החלצו - רנ"ט: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־22:55, 1 באפריל 2013

המאמר חסידות החלצו תרנ"ט נאמר על ידי אדמו"ר הרש"ב^[1], ומתחיל בפסוק 'החלצו מאתכם אנשים לצבא'^[2]. את המאמר אמר הרבי הרש"ב פעמיים, בעקבות שני מאורעות. הפעם השניה הייתה בביתו של אדמו"ר הריי"צ, בשבת פרשת נח תרנ"ט.

הרקע לאמירת המאמר

שורשו ויסודו ממאמר של אדה"ז בלקו"ת ד"ה "ראשונים שנתגלה עוונם" ונאמר גם בסיבת היפך אהבת ישראל, כאשר בתקכ"ה חזר אדה"ז ממעזריטש דרך סמרגון שהיתה עיר של מחלוקת, היה שם לפני כן ישיבה וכל הבעלי בתים היו למדנים ותקיפים ולא יכלו למנות רב מרוב מחלוקת, ושם אמר אדה"ז את המאמר שהיה בסיס למאמר החלצו. ^[3]

הפעם הראשונה בה נאמר המאמר, הייתה בעקבות מקרה שראה אדמו"ר הרש"ב בעת התוועדות חסידית, כאשר חסיד מזג לחברו 'משקה' בכוס שקודם לכן שתה ממנה אחר, נטל הלה את הכוס ורק לאחר שטיפה שתה ממנה. אדמו"ר הרש"ב הקפיד על כך, ובעקבות זאת אמר את המאמר^[4].

מספר שבועות אחר-כך, בשבת פרשת נח תרנ"ט, נכנס הרבי הרש"ב לביתו של הרבי הריי"צ בעת סעודת השבת, ואמר את המאמר בפעם השניה. בסעודה נכח באותה עת רבי לייב מוועליז שהיה ירא שמים גדול, נטול פניות אישיות, אבל אדם קשה, בלי רחמנות, ובייחוד התייחס בביטול רב לאנשים פשוטים. בוועליז הייתה אז מחלוקת גדולה, ורבי לייב התנהג באותה מחלוקת בנוקשות רבה.^[5].

תוכן המאמר

במאמר מסביר הרבי הרש"ב באריכות את מהותה של שנאת חינם:

שנאת-חינם היא, שאחד שונא את חברו סתם כך, על לא-דבר. לפעמים הוא ממציא טענה כלשהי, מדוע הוא שונאו, אבל אין זו אלא תואנה ועלילה להצדיק את שנאתו. הסיבה האמיתית היא - ישותו העצמית, שאינה מניחה מקום לזולתו. חשוב הוא בעיני עצמו, ולכן הזולת ממעט את מציאותו.

— ספר המאמרים, תרנ"ט עמוד נו

בהמשך אומר הרבי ששנאת חינם נפוצה ביותר בין עובדי ה':

כל אחד בונה במה לעצמו, בתורה ובעבודה, על-פי דעתו ושכלו דווקא, ואין אחד מתאחד ומתחבר עם רעהו. כל אחד מבטל את הטוב שבעבודת חברו, וכל חיסרון שימצא בה - יגדיל וירחיב עשרת מונים (אף אם אינו אלא חיצוני, שאינו נוגע בגוף ובעצם עבודתו). התנהגות זו מעידה ששונא הוא את חברו בליבו ואינו חפץ כלל בטובתו. ומהי הסיבה לשנאה זו? ישותו והרגשת עצמו, או בלשון אחרת: העדר הביטול והעדר הנחת עצמותו

— ספר המאמרים, תרנ"ט עמוד סא

חלוקתו על ידי הרבי

בשנת תשמ"ח, ביום חמישי כ' חשוון, יום ההולדת של אדמו"ר הרש"ב נסע הרבי לאוהל הרבי הריי"צ. לאחר שחזר ל-770 והתפללו תפילת ערבית, עלה הרבי לחדרו, אז יצאה הודעה מהמזכירות שהרבי עומד לחלקאת קונטרס 'החלצו רנ"ט' של בעל יום ההולדת - לבנים מגיל 12, ולבנות מגיל 11.

לכל אחד שעבר וקיבל קונטרס איחל הרבי "א הצלחה'דיקער לערנען" (תרגום חופשי: הצלחה בלימוד התורה).

לאחר שעה של חלוקה נגמרו הקונטרסים, והחלוקה נעצרה. המזכירים הודיעו שהחלוקה תחודש מחר. כבר באותו הלילה הודפסו אלפי קונטרסים נוספים במכונות דפוס של ועד להפצת שיחות^[6], ולמחרת, ביום שישי כ"א חשוון המשיך הרבי את החלוקה. בעת החלוקה שאל הרבי כמה ילדים האם הם כבר בגיל בר מצווה.

חלוקה זו, היא הפעם הראשונה שהרבי נעמד לחלק קונטרס שלא בזמן התוועדות. החלוקה המיוחדת משכה קהל עצום שהגיע מכל רחבי ניו יורק ומחוצה לה.

הרקע לחלוקה

בפשטות החלוקה באה בעקבות מאורעות של היפך אהבת ישראל בתוככי אנ"ש ובשכונת קראון הייטס.

אחרי החלוקה

אחרי החלוקה הראשונה, התרכז קהל רב ב'זאל הגדול' ב-770 ללימוד הקונטרס במשותף. שיעור מיוחד מסר ר' יואל כהן.

החלוקה גרמה להתעוררות רבה בלימוד החסידות בכלל, ובאהבת ישראל – תוכן הקונטרס – במיוחד. בעקבות החלוקה נוסדו שיעורים רבים בלימוד ה'קונטרס'.

קישורים חיצוניים

וידאו מחלוקת הקונטרס על ידי הרבי - אתר COL
סקירה על השתלשלות אמירת המאמר והדפסתו - בעריכת הרב ישראל אלפנביין, באתר אוצר החכמה.
תבנית:היברובוקס דף

הערות שוליים

↑ הודפס בספר המאמרים תרנ"ט.
↑ ספר במדבר, פרק לא פסוק ג (פרשת מטות).
↑ ספר השיחות]] תש"ה, עמודים 18-19.
↑ את הסיפור סיפר אדמו"ר הריי"צ. הודפס בספר השיחות, תרצ"ו, עמוד 234.
↑ את הסיפור והקשרו לאמירת המאמר סיפר הרבי הריי"צ. הודפס בספר השיחות תש"ה, עמודים 18-19.
↑ מכונות הדפוס היו במשרדי ה'ועד' בבניין שמעל ה'זאל הגדול'. בה'תשמ"ג נשרף המשרד עם כל הציוד שבו.

[1] הודפס בספר המאמרים תרנ"ט.

[2] ספר במדבר, פרק לא פסוק ג (פרשת מטות).

[3] ספר השיחות]] תש"ה, עמודים 18-19.

[4] את הסיפור סיפר אדמו"ר הריי"צ. הודפס בספר השיחות, תרצ"ו, עמוד 234.

[5] את הסיפור והקשרו לאמירת המאמר סיפר הרבי הריי"צ. הודפס בספר השיחות תש"ה, עמודים 18-19.

[6] מכונות הדפוס היו במשרדי ה'ועד' בבניין שמעל ה'זאל הגדול'. בה'תשמ"ג נשרף המשרד עם כל הציוד שבו.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 ==הרקע לאמירת המאמר==
+שורשו ויסודו ממאמר של אדה"ז בלקו"ת ד"ה "ראשונים שנתגלה עוונם" ונאמר גם בסיבת היפך אהבת ישראל, כאשר בתקכ"ה חזר אדה"ז ממעזריטש דרך סמרגון  שהיתה עיר של מחלוקת, היה שם לפני כן ישיבה וכל הבעלי בתים היו למדנים ותקיפים ולא יכלו למנות רב מרוב מחלוקת, ושם אמר אדה"ז את המאמר שהיה בסיס למאמר החלצו. {{הערה|ספר השיחות]] תש"ה, עמודים 18-19.}}
 הפעם הראשונה בה נאמר המאמר, הייתה בעקבות מקרה שראה [[אדמו"ר הרש"ב]] בעת [[התוועדות חסידית]], כאשר חסיד מזג לחברו '[[משקה]]' בכוס שקודם לכן שתה ממנה אחר, נטל הלה את הכוס ורק לאחר שטיפה שתה ממנה. אדמו"ר הרש"ב הקפיד על כך, ובעקבות זאת אמר את המאמר{{הערת שוליים|את הסיפור סיפר [[אדמו"ר הריי"צ]]. הודפס ב[[ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ)|ספר השיחות]], [[תרצ"ו]], עמוד 234.}}.