פדיון נפש: הבדלים בין גרסאות בדף
Shmuel Munkes (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
Shmuel Munkes (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
הלשון ‘פדיון נפש’ נגזר מלשון ‘פדיה’ ו’חליפין’; כמו במצוות פדיון הבן ופדיון פטר חמור שמצוותם היא לתת לכהן תחליף לבן או - להבדיל - לחמור השייכים לכהן מדין תורה, כן העניין הוא בפ”נ. לפדות ולהחליף. אם ח”ו נגזר משהו בלתי רצוי על האדם - הרי שבקריאת הפ”נ על ידי שהצדיק - פודים ומהפכים את הרע לטוב. | הלשון ‘פדיון נפש’ נגזר מלשון ‘פדיה’ ו’חליפין’; כמו במצוות פדיון הבן ופדיון פטר חמור שמצוותם היא לתת לכהן תחליף לבן או - להבדיל - לחמור השייכים לכהן מדין תורה, כן העניין הוא בפ”נ. לפדות ולהחליף. אם ח”ו נגזר משהו בלתי רצוי על האדם - הרי שבקריאת הפ”נ על ידי שהצדיק - פודים ומהפכים את הרע לטוב. | ||
[[הרבי]] התבטא פעם בקשר למעלת הפ”נ הנכתב לחמיו, [[הרבי הריי"צ]]: | [[הרבי]] התבטא פעם בקשר למעלת הפ”נ הנכתב לחמיו, [[הרבי הריי"צ]]{{הערת שוליים|אג”ק אד”ש ח”ד ע’ תכד.}}: “{{ציטוטון|כ"ק מו"ח אדמו"ר יצא ממקומו גן עדן וילך אל בית דין של מעלה על מנת לבקש...}}” מסתבר אפוא שבזכות הפ”נ, הצדיק מבקש כביכול מבית דין של מעלה לתקן ולשנות את דינו של כותב הפ”נ מרע לטוב. | ||
לא בכדי, ערב יום הדין, ראש השנה, הוא זמן מיוחד לכתיבת פני”ם, כיוון שאז עוברים לפניו כל יושבי תבל כבני מרון, ודינו של כל אחד נפסק ונחתם, ומשום כך אנו מבקשים בפ”נ מהרבי שיעתיר עלינו, ויפעל בשמים להמתיק דיננו לטוב הנראה והנגלה. | לא בכדי, ערב יום הדין, ראש השנה, הוא זמן מיוחד לכתיבת פני”ם, כיוון שאז עוברים לפניו כל יושבי תבל כבני מרון, ודינו של כל אחד נפסק ונחתם, ומשום כך אנו מבקשים בפ”נ מהרבי שיעתיר עלינו, ויפעל בשמים להמתיק דיננו לטוב הנראה והנגלה. | ||
גרסה מ־12:17, 23 באוקטובר 2011
פדיון נפש (נקרא בקיצור פ"נ) הוא מכתב של חסיד לרבי מפעם לפעם, לעורר רחמים על נפשו.
בעבר היה נהוג בקרב חסידים לכתוב בתחילת הפ"נ את הנוסח "אנא לעורר רחמים ממקור הרחמים כמ"ש בתשובת מהרי"ב ז"ל", אולם הרבי הורה שלא לנהוג כן.
פ"נ
פ”נ (בשמו המלא ‘פדיון נפש’) הינו מכתב בקשת ברכה מהחסיד אל הרבי. בלשון חסידי חב"ד מכתב זה נקרא ‘פדיון נפש’, ואילו אצל חסידים אחרים נקרא ‘קוויטל’.
הלשון ‘פדיון נפש’ נגזר מלשון ‘פדיה’ ו’חליפין’; כמו במצוות פדיון הבן ופדיון פטר חמור שמצוותם היא לתת לכהן תחליף לבן או - להבדיל - לחמור השייכים לכהן מדין תורה, כן העניין הוא בפ”נ. לפדות ולהחליף. אם ח”ו נגזר משהו בלתי רצוי על האדם - הרי שבקריאת הפ”נ על ידי שהצדיק - פודים ומהפכים את הרע לטוב.
הרבי התבטא פעם בקשר למעלת הפ”נ הנכתב לחמיו, הרבי הריי"צ[1]: “"כ"ק מו"ח אדמו"ר יצא ממקומו גן עדן וילך אל בית דין של מעלה על מנת לבקש..."” מסתבר אפוא שבזכות הפ”נ, הצדיק מבקש כביכול מבית דין של מעלה לתקן ולשנות את דינו של כותב הפ”נ מרע לטוב.
לא בכדי, ערב יום הדין, ראש השנה, הוא זמן מיוחד לכתיבת פני”ם, כיוון שאז עוברים לפניו כל יושבי תבל כבני מרון, ודינו של כל אחד נפסק ונחתם, ומשום כך אנו מבקשים בפ”נ מהרבי שיעתיר עלינו, ויפעל בשמים להמתיק דיננו לטוב הנראה והנגלה.
החסיד הרב יחזקאל פייגין הי”ד, שהיה גם מזכירו של הרבי הריי”צ, סיפר בעצמו, כי במשך כל ימות השנה חששו החסידים לשלוח פ”נים לרבי מחמת ‘עינא בישא’, שמא ייתפסו בקשר עם ה’שניאורסאהנים’. אולם בחודש תשרי התעלו כולם מעל החשש, ושלחו פ”נים כדי להתברך: “ריבוי המכתבים המתקבלים בחודש תשרי, והעיקר מרוסיא, אשר כל השנה יראים, ובחודש זה גם המה כולם ישלחו פ”נ”.
לפ”נ ישנה גם משמעות נוספת והיא - ביטוי התקשרות של חסיד לרבי. כשחסיד כותב לרבי פ”נ הוא מעיד בכך על התקשרותו וקבלתו המוחלטת את מרות הרבי בנפש רוח ונשמה ויותר מכך. מאידך - כשהרבי מקבל את הפ”נ וקורא אותו - זהו אות כי הרבי מקבל את החסיד כאחד ממקושריו, ו’פורש את חסותו’ על החסיד.
פדיון-נפש כללי
פדיון-נפש כללי" נכתב על ידי מספר חסידים יחד, למטרה משותפת. לראשונה כתבו חסידים פ"נ כללי בסוף מלחמת העולם השנייה, כאשר זקני החסידים ניגשו אל אדמו"ר הריי"צ) ונתנו לו פ"נ כללי עבור הרבי וביתו, ועבור כלל ישראל.
בערב ראש השנה מידי שנה בשנה נכנסו זקני החסידים אל הרבי והגישו לו 'פ"נ כללי', ובו ביקשו "לעורר רחמים רבים על כללות בית חיינו ועל כ"ק אדמו"ר בעצמו...".
סגולת הפ"נ
אדמו"ר מוהר"ש אמר פעם לבנו אדמו"ר הרש"ב: העולם סובר שלקיחת פדיון הוא דבר קשה ושייך רק לרבי, האמת היא שזה ביכולת כל יהודי, על ידי אמירת שבח על השני, אלא שזה צריך להיות מתוך אמת. מאות מלאכים מחכים בראש השנה, שיהודי יאמר שבח על השני, שכן המלאכים יודעים, שהקב"ה מתאוה לשבחם של ישראל, לא לתפילתם של צדיקים, כי אם לשבחם של ישראל[2]