעצם פועל שיוכר כי [[הוי' הוא האלקים]]. | וכאשר אדם נותן מעשר הוא מגלה שבעצם גם ממון זה שייך לקב"ה, וממנו נמצא הכל. ולאדם אין כל מציאות מבלעדיו. וזה בעצם פועל שיוכר כי [[הוי' הוא האלקים]]. | ||
===בעולמות=== | |||
כמו כן מבואר{{הערה| תורה אור ויצא כב, ד.}}: שענין המעשר הוא העלאת העולם (עשרת הספירות) למעלה ממנו, לבחינת הכתר של עולם זה. דהיינו, שענין המעשר הוא "עליית העולמות". | |||
כאשר מונים דבר שוב אין הברכה שורה בו. וזהו מ"ש "מעשרות סייג לעושר", כלומר, שכאשר מפרישים מעשרות ומעלה את ה"מספר" על הקדושה, אזי כיון שענין הקדושה הוא אחדות, שוב שורה הברכה{{הערה|אור תורה על אגדות חז"ל סי' תעח.}}. | כאשר מונים דבר שוב אין הברכה שורה בו. וזהו מ"ש "מעשרות סייג לעושר", כלומר, שכאשר מפרישים מעשרות ומעלה את ה"מספר" על הקדושה, אזי כיון שענין הקדושה הוא אחדות, שוב שורה הברכה{{הערה|אור תורה על אגדות חז"ל סי' תעח.}}. | ||
גרסה מ־16:44, 9 באפריל 2013
את המעשר צריך להפריש מכל סכום שהאדם מרוויח. בנוסף לכך קיים מנהג ליתן עוד עשירית (ביחד חומש) לצדקה.
מקורה
הרמב"ם כותב שהראשון שהפריש מעשרות (ובעצם ייסד את המצוה) היה יעקב אבינו. לעומת זאת מופיע ברש"י על הפסוק "וימצא . . מאה שערים", שיצחק אבינו אמד את הגורן בכדי לידע מהו שיעור המעשר.
כ"ק אדמו"ר שליט"א מבאר: כי אמנם יצחק הפריש מעשרות, אך היה זה מעשר מפרי האדמה. אך חידושו של יעקב היה הפרשת מעשרות מכל דבר שהגיע לידו.
אך מכל מקום קיום המצווה הוא לא מפני שיעקב תיקן זאת, אלא מפני שהקב"ה שב וציווה את בני ישראל בסיני להפריש מעשר.
תוכנה הפנימי
מטרתו
כאשר האדם מקבל דבר מה ע"י עשייתו או בלעדיה הרי חושב הוא כי "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", והוא כמו העלם שם אלקים על שם הוי' - שלא רואים שהוי' מהווה את העולם בכל רגע מחדש.
וכאשר אדם נותן מעשר הוא מגלה שבעצם גם ממון זה שייך לקב"ה, וממנו נמצא הכל. ולאדם אין כל מציאות מבלעדיו. וזה בעצם פועל שיוכר כי הוי' הוא האלקים.
בעולמות
כמו כן מבואר[1]: שענין המעשר הוא העלאת העולם (עשרת הספירות) למעלה ממנו, לבחינת הכתר של עולם זה. דהיינו, שענין המעשר הוא "עליית העולמות".
כאשר מונים דבר שוב אין הברכה שורה בו. וזהו מ"ש "מעשרות סייג לעושר", כלומר, שכאשר מפרישים מעשרות ומעלה את ה"מספר" על הקדושה, אזי כיון שענין הקדושה הוא אחדות, שוב שורה הברכה[2].
לאחר מלחמת המלכים כתוב "ויתן לו מעשר מכל". ומבאר על כך המגיד ממזריטש[3]: ששם נתן לאברהם את העשירית של "כל" - בגימטריה 50. ונתן לו את האות ה' - בגימטריה 5 לשמו. וענין ה"א זו הוא - ה' מוצאות הפה.
לעתיד לבוא
כאשר יעקב קיבל על עצמו בנדר להפריש מעשרות אמר: ""וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" ".
בתורת החסידות מבואר[4]: שענין המעשר הוא העלאה של כל העשר לאחד, כלומר, גילוי המציאות האלקית הנעלת ממנו ושממציאה אותו.
ולכן לעתיד לבוא, על כל דרגה שהאדם יתעלה בה, הוא יפריש מעשרות, כלומר, יתעלה לדרגת האחד שהיא בעצם נותנת לו לקבל את הבחינה שלמעלה מהעולם שבו הוא נמצא.
וכך יתעלה במדרגה אחר מדריגה, ""עד שיגיע "לך", (כלומר), לבחי' אור א"ס ב"ה עצמו ואז כמו שהוא ית' א"ס, כך יהיו עליות עד א"ס" .
עשר בשביל שתתעשר
חז"ל[5] דרשו את כפל הלשון שנאמר בפסוק "עשר תעשר"[6], שכאשר אדם מעשר את כספו, מובטח לו מן השמים שהוא יתעשר.
על אף שבאופן כללי אסור לנסות את הקב"ה בנוגע להבטחותיו, כמו שנאמר "לא תנסו את ה' אלוקיכם"[7], במצות הצדקה שונה הדבר, ומותר לנסות בזה את ההבטחה האלוקית. המקור לדברים הוא מהפסוק "הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר . . וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד-בְּלִי-דָי"[8].
חומש
חיוב נתינת הצדקה הוא עשר אחוז מהכנסותיו של האדם בלבד, אך למצוות הצדקה ישנה חשיבות רבה, וכבר בתקופת הגמרא תיקנו חז"ל[9] שאדם שיש ביכולתיו להפריש יותר מכך - יש לו להפריש עשרים אחוז מהכנסותיו (פירוש המילה 'חומש' הוא החלק החמישי מההכנסות)[10].
התוכן הפנימי
המגיד ממזריטש כותב[11]: שמה שכתוב קודם נסיון העקדה "וה' בירך את אברהם בכל", הוא כיון שבדרגת "כל" ישנם ב' דרגות של ה"א - ה' חסדים וה' גבורות. ומרמז שהיה איחוד ביניהם (בין החסדים לגבורות) ע"י שעקד את יצחק.
וזהו הענין של נתינת חומש, למתק את הגבורות ולהכלילן בחסדים.
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ תורה אור ויצא כב, ד.
- ↑ אור תורה על אגדות חז"ל סי' תעח.
- ↑ אור תורה סי' ל.
- ↑ תורה אור ויצא כב, ד.
- ↑ תענית ט, א.
- ↑ דברים יד, כב.
- ↑ דברים ו, טז.
- ↑ מלאכי ג, י.
- ↑ פסיקאת רבתי דברים יד, כב: "עשר תעשר את כל", מהו 'את כל', אפילו ממונך? אמר רבי שמעון בן לקיש בשם רבי יהודה בן חנינא נימנו באושא שיהא אדם מפריש חומש נכסיו.
- ↑ לגבי נתינת צדקה יותר מחומש אמרו חז"ל: "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש". אך אדמו"ר הזקן בספר התניא מבאר, שחז"ל דיברו כאשר מצבו הרוחני של האדם הינו תקין, אך כאשר אדם צריך לתקן את הפגמים שעיוות בחטאיו, מותר לו להפריש אף יותר מכך, שכפי שמותר לאדם לבזבז על רפואת גופו יותר מחומש מכספו, כך גם מותר לו לבזבז על בריאות נפשו ותיקונה.
- ↑ אור תורה סי' ל.