שניאור זלמן גוראריה: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ר' שניאור זלמן גוראריה''' (מכונה '''גי'מי''') נולד לר' [[נתן גוראריה]] ומרת אסתר גורארי’ ב[[קרמנצ'וג]], בנר א’ של [[חנוכה]] בשנת [[תער"ב]]. בילדותו למד אצל ה[[חסיד]] הידוע ר’ [[ישראל לווין]], שהיה מלמד פרטי בבית משפחת גוראריה. בהיותו בגיל 4, זכה לראות ולהתברך לראשונה מכ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]], בערב [[יום הכיפורים]] [[תרע"ז]], בעיירת המרפא "סלאוויאנסק", שם שהה הרבי הרש"ב באותה תקופה.  

ר' זלמן היה מזקני רבני חב”ד, וממצוייני עסקניה, מקושר בכל נימי נפשו ל[[רבותינו נשיאינו]] הקדושים, ולא מש ממחיצתם במשך כל שנות חייו, נאמן בית רבינו, יו”ר מועצת המנהלים של [[מרכז ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש]], ממנהלי הוצאת ספרים [[קה"ת]], וממונה מטעם כ”ק [[אדמו"ר שליט"א]] להנהלה הראשית של [[אגודת חסידי חב"ד העולמית]].

בערב [[ראש השנה]] [[תשס"ד]] נסע הרב גוראריה כנהוג ל[[אוהל]] הק’, ובעודו עומד ומעתיר תפילה במקום הקודש, לקה בלבו והתמוטט על-יד הציון הק’. אנשי חברת ‘הצלה’ מיהרו להבהיל אותו לבית רפואה קרוב, שם נאבקו הרופאים על חייו.  

ביום ה[[שבת]] קודש יום א’ דראש השנה [[תשס"ד]], ברגעים הקדושים של כניסת השנה החדשה, עלתה נשמתו השמיימה

ב[[חורף]] שנת [[תר"פ]] נאלצה משפחת גורארי’ לברוח מקרמנצ’וג, מפחד הבולשביקים ההולכים וקרבים לעיר. באזור כולו שרר מתח רב עקב מלחמת הכנופיות היריבות. לכך נוספו גם רעב כבד, קור עז ומגפות קשות שהפילו חללים רבים. ישיבת [[תומכי תמימים]], ששלוש שנים בלבד קודם לכן עקרה לקרמנצ’וג, נשמה אף היא את נשימותיה האחרונות בעיר בטרם התמוטטה כליל והועברה ל[[רוסטוב]].