שניאור זלמן גוראריה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[תמונה:גוראירה.jpg|left|thumb|280px|הרב גוראריה מקבל דולר לברכה מהרבי]]
 [[קובץ:בכל ביתי נאמן הוא.JPG|שמאל|ממוזער|250px|כריכת הספר 'בכל ביתי נאמן הוא' שנכתב על הרב גוראריה]]
-'''ר' שניאור זלמן גוראריה''' (מכונה '''גי'מי''') נולד לר' [[נתן גוראריה]] ומרת אסתר גוראריה ב[[קרמנצ'וג]], בנר ראשון של [[חנוכה]] בשנת [[תער"ב]]. בילדותו למד אצל ה[[חסיד]] הידוע ר’ [[ישראל לווין]], שהיה מלמד פרטי בבית המשפחה. בערב [[יום הכיפורים]] [[תרע"ז]], בהיותו בגיל 4, זכה לראות ולהתברך לראשונה מ[[כ"ק אדמו"ר הרש"ב]], בעיירת המרפא "סלאוויאנסק", שם שהה הרבי הרש"ב באותה תקופה.
+'''ר' שניאור זלמן גוראריה''' (כונה '''גי'מי''') נולד לר' [[נתן גוראריה]] ומרת אסתר גוראריה ב[[קרמנצ'וג]], בנר ראשון של [[חנוכה]] [[תער"ב]].
+ר' זלמן היה יו”ר מועצת המנהלים של [[מרכז ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש]], ממנהלי הוצאת ספרים [[קה"ת]], וממונה מטעם כ”ק [[אדמו"ר שליט"א]] להנהלה הראשית של [[אגודת חסידי חב"ד העולמית]].
-ר' זלמן היה מזקני רבני חב"ד, וממצוייני עסקניה, מקושר בכל נימי נפשו ל[[רבותינו נשיאינו]] הקדושים, ולא מש ממחיצתם במשך כל שנות חייו, נאמן בית רבינו, יו”ר מועצת המנהלים של [[מרכז ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש]], ממנהלי הוצאת ספרים [[קה"ת]], וממונה מטעם כ”ק [[אדמו"ר שליט"א]] להנהלה הראשית של [[אגודת חסידי חב"ד העולמית]].
-בערב [[ראש השנה]] [[תשס"ד]] נסע ל[[אוהל]] הקדוש, ובעודו עומד ומעתיר [[תפילה]] במקום הקודש, לקה בלבו והתמוטט. אנשי חברת 'הצלה' מיהרו להבהיל אותו ל[[בית רפואה]] קרוב, שם נאבקו הרופאים על חייו.
-ביום ה[[שבת קודש]] יום א’ דראש השנה תשס"ד, ברגעים הקדושים של כניסת השנה החדשה, עלתה נשמתו השמיימה.
+נפטר ביום ה[[שבת קודש]] יום א’ ד[[ראש השנה]] [[תשס"ד]].
 ==ילדותו==
+בערב [[יום הכיפורים]] [[תרע"ז]], בהיותו בגיל 4, זכה לראות ולהתברך לראשונה מ[[כ"ק אדמו"ר הרש"ב]], בעיירת המרפא "סלאוויאנסק", שם שהה הרבי הרש"ב באותה תקופה.
 ב[[חורף]] שנת [[תר"פ]] נאלצה משפחת גוראריה לברוח מקרמנצ’וג, מפחד הבולשביקים ההולכים וקרבים לעיר. באזור כולו שרר מתח רב עקב מלחמת הכנופיות היריבות. לכך נוספו גם רעב כבד, קור עז ומגפות קשות שהפילו חללים רבים. ישיבת [[תומכי תמימים]], ששלוש שנים בלבד קודם לכן עקרה לקרמנצ’וג, נשמה אף היא את נשימותיה האחרונות בעיר בטרם התמוטטה כליל והועברה ל[[רוסטוב]].
@@ שורה 17: / שורה 15: @@
 שניאור זלמן, צעיר בני המשפחה, היה ילד קרוב לגיל שמונה בעת שהגיע עם משפחתו ל[[רוסטוב]], עירו של הרבי. זכרונות החוויה הקשה של הבריחה ומוראות הדרך נחקקו היטב במוחו ובלבו, עד השנים האחרונות.
-לאביו ר’ נתן הייתה [[מסירות נפש]] על חינוך ילדיו. הוא היה מוכר יהלומים שהיו שייכים לזוגתו, ובכסף זה היה משלם למלמד שתים ושלוש שמיניות הפונט. זה היה בזמן רעב, ובכסף זה היה המלמד מפרנס את שמונת ילדיו בהרחבה, בזמן שכולם היו רעבים.
+לאביו ר’ נתן הייתה [[מסירות נפש]] על חינוך ילדיו. הוא היה מוכר יהלומים שהיו שייכים לזוגתו, ובכסף זה היה משלם למלמד שתים ושלוש שמיניות הפונט. זה היה בזמן רעב, ובכסף זה היה המלמד (ר' [[ישראל לוין]]) מפרנס את שמונת ילדיו בהרחבה, בזמן שכולם היו רעבים.
 חודשים מספר לאחר בואם [[הסתלקות|נסתלק]] הרבי הרש"ב לגנזי מרומים. ללוויה אמנם לא הורשה ר’ זלמן לבוא, אולם את כל מה שאירע קודם לכן ולאחר מכן, הוא זכר היטב עד יומו האחרון. כידוע, במוצאי-שבת, שעות אחדות קודם הסתלקותו ביקש הרבי מהסובבים אותו, "נעמט מיך אין זרל וועלין מיר זיין אין איינעם" [=שאו אותי אל ה’זאל’ (מחדר השינה לחדר היחידות) ונהיה ביחד]. בשנת [[תשנ"ח]], כאשר ביקר ברוסטוב, הצביע ר’ זלמן במדויק על הפינה בה עמדה מיטתו של הרבי ברגע ההסתלקות. הוא סיפר כי בשבת בבוקר (האחרון בחיים חיותו בעלמא דין), הגיעו כמה חסידים לבית הוריו כדי לקחת מיטה טובה עבור הרבי.