חיים שניאור זלמן קוזלינר

הרב חיים שניאור זלמן קוזלינר

הרה"ח ר' חיים שניאור זלמן קוזלינר הידוע בכינוי המחתרתי "חז"ק" (ראשי התיבות של שמו), נולד בשנת תרס"א בעיר דיסנא שבביילורוסיה. אביו ר' ברוך יוסף היה מלמד דרדקי בדיסנא. היו אומרים עליו כי כשבגרו תלמידיו היו לתלמידים המצוינים בישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש.

חסיד מסוג אחר: חזק, ככינויו כן הוא. חסיד בעל אומץ לב נדיר שלא חת מפני איש. למרות הסבל והעינויים שעבר בשני הפעמים שנאסר, המשיך לחיות חיים חסידיים ולהפיץ יהדות בכל מקום.

ביום י"ג בתשרי - יום הסתלקות אדמו"ר המהר"ש - תשמ"ו, נפטר ר' חיים זלמן לבית עולמו.

שנות צעירותו

בהיותו פעוט התגורר בבית הוריו המשפיע הרה"ח ר' ישראל נח בליניצקי וממנו ראה וספג מהי דמותו של חסיד והנהגה חסידית.

בגיל תשע נסע הילד חיים זלמן עם אביו לליובאוויטש, שם הוכנס ללמוד בחיידר המקומי. כשבגר מעט, נכנס ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' תחת הנהגתו הישירה של כ"ק אדמו"ר הרש"ב. יחד עמו למד גם אחיו אפרים ע"ה.

מזכירו של אדמו"ר הריי"צ

בשל מאורעות המלחמה והמהפכה ברוסיה בתרע"ז נאלצה ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש לעקור ולנדוד בין ערים שונות. ר' חיים זלמן נדד יחד עם שאר תלמידי הישיבה.

בחודש תשרי תרפ"ד שלח כ"ק אדמו"ר הריי"צ להודיע כי הוא מבקש מתלמידי התמימים לחזור ממקומות לימודם לרוסטוב, שם הוקמה הישיבה מחדש.

קירוב נדיר במיוחד זכה ר' חיים זלמן כאשר כבר בימי בחרותו שימש תקופה קצרה כמזכירו של אדמו"ר הריי"צ שעה שהתגורר בלנינגרד. תפקידו המרכזי היה אחריות על הכספים של ישיבות 'תומכי תמימים'. ר' חיים זלמן שהיה איש סוד במהותו, מעולם לא סיפר אודות הימים בהם עבד בחדר אחד עם אדמו"ר הריי"צ.

כשבאו לאסור את אדמו"ר הריי"צ בט"ו בסיון תרפ"ז, לא היה ר' חיים זלמן באיזור, שכן ימים אחדים קודם לכן נשא את רעייתו מרת ציפא, בת הרה"ח ר' חיים אלעזר גורליק. החתונה התקיימה ברוגצ'וב, עיר מגורי הכלה, ור' חיים זלמן היה בעיצומם של ימי ה'שבע ברכות' כאשר ארע המאסר.

חיש מהר נקרא ר' חיים זלמן על ידי חשובי החסידים לשוב מיידית ללנינגרד כדי לסייע בפעולות השחרור. ר' חיים זלמן לא השתהה, ולמרות שהיה בעיצומם של ימי השבע ברכות, חזר ללנינגרד.

על פי הוראת אדמו"ר הריי"צ הופקד בידיו ה'פנקס השחור', כהגדרתו. בפנקס זה הייתה רשימת הרבנים, מגידי שיעורים, המשפיעים, המלמדים והבלניות בכל ערי ברית המועצות.

למרות שר' חיים זלמן ידע כי המשטרה החשאית מתחקה אחר עקבותיו, המשיך לפעול למען המשך אחזקתם של ישיבות 'תומכי תמימים'. הוא עבר להתגורר בנעוול, שם הצטרף להנהלת הישיבה ובית מדרש לרבנים ושוחטים.

הרדיפות אחרי ר' חיים זלמן הלכו ותכפו, ובפרט בהיותו אחד ממנהלי הישיבה. המשטרה החשאית הידקה את טבעת החנק סביבו. בדיוק באותם ימים נולד בנו בכורו מרדכי, אחרון של פסח תרפ"ט. זמן קצר לאחר מכן נאלץ האב ה'טרי' לברוח מהעיר.

כאשר חלף חודש מהלידה, החלה רעייתו ציפא לדאוג, שכן כבר הגיע הזמן לערוך 'פדיון הבן' אך בעלה, שעליו מוטלת המצווה, נעלם כלא היה. לא חלף זמן רב והיא קיבלה מברק מוצפן מבעלה בו כתב: "מזל-טוב על הקנייה". או אז הבינה כי בעלה זכר את המצווה הנדירה המוטלת עליו, וממקום מסתורו ערך פדיון הבן כדת וכדין.

זמן מה לאחר מכן שב ר' חיים זלמן לביתו, אבל הרדיפות והחיפושים אחריו נמשכו ביתר שאת. כל העת שררה בבית אווירה של מחתרת ובריחה, כך שגם מוטל בן השלוש כבר הבין בחושיו הבריאים כיצד יש להתנהג בעת צרה.

מעצרו וגלותו

כמה שנים לאחר מכן עבר להתגורר בשולקובה, פרבר בפאתי מוסקבה. גם פה לא פגו החששות, ומדי פעם נערכו גלי מעצרים בקרב החסידים. ר' חיים זלמן ידע כי גם כאן הוא אינו בבית.

ואכן, לילה אחד החשש התממש. דפיקות חזקות נשמעו בדלת הבית. אל הבית נכנסו אלמונים לבושים במעילים שחורים ששלפו את התעודות האדומות של הנ.קוו.ד. בו במקום הודיעו לר' חיים זלמן על מעצרו, והוציאוהו מהבית.

לאחר חקירות ממושכות, סבל ועינויים במרתפי הנ.ק.וו.ד., נגזר דינו לגלות בסיביר. לאחר נסיעה ארוכה ומתישה הגיע למחנה עבודה, שם שהה תקופה ארוכה יחד עם ידידו המשפיע ר' ניסן נמנוב.

ניסיון בריחה

בשנת תש"א, לאחר פלישת הנאצים לרוסיה, עזבה משפחת קוזלינר ויצאה ברכבת עם בני משפחה נוספים לכיוון אוזבקיסטן הרחוקה.

בישיבת תומכי תמימים סמרקנד, שמשו חשובי החסידים ובתוכם ר' חיים זלמן, לימדו את צעירי הצאן נגלה וחסידות.

בשנות המלחמה גייסו השלטונות את כל הגברים לצבא. החיפושים אחר עריקים הוגברו, והמעצרים היו מעשה שבכל יום. ר' חיים זלמן עצמו אף הוא היה עריק. בכל פעם שבאו חיילים לביתו, הצליח לחמוק. פעם אחת דפקו החיילים על דלת ביתו. ר' חיים זלמן הבין שכבר מאוחר מלהימלט, ומי שהצילו אותו היו בנותיו. הן הורידו את המזרון מהמיטה והוא נשכב ומעליו הניחו מזרון ושמיכות נוספות. במהירות סידרו את המיטה בחזרה והחיילים שחיפשוהו שעה ארוכה, יצאו בידיים ריקות.

כמו עוד חסידים רבים, ר' חיים זלמן ומשפחתו הגיעו אל העיר לבוב במטרה לנסות להבריח את הגבול ב"עשאלונים" באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים. הוא, רעייתו וכמה מקרובי משפחתו עשו לילות כימים כדי לסייע לכמה שיותר חסידים לצאת את רוסיה (בריחה המונית שנקראה לימים "יציאת רוסיה תש"ו").

בצהרי יום שישי כ"ח במר-חשוון תש"ז נעצרה אשתו מרת ציפא כשבידה החזיקה תיק קטן שהכיל עשרות פספורטים. כעבור זמן נגזר דינה של מרת ציפה - עשר שנות גלות.

למחרת, בשבת לפנות בוקר, ערכו אנשי המשטרה החשאית חיפושים נרחבים, פשטו על כמה מבתי החסידים וביצעו מעצרים. כאשר הגיעו לבית משפחת קוזלינר, פתח להם את הדלת הבן מוט'ל. הוא אמר לקלגסים כי אינו יודע היכן אביו שוהה. ר' חיים זלמן אכן נמלט מבעוד מועד. באופן מפתיע החליטו לעצור את מוט'ל בניסיון להוציא ממנו מידע שיפליל את הוריו.

חקירתו של מוטל לא נמשכה זמן רב, ובשבת לפנות ערב השתחרר לביתו.

מאסרו השני

לאחר שלוש שנים השתחררה מרת ציפא ממחנה העבודה בטרם עת. השמחה לא ארכה, שכן שבועות ספורים לאחר מכן הצליחו הרשעים להניח ידם על בעלה ר' חיים זלמן. הוא עצמו הרגיש כי הצרה ממשמשת ובאה, והתייעץ עם בני ביתו האם עדיף לו לברוח או להסגיר את עצמו ולהפיל על עצמו את כל האשמות כדי לפטור אחרים.

לבסוף החליט לברוח. אנשי המשטרה החשאית לא הרפו ממנו ועקבו אחריו כל העת. הם לא אסרו אותו כיוון שרצו לראות עם מי הוא נפגש.

יום אחד כשהלך ברחוב, ניגש אליו שוטר וביקש ממנו את הפספורט שלו. ר' חיים זלמן הציג בתמימות את הפספורט. השוטר עיין בו רגע קט ואחר הניחו בכיסו והחל ללכת לדרכו. המטרה הייתה "לכבול" אותו, שכן כאשר הפספורט שלו בידם, לא יוכל לברוח לשום מקום.

הוא הבין את מזימתם ודאג לפספורט חדש. הזייפנים מקרב החסידים שאלוהו האם הוא מעדיף את פרטיו האמיתיים או מזוייפים, והוא ביקש שיכתוב את פרטיו האמיתיים.

לא עבר זמן רב והוא נתפס בשנית והפעם בתעודותיו המזוייפות. כשהאשימו אותו באחזקת תעודות מזוייפות, השיב להם: "לקחתם לי את הפספורט ומכיוון שלא יכולתי ללכת ללא פספורט, הייתי חייב לדאוג לאחר".

ר' חיים זלמן לסיביר, שם הועבד בעבודות פרך. למרות המצב הקפיד לשמור מצוות במסירות נפש עילאית.

שחרורו

בשנת תשי"ג מת הרודן סטאלין והשלטונות הרפו מעט מהדיכוי הקשה. אסירים פוליטיים ודתיים רבים שוחררו לביתם בטרם זמנם, ובהם היה גם ר' חיים זלמן קוזלינר.

לאחר שחרורו התגורר עם בני משפחתו בצ'רנוביץ. בביתם התגורר במשך זמן המשפיע ר' מענדל פוטרפס. כאשר נישאה בתו הצעירה וורה ועברה להתגורר בסמרקנד, סמוך להורי בעלה, שיכנע אותו ר' מענדל לעבור לגור ליד אחד מילדיו. ר' חיים זלמן נענה להפצרותיו ועבר להתגורר בבית בתו בסמרקנד. כעבור זמן קצר הגיע גם ר' מענדל לסמרקנד, ור' חיים זלמן, בתו וחתנו אירחו אותו בביתם במשך תקופה ארוכה.

במשך כל השנים גידל ר' חיים זלמן זקן, למרות שהדבר היה כרוך במסירות נפש. בתקופות בהן לא היה במחתרת, הירבה להתוועד עם החסידים ועודדם להמשיך לפעול על פי הוראות רבותינו נשיאינו למרות הקשיים האדירים הניצבים בדרך.

בארץ ישראל

בתחילת שנות הלמ"דים הצליח לקבל היתר-יציאה, ועלה עם בני משפחתו לארץ הקודש והשתקע בנחלת הר חב"ד.

בשנת תשל"ז, כאשר הרבי מה"מ עורר על מינוי משפיעים בכל קהילה, ביקשו תושבי נחלת הר חב"ד למנותו כמשפיע הקהילה, אך הוא סירב. גם כאשר הלחצים עליו גברו, הוא עמד בסירובו בתוקף.

פטירתו

ביום י"ג בתשרי - יום הסתלקות אדמו"ר המהר"ש - תשמ"ו, נפטר ר' חיים זלמן לבית עולמו. מפליא הדבר כי בתאריך זה נפטרו גם אביו ורעייתו.