מלכות דאצילות: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
כתית למאור (שיחה | תרומות) (←ירידתה לעולמות בי"ע: תיקון קישורים) |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
==ירידתה לעולמות בי"ע== | ==ירידתה לעולמות בי"ע== | ||
מלכות דאצילות יורדת להחיות את [[עולמות בי"ע]], ולברר בו את הניצוצות, ומשם מעלה אותם בבחינת תיקון בעולם האצילות. | מלכות דאצילות יורדת להחיות את [[עולמות בי"ע]], ולברר בו את הניצוצות, ומשם מעלה אותם בבחינת תיקון בעולם האצילות. בסדר ירידתה לעולמות בי"ע נאמרו מספר ביאורים: | ||
בלילה הוא זמן ש"תרעין דגן עדן אסתימו", ואף על פי כן נאמר: "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה". שמלכות דאצילות מחיה את [[עולמות בי"ע]] בבחינת חיצוניות, מ[[ז' תחתונות]] שלה. ומשל זה הוא כמשל האדם שישן שנמשך להחיות את גופו רק [[קיסטא דחיותא]], שהוא התפשטות חיצוניות החיות כמו כח הזן וכח המעכל, שאין להם ערך לגבי כח השכל והמדות והראיה והשמיעה. | בלילה הוא זמן ש"תרעין דגן עדן אסתימו" (שערי גן עדן נסגרים), ואף על פי כן נאמר: "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה". שמלכות דאצילות מחיה את [[עולמות בי"ע]] בבחינת חיצוניות, מ[[ז' תחתונות]] שלה. ומשל זה הוא כמשל האדם שישן שנמשך להחיות את גופו רק [[קיסטא דחיותא]], שהוא התפשטות חיצוניות החיות כמו כח הזן וכח המעכל, שאין להם ערך לגבי כח השכל והמדות והראיה והשמיעה. | ||
בירידתה של מלכות דאצילות לעולם ה[[בריאה]] מתלבשת היא בו בבחינת [[כסא]], ולכן נקרא עולם הבריאה בשם | בירידתה של מלכות דאצילות לעולם ה[[בריאה]] מתלבשת היא בו בבחינת [[עולם הכסא|כסא]], ולכן נקרא עולם הבריאה בשם כורסייא. ענין הכסא הוא כמשל הכסא שישיבה בו ענין של השפלה, שכאשר אדם עומד אזי הוא בעל קומה וראשו ומוחו גבוהים מעל הארץ, ועל ידי ישיבה נשפל קומתו. | ||
בימות החול יורדת מלכות דאצילות לעולמות בי"ע ומתקנת שם את הניצוצות בתיקון [[ב"ן]]. ואילו ביום שבת, עולה מלכות דאצילות לעולם האצילות ומתוקנת שם על ידי השפעות [[זעיר אנפין]] בתיקון [[מ"ה]]. | בימות החול יורדת מלכות דאצילות לעולמות בי"ע ומתקנת שם את הניצוצות בתיקון [[ב"ן]]. ואילו ביום שבת, עולה מלכות דאצילות לעולם האצילות ומתוקנת שם על ידי השפעות [[זעיר אנפין]] בתיקון [[מ"ה]]. | ||
גרסה מ־17:29, 7 באפריל 2013
מלכות דאצילות היא הספירה האחרונה בעשר הספירות של עולם האצילות. ספירת המלכות בכל עולם ענינה הוא הגילוי של עולם זה, ואף מלכות דאצילות ענינה העברת האורות של עולם האצילות לעולמות הנמוכים ממנה עולמות בי"ע.
מלכות דאצילות נקראת גם בשם כנסת ישראל בהיותה מקור לנשמות כל ישראל. כמו כן היא נקראת שכינה, שכן מלכות דאצילות יורדת לעולמות הפרודים בי"ע, ושוכנת בתוכם להחיותם.
קבלת שפעה
בדרך כלל מקבלת מלכות דאצילות את שפעה מן המידות של עולם האצילות. שהמידות של עולם האצילות מתכללות בפרצוף זעיר אנפין והוא משפיע לנוקבא, מלכות דאצילות. ואופן זה הוא הכרחי לצורך קיום עולמות בי"ע, שאור אין סוף כפי שהוא מאיר במידות של עולם האצילות אי אפשר שיבוא לידי גילוי בעולמות בי"ע, אלא על ידי שמתעלם בבחינת מלכות.
ירידתה לעולמות בי"ע
מלכות דאצילות יורדת להחיות את עולמות בי"ע, ולברר בו את הניצוצות, ומשם מעלה אותם בבחינת תיקון בעולם האצילות. בסדר ירידתה לעולמות בי"ע נאמרו מספר ביאורים:
בלילה הוא זמן ש"תרעין דגן עדן אסתימו" (שערי גן עדן נסגרים), ואף על פי כן נאמר: "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה". שמלכות דאצילות מחיה את עולמות בי"ע בבחינת חיצוניות, מז' תחתונות שלה. ומשל זה הוא כמשל האדם שישן שנמשך להחיות את גופו רק קיסטא דחיותא, שהוא התפשטות חיצוניות החיות כמו כח הזן וכח המעכל, שאין להם ערך לגבי כח השכל והמדות והראיה והשמיעה.
בירידתה של מלכות דאצילות לעולם הבריאה מתלבשת היא בו בבחינת כסא, ולכן נקרא עולם הבריאה בשם כורסייא. ענין הכסא הוא כמשל הכסא שישיבה בו ענין של השפלה, שכאשר אדם עומד אזי הוא בעל קומה וראשו ומוחו גבוהים מעל הארץ, ועל ידי ישיבה נשפל קומתו.
בימות החול יורדת מלכות דאצילות לעולמות בי"ע ומתקנת שם את הניצוצות בתיקון ב"ן. ואילו ביום שבת, עולה מלכות דאצילות לעולם האצילות ומתוקנת שם על ידי השפעות זעיר אנפין בתיקון מ"ה.
מלכות דאצילות נעשה עתיק יומין לבריאה על ידי פרסא.
מקור נשמות ישראל
מלכות דאצילות נקראת בשם "כנסת ישראל" שכן היא המקור לנשמות ישראל. הענין הוא שמלכות דאצילות מקבלת ה' חסדים וה' גבורות. שה' חסדים נמשכים לה מאבא עילאה, וה' גבורות נמשכים לה מאמא עילאה. ושני בחינות אלו הם פנימיות המלכות וחיצוניות המלכות. ושורש נשמות ישראל הוא מבחינת פנימיות המלכות המקבלת ה' חסדים אשר שרשן מאבא.
מלכות דאצילות נקראת גם בשם כללות נשמות ישראל, שנשמות ישראל נמשכו מן הכלים שלה. שכלים הפנימיים הם שורש הנשמה שבעולם בריאה, וכלים האמצעיים הם שורש הרוח בעולם היצירה, וכלים החיצוניים הם שורש הנפש בעולם העשיה. וכל אחד מישראל, אפילו קל שבקלים, יש בו ניצוץ מנפש דעשיה המלובש בה הארה ממלכות דאצילות מכלים החיצוניים שבה. לכן בחינת דיבור וממלא כל עלמין תלוי במעשיהם של ישראל, וזהו ענין גלות השכינה.