דוד רסקין: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־07:51, 18 במאי 2011

הרב דוד רסקין היה מנהל רוחני בתומכי תמימים המרכזית, ויו"ר צעירי אגודת חב"ד ארצות הברית.

שנות צעירותו

הרב דוד רסקין נולד בשנת תרפ"ז בעיר באברויסק-ביילורוסיה, לאביו החסיד הרב יעקב יוסף ואמו מרת דרויזא רסקין. הוא נולד לתוך תקופה של רדיפות החסידים מצד השלטונות הקומוניסטיים, וכל ימי ילדותו היו ימי סבל ותלאה, נידודים ופחדים.

כבן שנתיים היה כאשר נעצר אביו לראשונה, בחודש אלול תרפ"ט, על עבודתו בקודש ונידון לשנת מאסר. זמן קצר לאחר השחרור עברה המשפחה לגור בלנינגרד, שם המשיך אביו בפעילותו למען היהדות במסירות נפש.

אביו ודודו – האחים הרב יעקב יוסף והרב יצחק רסקין – היו מהדמויות הבולטות בקהילה החב"דית בלנינגרד, ומראשי הפעילים למען היהדות בלנינגרד. ר' יעקב יוסף לא הסכים שילדיו ילמדו ב'שקולע' (בית ספר ממשלתי), ושכר את ר' שלום מרוזוב, שלימד את בניו ועוד מילדי אנ"ש בביתו.

הרדיפות המשיכו גם כאן, ור' יעקב יוסף נלקח לחקירות פעמים רבות. מפעם לפעם היה מובל למשרדי הק.ג.ב. שם היה נחקר שעות ארוכות על מכריו מאנ"ש, אולם הוא מילא את פיו מים, ולא סיפר מאומה על חבריו.

מלחמת העולם השניה

את הבר מצווה שלו חגג ר' דוד בצל מלחמת העולם השניה שפרצה באותם ימים. בעיצומה של המלחמה, צרו הנאצים על העיר לנינגרד והפגיזו את הגשרים שחצו את הנהרות המקיפים את העיר. כל הגשרים יצאו מכלל שימוש, מלבד גשר אחד ויחיד, דרכו ברח כל מי שיכול היה לברוח. ביום שלישי ג' באלול תש"א נכנס שכן לבית משפחת רסקין והודיע בהתרגשות כי הוא קיבל במקום עבודתו כרטיסים לרכבת, אולם מכיוון שבניו לחמו בחזית לנינגרד הוא לא רוצה לעוזבם. ומסר למשפחת רסקין את הכרטיסים!.

ההלם והשמחה שימשו בערבוביה. אזרחים חיכו במשך יממות כדי להשיג כרטיס, והנה הגיע כרטיסים בנס מופלא. בני המשפחה הספיקו לעלות על הרכבת האחרונה, ומיד לאחר שעברו את הגשר, הצליחו הגרמנים להפציצו ובכך ניתקו את לנינגרד מכל קשר עם העולם הגדול.

לאחר חמש-עשרה יממות של טלטולים ותלאות הגיעה הרכבת לאומסק שבסיביר, ימים ספורים לפני ראש השנה. העיר אומסק הייתה מלאה בפליטים, ושלטונות העיר לא יכלו לספק קורת גג לפליטים הרבים שזרמו לעיר ללא הרף. כך, במשך למעלה משבועיים, התגוררו בני משפחת רסקין תחת כיפת השמיים.

מאומסק נסעו ברכבת לנובוסיבירסק ומשם החליטו לנסוע לאלמא אטא בירת קזחסטן. הם שמעו כי לטשקנט וסמרקנד הגיעו המוני פליטים והמצב הכלכלי שם קשה, לכן חשבו לעבור לאלמא אטא בה יש פחות פליטים.

לאחר טלטולי דרך קשים, בחול המועד סוכות תש"ב נעצרה הרכבת באלמא-אטא. כשירדו מהרכבת הופתעו לראות כי המקום סגור ומסוגר אין יוצא ואין בא. נאמר להם כי שלטונות העיר שלא רצו שהמוני הפליטים ינהרו אליה העמידו שוטרים מיוחדים בתחנת הרכבת הנמצאת 8 ק"מ מהעיר, ולא נתנו לפליטים לצאת ממנה. בני משפחת רסקין נאלצו להישאר בתחנת הרכבת, ולישון על הרצפה הקרה והרטובה.

כעבור מספר שבועות מצאו דרך כלשהי להיכנס לעיר, ובסופו של דבר הגיעו לאיזור "טאסטאג" הנמצא בקצה העיר. ליד ביתו של איזה גוי מאנשי המקום נמצא בית ששימש כרפת בהמות, שם התגוררו זמן קצר... לאחר מכן עברו לגור בדירה בעיר, שם פגשו כמה מאנ"ש משפחת וילשנסקי, רבינוביץ ועוד.

הרדיפות הגיעו לאלמא אטא. זמן קצר בלבד לאחר שהגיעו לעיר, נעצרו ההורים ר' יעקב יוסף ומרת דרויזא, והילדים נותרו בבית בעיר זרה לבדם. כעבור שבועיים שוחררה האם, ואילו אבי המשפחה היה עצור כחודש וחצי.

במחיצת רבי לוי יצחק

באותם ימים ידעו בני משפחת רסקין כי הגאון רבי לוי יצחק שניאורסאהן (אביו של הרבי), נמצא בגלות בצ'אילי שבקזחסטן. ור' יעקב יוסף עשה ככל אשר ביכולתו לשחררו ולהבאתו לאלמא אטא. בשלהי חודש ניסן תש"ד הגיע הרב לוי-יצחק, חולה וחלש, לאלמא-אטא. ר' יעקב יוסף ובניו עשו רבות למען רבי לוי יצחק שניאורסאהן ובראש ובראשונה השיגו לו ולרבנית חנה דירה, וכך גם דאגו לרופאים מומחים שיטפלו בו. בני משפחת רסקין ובהם ר' דוד, הגיעו תדיר אל הרב והרבנית כדי לסייעם בכל דבר אפשרי.

בשבועות האחרונים לחייו, הבנים לבית רסקין עשו תור ביניהם מי יניח תפילין עמו, ומי יעמוד לידו להיות לו לעזר בכל אשר יידרש.

ניו יורק

בתום המלחמה, הצליח ר' דוד עם בני המשפחה, לצאת מברית המועצות, בבריחה הידועה דרך לבוב, והגיע למחנה העקורים פוקינג, שם למד בישיבה. הוריו וכמה מבני המשפחה עלו לארץ הקודש, ואילו ר' דוד נסע מפוקינג לפריז ומשם לניו יורק.

לניו יורק הגיע ביום חמישי ב' בטבת זאת חנוכה, תש"י. ביום בו כבר זכה להיכנס ל'יחידות' אל אדמו"ר הריי"צ. עמו נכנס ל'יחידות' הגבאי הרב אלי' סימפסאן, אולם בעת ה'יחידות' התרגש ר' דוד ולא הצליח לזכור את דברי הרבי. הוא פנה מיד לרמ"ש [הרבי מה"מ] ותינה את צערו. הרבי מה"מ צלצל תיכף אל הרב סימפסאן, אשר השיב כי הרבי התעניין על המשפחה, היכן נמצא אביו ונתן ברכה.

כעבור חודש בלבד, ביקש ר' דוד להיכנס שוב ל'יחידות'. היה זה כאשר ארבעה תמימים הגיעו מאירופה, וביקשו להיכנס אל הרבי. ר' דוד ביקש להצטרף אליהם ונענה בחיוב. ל'יחידות' נכנסו ביום ראשון ד' בשבט תש"י: ר' דוד ועמו הבחורים שהגיעו מאירופה: ר' יצחק שלמה פבזנר, ר' שלום מרוזוב, ר' דובער יוניק ור' גדליה קארף.

ב'יחידות' שאל הרבי את התמימים, כיצד הם מרגישים ואחר כך עבר להתעניין בסדרי הלימוד. הבחורים ענו שהם לומדים כמו בפריז, והמזכיר הסביר שבפריז לומדים שעה וחצי חסידות בבוקר לפני התפילה, לאחר מכן חושבים חסידות, ואחר כך מתפללים באריכות. אמר הרבי: "לערנען דארף מען, דאוונען מוז מען, אבער לערנען דארף מען אויך. מזמן לזמן וועט יעדערער אריינגיין באזונדער וועלן מיר ריידן" [= ללמוד צריך, להתפלל חייבים, אבל ללמוד גם צריך. מזמן לזמן כל אחד יכנס לבדו ואז נדבר].

סוגיית לימוד החסידות לפני התפילה היתה נתונה בוויכוח בין הבחורים שהגיעו זה עתה מצרפת לבין הנהלת הישיבה. שכן עד אז למדו בישיבה בחצר הרבי רק שעה חסידות לפני התפילה, ואילו הבחורים שהגיעו מצרפת ביקשו ללמוד לפי הסדר הנהוג בפריז, דהיינו שעה וחצי. מנגד, מגידי השיעורים בנגלה, אשר הדבר פגע בשיעורים שלהם, עשו רעש ולא הסכימו עם השינויים...

לאור דברי הרבי הריי"צ ב'יחידות', הביע הרבי מה"מ את דעתו שאכן צריכים להמשיך כפי שנהגו עד עתה בפריז. בהמשך לכך הורה הרבי להכין 'הנחה' מהיחידות, ואמר שאם תהיה הזדמנות ושעת הכושר ישתדל להכניס אל אדמו"ר הריי"צ את ה'הנחה' כדי שיגיה זאת. ר' דוד רסקין הכין 'הנחה' ונתנה לרבי, אולם לאחר ימים ספורים, בשבת י' שבט, ניצחו אראלים את המצוקים, והאדמו"ר הריי"צ הסתלק. לאחר זמן אמר הרבי שאדמו"ר הריי"צ לא הספיק להגיה את ההנחה.

כפי שיסופר לקמן, בחורף תש"י הגיע ר' דוד לניו יורק, ובט"ז מנחם אב לקראת יום ההסתלקות של רבי לוי יצחק, ביקש הרבי מלך המשיח מר' דוד לרשום את הזכור לו מבעל ההילולא, ובמיוחד אם זכור לו איזה דברי תורה ממנו. הרבי הוסיף וביקש שבביקורו אצל אמו הרבנית חנה לא ידבר על הימים ההם כדי שלא תיזכר בזה ותצטער.

ר' דוד עשה כמצות הרבי, וכתב את מה שהיה בזיכרונו, כולל דברי תורה, ולאחר שהרבי קיבל את הרשימה, נתן לר' דוד ברכת יישר כח ובהתוועדות כ' מנחם אב דיבר על ענין זה. .

לאחר מכן עבר לארצות הברית והתיישב בשכונת קראון הייטס.

נפטר ביום שלישי ו' באייר שנת תשע"א לאחר שנים של מחלה.

תפקידיו

ר' דוד כיהן בתפקידים רבים. מספרים שבהזדמנות מסוימת התבטא עליו הרבי בהערכה: "כיצד יתכן שלאיש אחד יהיו כל כך הרבה תפקידים?":

מנהל רוחני בתומכי תמימים המרכזית.
יו"ר צעירי אגודת חב"ד ארצות הברית.
חבר אגודת חסידי חב"ד.
חבר ועד להפצת חסידות.
חבר מרכז לעניני חינוך.
חבר מחנה ישראל.
חבר בית רבקה.
מנהל התוועדויות ה' טבת השנתית ב-770.
מהנהלת ועד המסדר [התוועדויות ותפילות בבית רבינו שבבבל - 770].
במשך שנים רבות שימש כבעל קורא במניין הרבי בימות החול.
אחראי על התהלוכה בימי חג.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

@@ שורה 34: / שורה 34: @@
 בשבועות האחרונים לחייו, הבנים לבית רסקין עשו תור ביניהם מי יניח [[תפילין]] עמו, ומי יעמוד לידו להיות לו לעזר בכל אשר יידרש.
+==ניו יורק==
+בתום המלחמה, הצליח ר' דוד עם בני המשפחה, לצאת מברית המועצות, בבריחה הידועה דרך לבוב, והגיע למחנה העקורים [[פוקינג]], שם למד בישיבה. הוריו וכמה מבני המשפחה עלו ל[[ארץ הקודש]], ואילו ר' דוד נסע מפוקינג ל[[פריז]] ומשם ל[[ניו יורק]].
+לניו יורק הגיע ביום חמישי [[ב' בטבת]] [[זאת חנוכה]], [[תש"י]]. ביום בו כבר זכה להיכנס ל'[[יחידות]]' אל [[אדמו"ר הריי"צ]]. עמו נכנס ל'יחידות' הגבאי הרב [[אלי' סימפסאן]], אולם בעת ה'יחידות' התרגש ר' דוד ולא הצליח לזכור את דברי הרבי. הוא פנה מיד ל[[הרבי|רמ"ש]] [הרבי מה"מ] ותינה את צערו. הרבי מה"מ צלצל תיכף אל הרב סימפסאן, אשר השיב כי הרבי התעניין על המשפחה, היכן נמצא אביו ונתן ברכה.
+כעבור חודש בלבד, ביקש ר' דוד להיכנס שוב ל'יחידות'. היה זה כאשר ארבעה תמימים הגיעו מאירופה, וביקשו להיכנס אל הרבי. ר' דוד ביקש להצטרף אליהם ונענה בחיוב. ל'יחידות' נכנסו ביום ראשון [[ד' בשבט]] [[תש"י]]: ר' דוד ועמו הבחורים שהגיעו מאירופה: ר' [[יצחק שלמה פבזנר]], ר' [[שלום מרוזוב]], ר' [[דובער יוניק]] ור' [[גדליה קארף]].
+ב'יחידות' שאל הרבי את [[תמים|התמימים]], כיצד הם מרגישים ואחר כך עבר להתעניין בסדרי הלימוד. הבחורים ענו שהם לומדים כמו ב[[פריז]], והמזכיר הסביר שבפריז לומדים שעה וחצי חסידות בבוקר לפני התפילה, לאחר מכן חושבים חסידות, ואחר כך מתפללים באריכות. אמר הרבי: "לערנען דארף מען, דאוונען מוז מען, אבער לערנען דארף מען אויך. מזמן לזמן וועט יעדערער אריינגיין באזונדער וועלן מיר ריידן" [= ללמוד צריך, להתפלל חייבים, אבל ללמוד גם צריך. מזמן לזמן כל אחד יכנס לבדו ואז נדבר].
+סוגיית לימוד ה[[חסידות]] לפני התפילה היתה נתונה בוויכוח בין הבחורים שהגיעו זה עתה מ[[צרפת]] לבין הנהלת הישיבה. שכן עד אז למדו בישיבה בחצר הרבי רק שעה חסידות לפני התפילה, ואילו הבחורים שהגיעו מצרפת ביקשו ללמוד לפי הסדר הנהוג בפריז, דהיינו שעה וחצי. מנגד, מגידי השיעורים בנגלה, אשר הדבר פגע בשיעורים שלהם, עשו רעש ולא הסכימו עם השינויים...
+לאור דברי הרבי הריי"צ ב'יחידות', הביע הרבי מה"מ את דעתו שאכן צריכים להמשיך כפי שנהגו עד עתה בפריז. בהמשך לכך הורה הרבי להכין 'הנחה' מהיחידות, ואמר שאם תהיה הזדמנות ושעת הכושר ישתדל להכניס אל אדמו"ר הריי"צ את ה'הנחה' כדי שיגיה זאת. ר' דוד רסקין הכין 'הנחה' ונתנה לרבי, אולם לאחר ימים ספורים, בשבת י' שבט, ניצחו אראלים את המצוקים, והאדמו"ר הריי"צ הסתלק. לאחר זמן אמר הרבי שאדמו"ר הריי"צ לא הספיק להגיה את ההנחה.