מי תמציות: הבדלים בין גרסאות בדף
(דף חדש: {{בעבודה}} '''מי תמציות''' הם אחד ממיני המים, בסיווג ההלכתי שבפרק הראשון שבמסכת מקוואות. ישנן ששה דרגו…) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{בעבודה}} | {{בעבודה}} | ||
'''מי תמציות''' הם אחד ממיני ה[[מים]], בסיווג ההלכתי שבפרק הראשון שב[[מסכת מקוואות]]. ישנן ששה דרגות במים, שאינם מים שאובים: מי גבאים (שלוליות מים), מי תמציות, מקווה, מעיין שרובו [[מים שאובים]], מי מוכין (מי [[מעיין]] מזוהמים), ו[[מים חיים]] (מי מעיין נקיים שאין בהם כל פגם). | '''מי תמציות''' הם אחד ממיני ה[[מים]], בסיווג ההלכתי שבפרק הראשון שב[[מסכת מקוואות]]. ישנן ששה דרגות במים, שאינם מים שאובים: מי גבאים (שלוליות מים), מי תמציות, מקווה, מעיין שרובו [[מים שאובים]], מי מוכין (מי [[מעיין]] מזוהמים), ו[[מים חיים]] (מי מעיין נקיים שאין בהם כל פגם). | ||
==דין המים== | |||
מי תמציות הם מי גשמים, שהתהוותם במקום נעשית באופן ישיר על ידי הגשמים. מים אלו נחשבים בדרגה אחת גבוהה יותר מאשר "מי גבאים". מי הגבאים, הם שלוליות המים, ודינם - שהם אינם נהיים טמאים, מכיוון שהם מחוברים לקרקע ועדיין לא נחשבו כמים שאובים, אך אינם מטהרים. לעומת זאת, מי תמציות הם מים שמחוברים לגשם בעודו יורד, או אפילו לאחר ירידת הגשם, כאשר הם עדיין נמצאים באותו מקום עצמו בו הגשם ירד, ולא עברו למקום אחר. כך גם ביצות שהתהוו מחמת הגשם, נחשבים למי תמציות, כל עוד המים שבהם הם המים שהגיעו אליהם על ידי הגשם, ולא ממקומות אחרים. | |||
מי תמציות הם | אופן נוסף של מי תמציות הם, כאשר אדם חופר חפירה ליד נהר או ים, והוא מוצא בה מאגר קטן של מים שמחוברים למקור המים על ידי חלחול בנקבים קטנים. דינם של מים כאלו, כמי תמציות. | ||
==טעם הדבר== | |||
הסיבה לכך מובא בר"ש ועל פי הסברו של [[אדמו"ר הצמח צדק]], בכך שלמרות שמי הנהר נחשבים להלכה כמי המעיין (כדעת [[רבי יוסי]] שחולק על חבריו [[רבי יהודה]] ו[[רבי מאיר]]), אין דינם כמי מעיין גמורים, ואין הם נחשבים ל[[מים חיים]] המטהרים זב ומצורע, מכיוון שיש בהם מי גשמים המעורבים בהם, ומכיוון שכך, נמצא שאין לנהר דין מעיין רגיל, ובתוספת החיסרון בכך שמי הנהר אינם מחוברים אליו בחיבור אמיתי (אלא בנקבים דקים שאינם נחשבים לחיבור){{הערה|כדעת החכם צבי בדעת רש"י, ודלא כהרמ"א שפוסק כשיטת הראבי"ה שחיבור כזה נחשבת לחיבור, (ראה בדברי הצ"צ שם).}} ואינם נמצאים במקום המעיין, אין להם דין מעיין אלא דין מי תמציות. | |||
לעומת זאת - מסביר הצמח צדק, החופר ליד מעיין ומצא שם מים שנובעים מהמעיין, יש על המים דין מי מעיין, מכיוון שמי המעיין הם מים שכל כולם מהמעיין, לפי דעת הראב"ד והרשב"א - מכיוון שלא מצוי שיתווספו עליהם כל כך הרבה מים עד שילכו חוץ למקום המעיין (בשונה מנהר שהוא במקום עמוק, ומתווספים בו הרבה מים והוא מתרחב ביותר), ולפי דעת ה[[רמב"ם]] מכיוון שהוא זורם ממקורו באדמה ולכן חשיבות שם המעיין מבטל את כל המים הבאים למקום והופך את דינם לדין מי מעיין, אז גם כאשר הם לא במקומם יש להם חשיבות של מעיין, ואין להשוות את ההלכה הזאת לנהר, שכידוע רבים ממימיו הם מי גשמים, ולכן כאשר הם לא במקום המעיין - הנהר, אין להם שום שייכות לדיני המעיין, שכן אין לא ''במקום המעיין''' וגם אין הם '''מי מעיין'''. | |||
הצמח צדק מוסיף ומקשה, למה לא יהיו למים כאלו דין של "מי מעיין", הרי כל מי המעיינות באים בעצם מהנהרטות, וכמו שפירש [[רש"י]] בקוהלת{{הערה|פרק א'}} על הפסוק {{ציטוטון|כל הנחלים הולכים אל הים... אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת}}: {{ציטוטון|והנחלים הולכים במחילות תחת ההרים מהאוקיינוס וחוזרים ונובעים וזהו אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים}}. רואים אנו, שאף מי הים, כאשר הם שהולכים במחילות תחת ההרים וחוזרים ונובעים, הם מקבלים דין של "מים חיים", למרות שמי הים עצמו אין להם דין של מים חיים לכל הדיעות, ולפי רבי מאיר ורבי יהודה דינם כמי מקווה. וכך גם כותב האבן עזרא שם: {{ציטוטון|ומימי המעיינים מהגשם וכל הנחלים יצאו מהמעיינים הלא תראה כי בשנת בצורת ייבשו רוב המעיינים וכתוב ויבש הנחל כי לא היה גשם בארץ{{הערה|מלכים א' פרק יז" פסוק ז'.}}}}. | |||
גרסה מ־02:00, 16 במאי 2011
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
מי תמציות הם אחד ממיני המים, בסיווג ההלכתי שבפרק הראשון שבמסכת מקוואות. ישנן ששה דרגות במים, שאינם מים שאובים: מי גבאים (שלוליות מים), מי תמציות, מקווה, מעיין שרובו מים שאובים, מי מוכין (מי מעיין מזוהמים), ומים חיים (מי מעיין נקיים שאין בהם כל פגם).
דין המים
מי תמציות הם מי גשמים, שהתהוותם במקום נעשית באופן ישיר על ידי הגשמים. מים אלו נחשבים בדרגה אחת גבוהה יותר מאשר "מי גבאים". מי הגבאים, הם שלוליות המים, ודינם - שהם אינם נהיים טמאים, מכיוון שהם מחוברים לקרקע ועדיין לא נחשבו כמים שאובים, אך אינם מטהרים. לעומת זאת, מי תמציות הם מים שמחוברים לגשם בעודו יורד, או אפילו לאחר ירידת הגשם, כאשר הם עדיין נמצאים באותו מקום עצמו בו הגשם ירד, ולא עברו למקום אחר. כך גם ביצות שהתהוו מחמת הגשם, נחשבים למי תמציות, כל עוד המים שבהם הם המים שהגיעו אליהם על ידי הגשם, ולא ממקומות אחרים.
אופן נוסף של מי תמציות הם, כאשר אדם חופר חפירה ליד נהר או ים, והוא מוצא בה מאגר קטן של מים שמחוברים למקור המים על ידי חלחול בנקבים קטנים. דינם של מים כאלו, כמי תמציות.
טעם הדבר
הסיבה לכך מובא בר"ש ועל פי הסברו של אדמו"ר הצמח צדק, בכך שלמרות שמי הנהר נחשבים להלכה כמי המעיין (כדעת רבי יוסי שחולק על חבריו רבי יהודה ורבי מאיר), אין דינם כמי מעיין גמורים, ואין הם נחשבים למים חיים המטהרים זב ומצורע, מכיוון שיש בהם מי גשמים המעורבים בהם, ומכיוון שכך, נמצא שאין לנהר דין מעיין רגיל, ובתוספת החיסרון בכך שמי הנהר אינם מחוברים אליו בחיבור אמיתי (אלא בנקבים דקים שאינם נחשבים לחיבור)[1] ואינם נמצאים במקום המעיין, אין להם דין מעיין אלא דין מי תמציות.
לעומת זאת - מסביר הצמח צדק, החופר ליד מעיין ומצא שם מים שנובעים מהמעיין, יש על המים דין מי מעיין, מכיוון שמי המעיין הם מים שכל כולם מהמעיין, לפי דעת הראב"ד והרשב"א - מכיוון שלא מצוי שיתווספו עליהם כל כך הרבה מים עד שילכו חוץ למקום המעיין (בשונה מנהר שהוא במקום עמוק, ומתווספים בו הרבה מים והוא מתרחב ביותר), ולפי דעת הרמב"ם מכיוון שהוא זורם ממקורו באדמה ולכן חשיבות שם המעיין מבטל את כל המים הבאים למקום והופך את דינם לדין מי מעיין, אז גם כאשר הם לא במקומם יש להם חשיבות של מעיין, ואין להשוות את ההלכה הזאת לנהר, שכידוע רבים ממימיו הם מי גשמים, ולכן כאשר הם לא במקום המעיין - הנהר, אין להם שום שייכות לדיני המעיין, שכן אין לא במקום המעיין' וגם אין הם מי מעיין.
הצמח צדק מוסיף ומקשה, למה לא יהיו למים כאלו דין של "מי מעיין", הרי כל מי המעיינות באים בעצם מהנהרטות, וכמו שפירש רש"י בקוהלת[2] על הפסוק "כל הנחלים הולכים אל הים... אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת": "והנחלים הולכים במחילות תחת ההרים מהאוקיינוס וחוזרים ונובעים וזהו אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים". רואים אנו, שאף מי הים, כאשר הם שהולכים במחילות תחת ההרים וחוזרים ונובעים, הם מקבלים דין של "מים חיים", למרות שמי הים עצמו אין להם דין של מים חיים לכל הדיעות, ולפי רבי מאיר ורבי יהודה דינם כמי מקווה. וכך גם כותב האבן עזרא שם: "ומימי המעיינים מהגשם וכל הנחלים יצאו מהמעיינים הלא תראה כי בשנת בצורת ייבשו רוב המעיינים וכתוב ויבש הנחל כי לא היה גשם בארץ[3]".