דמי חנוכה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(דף חדש: '''דמי חנוכה''' הם מעות אותם נוהגים לתת לילדים בחג החנוכה. [[קובץ:PictureFileName.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כיתוב תמונה…)
 
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
'''דמי חנוכה''' הם מעות אותם נוהגים לתת לילדים ב[[חג החנוכה]].
'''דמי חנוכה''' הם מעות אותם נוהגים לתת לילדים ב[[חג החנוכה]].
[[קובץ:PictureFileName.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כיתוב תמונה]]
[[קובץ:דמי חנוכה מהרבי מליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דמי חנוכה מהרבי]]
[[קובץ:העיתונות מדוחת על דמי חנוכה לחיילי צה''ל מהרבי מליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|העיתונות מדוחת על דמי חנוכה לחיילי צה''ל מהרבי מליובאוויטש]]
==טעם המנהג==
==טעם המנהג==
מכתבו{{הערת שוליים|נר שמיני ה'תשל"ג, נדפס ב'ניצוצי אור' עמ' 35}} של [[הרבי]] בהסבר טעם המנהג: {{ציטוט|תוכן="בנוגע להוראות חנוכה, הרי בפשטות יש בזה שני עניינים: א) חנוכת [[בית המקדש]] ו[[המזבח]], ב) מלשון [[חינוך]], חנוך לנער, כולל כל אחד ואחד מישראל, כי נער ישראל. זאת אומרת, שכמו שהיה פינוי וטיהור וחינוך בית-המקדש, כן צריך להיות בכל אחד ואחד מישראל שהוא גם-כן משכן ומקדש לה'.
מכתבו{{הערת שוליים|נר שמיני ה'תשל"ג, נדפס ב'ניצוצי אור' עמ' 35}} של [[הרבי]] בהסבר טעם המנהג: {{ציטוט|תוכן="בנוגע להוראות חנוכה, הרי בפשטות יש בזה שני עניינים: א) חנוכת [[בית המקדש]] ו[[המזבח]], ב) מלשון [[חינוך]], חנוך לנער, כולל כל אחד ואחד מישראל, כי נער ישראל. זאת אומרת, שכמו שהיה פינוי וטיהור וחינוך בית-המקדש, כן צריך להיות בכל אחד ואחד מישראל שהוא גם-כן משכן ומקדש לה'.

גרסה מ־08:46, 22 בדצמבר 2011

דמי חנוכה הם מעות אותם נוהגים לתת לילדים בחג החנוכה.

דמי חנוכה מהרבי
קובץ:העיתונות מדוחת על דמי חנוכה לחיילי צהל מהרבי מליובאוויטש.jpg
העיתונות מדוחת על דמי חנוכה לחיילי צהל מהרבי מליובאוויטש

טעם המנהג

מכתבו[1] של הרבי בהסבר טעם המנהג:

"בנוגע להוראות חנוכה, הרי בפשטות יש בזה שני עניינים: א) חנוכת בית המקדש והמזבח, ב) מלשון חינוך, חנוך לנער, כולל כל אחד ואחד מישראל, כי נער ישראל. זאת אומרת, שכמו שהיה פינוי וטיהור וחינוך בית-המקדש, כן צריך להיות בכל אחד ואחד מישראל שהוא גם-כן משכן ומקדש לה'.

ומובן אשר ביחד עם החינוך שצריך כל אחד לחנך את עצמו, ואפילו כולנו חכמים וכו', כיוון שעל האדם להוסיף ב"נר מצווה ותורה אור" מיום ליום, הוא חינוך הבנים והבנות ועוד ביתר הדגשה, שחוב זה מוטל בייחוד על ההורים, וחינוך זה צריך להיות "על-פי דרכו", היינו באופן שיהיה מובן ומתקבל על הנער.

ומכאן לעניין מעות חנוכה, שהכוונה בנתינתם לילדים, לקשר הוראות חנוכה בלימוד שיש ללמוד ממעות אפילו בהתבוננות קלה. כי מצד אחד, הרי יש למעות כוח גדול, שמי שיש לו הרבה מעות הוא עשיר, ואפילו עשיר גדול, ומי שאין לו הוא עני ורש. ומצד שני, הרי הכסף כמו שהוא לעצמו אינו אף אחד מג' צורכי האדם – מזון, לבוש, בית – אלא שבו ועל-ידו אפשר לקנות כל צורכי האדם, ולא עוד שבו ועל-ידו יכול לקיים מצוות הצדקה וגמילות חסדים וכמה מצוות, מה-שאין-כן אם הכסף יהיה מונח בקופסה ללא ניצול וללא תועלת.

אחת הנקודת העיקריות בחינוך הילדים הוא להסביר לו באופן שיידע ויזכור תמיד אשר ה' יתברך נתן לו "הון תעצומות" – כוחות כבירים בשכל ובמידות שבלב ובמעשה בפועל, אלא שצריך לנצל אותם במילואם, היינו שינצלו כוח השכל בלימוד התורה ועד לאופן ד"יגעת", שאז בוודאי יקויים בו "ומצאת", ועל-דרך זה במידות שבלב לאהוב את ה' ואת התורה ואת כל יהודי וכל הדברים הראויים לאהוב אותם, ולירא ולברוח מכל הדברים שיש לברוח מהם, שלכן צריך ללמוד בהתמדה ושקידה ומשמעת, לדעת את הטוב ואת המעשה אשר יעשה. ואז הוא לא כמו שהוא בנוגע לכסף גשמי, שהרי בגשמיות מי שאין לו הוא עני, אבל ברוחניות יכול כל אחד להיות עשיר, ובלבד שינצל את הכוחות שניתנו לו, שהרי מובטח הוא "יגעת ומצאת", אלא שבזה ניתנה לו הבחירה, ואין הדבר תלוי אלא בו וברצונו, ואין לך דבר העומד בפני הרצון.

וכשמסבירים כל זה לילד באותיות המתאימות ובדברים היוצאים מן הלב, ועוד ועיקר מראים לו דוגמא חיה, אז מאיר עיני שניהם ה', שגם הנותן מעות חנוכה וגם המקבל אותם מוסיפין והולכין בנר מצווה ותורה אור, מחיל אל חיל ועד שנעשים מופת לרבים."

ההוראה מנתינת המטבעות

הרבי הסביר[2] את ההוראה הנלמדת מדמי חנוכה ואת מקורו בתורה:

"ההוראה מנתינת המטבעות היא – שאין להסתפק בהבטחות והתחייבויות, אלא נדרש מעשה בפועל – "המעשה הוא העיקר"!

פירוש הדברים:

טבעם של ילדים, שמטבע של מתכת (מטבע של זהב וכסף, או אפילו של נחושת). תופסת אצלם מקום יותר מנייר שיש לו שווי של ממון.

ומכיוון שכל דבר יש לו מקור בתורה – שהרי "אסתכל באורייתא וברא עלמא" וממילא, לא יתכן מציאות של דבר בעולם, אלא אם כן יש דוגמא לזה בתורה – מצינו דוגמתו בהלכות דקנין בכסף, כמו קידושי אשה, ועל דרך זה כשקונים חפץ בקנין של כסף, שצריך להיות במטבע של כסף (וכיוצא-בזה) ממש, ולא בנייר שיש לו שווי ממון. מכיוון שלאמיתתו של דבר אין כאן שווי ממון."

זמן החלוקה

הערות שוליים

  1. נר שמיני ה'תשל"ג, נדפס ב'ניצוצי אור' עמ' 35
  2. התוועדויות תשמ"ח כרך ב, עמ' 159