תענית בה"ב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 10: שורה 10:


וכשם שהמתענה צריך "קבלת תענית", כך מי שאינו מתענה מקבל על עצמו את העניינים הבאים במקום ותמורת התענית, ולכל לראש - הוספה בצדקה, כדברי אדמו"ר הזקן בדבר פדיית ה[[תענית]] ב[[צדקה]]<REF>על-פי ס' ההתוועדויות תשמ"ח, ג, עמ' 263-259.</REF>.{{הערה|1=חלק מהערך מבוסס על [http://chabadlibrary.org/chasidim/mchmz/index.htm אוצר מנהגי חב"ד].}}.
וכשם שהמתענה צריך "קבלת תענית", כך מי שאינו מתענה מקבל על עצמו את העניינים הבאים במקום ותמורת התענית, ולכל לראש - הוספה בצדקה, כדברי אדמו"ר הזקן בדבר פדיית ה[[תענית]] ב[[צדקה]]<REF>על-פי ס' ההתוועדויות תשמ"ח, ג, עמ' 263-259.</REF>.{{הערה|1=חלק מהערך מבוסס על [http://chabadlibrary.org/chasidim/mchmz/index.htm אוצר מנהגי חב"ד].}}.
{{הערות שוליים}}
{{חגים וזמנים}}
{{חגים וזמנים}}
{{הערות שוליים}}
 
[[קטגוריה:חגים וזמנים]]
[[קטגוריה:חגים וזמנים]]

גרסה מ־05:47, 18 במאי 2011

תענית בה"ב היא תענית שמתענים אחרי הפסח וסוכות.

נהגו במדינות אלו להתענות שני וחמישי ושני אחר פסח.. נוהגין להמתין להתענות אחר הפסח עד שיצא כל חודש ניסן.. נוהגין לברך כל מי שיתענה בה"ב, אחר קריאת-התורה בשבת שלפני בה"ב..[1]. בזמן אדמו"ר הצמח-צדק נהגו רוב החסידים להתענות בה"ב [2].

הרבי אמר, כי בימינו, רוב בני-ישראל - ובעיקר בחוגי החסידים - אינם מתענים בה"ב, וגם אין מכריזים ומברכים ביום השבת שלפני התענית. וי"ל שזהו מצד העילוי והקירבה לזמן הגאולה, אשר מתמעט הצורך בתעניות, וגם הוא מעין העתיד-לבוא ש"כל הצומות האלו עתידים ליבטל.. להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה" כדברי הרמב"ם בסוף הל' תעניות. אך אלו המתענים בה"ב, תבוא עליהם ברכה, וצריכים להמשיך במנהגם הטוב. ועם זאת, אלו שאינם מתענים, גם אצלם לא חסר ענין ה"ימי רצון" של ימי התענית, אלא שהוא בקו הטוב והשמחה בגלוי [3].

לעומת זאת, הרבי עצמו נהג להתענות בה"ב. והיה מתפלל תפילת ערבית בשעה מוקדמת מהרגיל, במנין מצומצם ליד חדרו.

גם מי שאינו מתענה, צריך לנצל את ימי בה"ב להוספה על הסדר הרגיל בכל ענייני התורה והמצוות: לימוד התורה, עבודה (תפילה) וגמילות-חסדים (כמנהג ישראל בימי התעניות) - והכל בקו הטוב והשמחה בגלוי. והוא בדוגמת "יום טוב" הקשור עם אכילה ושתייה, טוב ושמחה בגשמיות, ועאכו"כ ברוחניות - "אין טוב אלא תורה", "פקודי ה' ישרים משמחי לב". וגם תוספת בעבודת התשובה - שהיא תוכנה הפנימי של התענית - אלא שגם התשובה היא מתוך אכילה ושתייה וכו'.

וכשם שהמתענה צריך "קבלת תענית", כך מי שאינו מתענה מקבל על עצמו את העניינים הבאים במקום ותמורת התענית, ולכל לראש - הוספה בצדקה, כדברי אדמו"ר הזקן בדבר פדיית התענית בצדקה[4].[5].

הערות שוליים

  1. שו"ע אדמו"ר תצב, א-ג.
  2. ראה לקוטי-דבורים, עמ' 1046. ועוד שם בעמ' תקכ, ובס' השיחות תש"א עמ' 58.
  3. על-פי שיחות ימי בה"ב תשמ"ח. ס' ההתוועדויות, ג, עמ' 260-257.
  4. על-פי ס' ההתוועדויות תשמ"ח, ג, עמ' 263-259.
  5. חלק מהערך מבוסס על אוצר מנהגי חב"ד.