אברהם יהושע העשיל טברסקי: הבדלים בין גרסאות בדף
(כאן הערך ינוח על מקומו בשלום.) |
מ (קישורים פנימיים) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
רבי '''אברהם יהושע העשיל טווערסקי''' (כ"ד אדר תרנ"ה - י' תשרי תשמ"ח), נולד ב[[אוקראינה]] לאביו רבי [[יוסף מאיר טווערסקי]], והיה לאדמו"ר בבית מכנובקא במשך שבעים שנים, מ[[תרע"ז]] עד [[תשמ"ח]]. | רבי '''אברהם יהושע העשיל טווערסקי''' ([[כ"ד אדר]] [[תרנ"ה]] - [[י' תשרי]] [[תשמ"ח]]), נולד ב[[אוקראינה]] לאביו רבי [[יוסף מאיר טווערסקי]], והיה לאדמו"ר בבית מכנובקא במשך שבעים שנים, מ[[תרע"ז]] עד [[תשמ"ח]]. | ||
מעט לפני [[מלחמת העולם השניה]] עבר רבי אברהם ל[[מוסקבה]], שם הרביץ [[תורה]] ו[[חסידות]] למרות התנגדות השלטונות. | מעט לפני [[מלחמת העולם השניה]] עבר רבי אברהם ל[[מוסקבה]], שם הרביץ [[תורה]] ו[[חסידות]] למרות התנגדות השלטונות. | ||
גרסה מ־13:19, 1 במרץ 2013
רבי אברהם יהושע העשיל טווערסקי (כ"ד אדר תרנ"ה - י' תשרי תשמ"ח), נולד באוקראינה לאביו רבי יוסף מאיר טווערסקי, והיה לאדמו"ר בבית מכנובקא במשך שבעים שנים, מתרע"ז עד תשמ"ח.
מעט לפני מלחמת העולם השניה עבר רבי אברהם למוסקבה, שם הרביץ תורה וחסידות למרות התנגדות השלטונות.
בתקופת שהותו בטשקנט
בימי חודש אלול בשנת תש"א ברח רבי אברהם ממוסקבה, בשל מאורעות המלחמה, והגיע לטשקנט. אלא שהרשויות הורו לו לעזוב את העיר תוך שבעים ושתיים שעות. לעזרתו נחלץ החסיד ר' זלמן סודקביץ, שלקח את הפספורט של רבי אברהם, ונסע לבקש הארכה. ר' זלמן פנה אל פקיד ידיד, וסיפר לו שמדובר בדודו שאינו בקו הבריאות ואסור לו לצאת מביתו. הפקיד הסכים לתת הארכה לשלושה חודשים, לאזור 'קראסו' המרוחק ממרכז העיר - שם שהו אז מרבית החסידים. בשל כך נתן רבי אברהם את ספר התורה של הבעל שם טוב, למניין שהתקיים בביתו של ר' זלמן.
בתום שלושת החודשים הלך ר' זלמן שוב, וקיבל הארכה לשלושה חודשים נוספים. החוק הסובייטי אומר שאדם שקיבל רישיון לששה חודשים, זכאי לקבל רישיון נוסף לשנה שלימה. בשל כך בתום שלושת החודשים הנוספים שלח ר' זלמן את גיסו לבקש את הארכה. כשזה הגיע, קיבל הודעה שמפקד התחנה מבקש לדבר עם ר' זלמן. מפקד התחנה שאל, מהו המקצוע שכתוב בפספורט 'צדיקאוו' (צדיק). ר' זלמן פחד לומר את הפירוש האמיתי, ולכן אמר ש'צדיקאוו' הוא כינוי באוקראינה לחייט התופר בגדי יוקרה מיוחדים. הדברים שכנעו את מפקד המשטרה, והלה נתן הארכה נוספת לשנה.
לאחר המאורע בתחנת המשטרה, ניסו לשכנע את רבי אברהם לשנות את הפספורט כדי למנוע בעיות בעתיד. הוא סרב באומרו: "כך רשם אותי אבי הק'. כך גם היו רשומים אבי וזקני, אינני רוצה לשנות!".
מפאת רדיפות הקומוניסטים השתדל רבי אברהם לא לעורר תשומת לב מיוחדת, בשל כך נמנע מכל כיבוד שהוא או מנהג בולט. רק בימי חג ומועד היו מגיעים אליו חסידים שונים (מחסידי פולין), והיה מחלק שיריים וכיו"ב.
לפרנסתו קיבל מר' זלמן מכונת אריגה, בה היה אורג גרביים, ואותם ר' זלמן היה אחראי למכור. במהלך עבודתו שילב אמירת תהלים ולימוד זוהר, כאשר יד אחת אוחזת בספר, והיד השנייה הייתה מפעילה את המכונה.
לאחר המלחמה
בתום המלחמה שב למוסקבה, וקיבל הצעה מהשלטונות לשמש כרב הראשי לברית המועצות, אך הוא סרב, כדי שלא להיות כפוף אליהם.
בראשית שנת תש"ז החלה ההתארגנות לבריחה הגדולה דרך לבוב, לפולין, ור' זלמן ניסה לשכנעו להצטרף לקבוצה. רבי אברהם סרב בתוקף, בתואנה שיש יהודים הזקוקים לו דווקא במוסקבה.