לדלג לתוכן

בכן – הבדלי גרסאות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קטגוריה נכונה
שורה 12: שורה 12:
[[הרבי הריי"צ]] ב[[שיחת קודש|שיחותיו]] ו[[אגרות קודש (ריי"צ)|אגרותיו]] מרבה לדבר אודות החשיבות של ה"בכן", ובלשונו של [[הרבי שליט"א]]: "המעשה הוא העיקר". והיינו, שמי שלא מעורר את ה"בכן", משמע שהוא אינו לומד את ה[[חסידות]] עבור שתשפיע עליו ותשנהו. ועל זה אמרו [[רבותינו נשיאינו]] את התוארים: [[חיצון]], [[עמלק]], מוטעה, מחוצף ועוד{{מקור}}.
[[הרבי הריי"צ]] ב[[שיחת קודש|שיחותיו]] ו[[אגרות קודש (ריי"צ)|אגרותיו]] מרבה לדבר אודות החשיבות של ה"בכן", ובלשונו של [[הרבי שליט"א]]: "המעשה הוא העיקר". והיינו, שמי שלא מעורר את ה"בכן", משמע שהוא אינו לומד את ה[[חסידות]] עבור שתשפיע עליו ותשנהו. ועל זה אמרו [[רבותינו נשיאינו]] את התוארים: [[חיצון]], [[עמלק]], מוטעה, מחוצף ועוד{{מקור}}.


הדרך היחידה להיות [[חסידים]] היא שאחרי כל מאמר וכדו' מתבוננים בדבר (הן [[מאמרי השכלה]] והן [[מאמרי עבודה]]) ומוצאים מה ניתן להפיק ממנו ל[[עבודת ה']].
הדרך היחידה להיות [[חסידים]] היא שאחרי כל מאמר וכדו' מתבוננים בדבר (הן [[מאמר#סוגי מאמרים|מאמרי השכלה והן מאמרי עבודה]]) ומוצאים מה ניתן להפיק ממנו ל[[עבודת ה']].


[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]

גרסה מ־20:57, 6 באפריל 2013



הבכן הוא ביטוי המביע את תכליתו של הדבר, והתוצאה שלו במעשה בפועל. הביטוי משמש בעיקר כניב, נוגע לתוצאה של הפעולה הנפשית שנוצרה אצל האדם לאחר שלמד מאמר, שיחה או השתתף בהתוועדות.

ענינו

כאשר אדם מתבונן בשכלו על דבר מה, הוא מגיע למסקנה. וכאשר התבוננותו היא על הקב"ה, (עד כמה שהוא טוב לכל, מפרנס את כל הבריות וכו'), הרי הוא מגיע למסקנה שצריך לאהוב את הקב"ה.

נקודה זו מכונה ה"בכן" והיא לאחר מכן תעבור דרך מיצר הגרון ששם נמצאים שלושת שרי פרעה (שר המשקים, האופים והטבחים) ומנסים לעכב אותה מלהגיע אל הלב, שכן כאשר היא תגיע לשם יתעורר האדם במידת האהבה אל הקב"ה[דרושה הבהרה].

ולכן מצרים נקראת מצרים, על שם "מיצר מי", ש"מי" הכוונה היא לבינה, ואת מסקנתה לא נותנים להעביר הלאה אלא יוצרים לו מיצר וגבול[דרושה הבהרה].

נחיצותו

הרבי הריי"צ בשיחותיו ואגרותיו מרבה לדבר אודות החשיבות של ה"בכן", ובלשונו של הרבי שליט"א: "המעשה הוא העיקר". והיינו, שמי שלא מעורר את ה"בכן", משמע שהוא אינו לומד את החסידות עבור שתשפיע עליו ותשנהו. ועל זה אמרו רבותינו נשיאינו את התוארים: חיצון, עמלק, מוטעה, מחוצף ועוד[דרוש מקור].

הדרך היחידה להיות חסידים היא שאחרי כל מאמר וכדו' מתבוננים בדבר (הן מאמרי השכלה והן מאמרי עבודה) ומוצאים מה ניתן להפיק ממנו לעבודת ה'.