יצחק משה מיאסי

מהולל בפי החסידים

החסיד רבי יצחק משה התגורר ביאסי, עיר חשובה בחבל בסרביה (בסרביה באותם שנים הייתה חלק ממולדביה, וכיום חלק מרומניה).

ר’ יצחק משה היה מצעירי חסידי אדמו"ר הזקן, אולם שמו היה גדול ומהולל מאוד בפי החסידים. לאחר מכן היה חסיד ומקושר לאדמו"ר האמצעי ולאדמו"ר הצמח צדק.

בימי הצמח צדק כיהן כרב מורה הוראה וכמשפיע לחסידי חב”ד בחבל בסרביה.

ר’ יצחק משה התקרב לחסידות על ידי החסיד הנודע ר’ משה וילענקער. כידוע, היתה עבודתו של אדמו”ר הזקן בענין התפשטות החסידות בדרך מופלאה ובחכמה גדולה. הוא היה שולח שלוחים בסתר, למחוזות קרובים וגם רחוקים, בכדי שיקרבו יהודים לדרך חסידות. כך נשלח החסיד ר’ משה וילענקער למחוז בסרביה. אדמו”ר הזקן ציוה עליו כי לא ישוב משם עד שישלים את משימתו. העבודה של ר’ משה ארכה 15 חודשים, ובין פירותיו היה ר’ יצחק משה.

הבן שזכה לאריכות ימים

סבל רב היה מנת חלקו של ר’ יצחק משה. ילדים נולדו לו, אלא שהם לא חיו זמן רב, כולם נפטרו. צער רב גרם הדבר לו ולרעייתו, והם לא ידעו את נפשם מיגון וצער. את צרתם תינה בפני אדמו”ר הזקן שבירכו כי יוולד לו בן לו יקרא על שם “הרבי” דהיינו המגיד ממעזריטש.

אכן נולד לו בן ונקרא שמו בישראל דובער. בן זה לא רק שלא נפטר בילדותו, אלא חי שנים רבות, וזכה כעבור שנים רבות לפגישה מיוחדת עם אדמו”ר הריי”צ:

בשנת תרס”ז היה אדמו”ר הריי”צ יחד עם אביו אדמו”ר הרש”ב בעיר וירצבורג שבגרמניה בנסיעה בענייני הכלל. ובגלל עניינים פרטיים נסע אדמו”ר הריי”צ גם לקישנוב בירת מולדביה ובוקרשט בירת רומניה. אביו אדמו”ר הרש”ב אמר לו, כי כדאי באותה נסיעה לעבור דרך העיר יאסי, שם גר בנו של ר’ יצחק משה, מחסידיו של אדמו”ר הזקן, “אולי תקבל אצלו משהו”.

אדמו”ר הריי”צ מסביר כי כוונת הדברים הייתה, לסיפורי מעשיות וכתבי חסידות. מכיוון שר’ משה יצחק היה במשך שנים רבות חסידו של אדמו”ר האמצעי ודרכו של האדמו”ר האמצעי היתה לחלק לחסידיו כתבי יד קודש שלו, לכן אמר אדמו”ר הרש”ב לבנו להיכנס אל ר’ דובער. וכשהגיע אדמו”ר הריי”צ ליאסי אכן פגש את החסיד ר’ בערל בנו של ר’ משה יצחק שהיה זקן מופלג.

ר’ בערל סיפר לאדמו”ר הריי”צ למה נקרא שמו על שם המגיד וכפי שהוזכר לעיל.

לאחר מכן הוסיף וסיפר, ששמע מאביו כי בעת המאסר הידוע של אדמו”ר הזקן נודע הדבר ביאסי רק שבועיים לאחר מכן, ואילו על השחרור שהיה בי”ט כסלו נודע רק בנר שני של חנוכה.

הגם שהיה ביאסי רק מניין מצומצם של חסידי אדמו”ר הזקן השמחה הייתה גדולה עד כדי כך שכל בני העיר עשו קולע’ס ברחוב. מכך אומר אדמו”ר הריי”צ אפשר ללמוד כי תמיד יהיו כאלה שיעזרו לחסידים.

הרבי מלך המשיח אומר על כך, שהחידוש הוא לא שעוזרים לחסידים תמורת כמה דולרים ובזה הסתיימה העזרה, אלא עושים קולע’ס ברחוב יחד עם החסידים בגלל שהרבי השתחרר.

מורו ורבו ר’ לייב

כמו כן גם סיפר ר’ דובער כי אביו היה מהמקבלים של החסיד ר’ לייב. מי היה החסיד ר’ לייב ממנו קיבל ר’ יצחק משה?

ר’ לייב היה גר ביישוב הנקרא טערקעשער בפלך מוגילוב. הוא היה בקי בש”ס בבלי וירושלמי וכן בספרא ועוד. הוא היה גאון וצדיק, ישב באוהלה של תורה כל ימיו, עד שלא ידע כלל מזריחת השמש של הבעל שם טוב.

כאשר אדמו”ר הזקן הגיע לעירו כשליוה את רבי מנחם מענדל מויטבסק לארץ ישראל, הגיעה שאלה קשה וסבוכה אל אדמו”ר הזקן והוא ענה תשובה גאונית שכל השומעים התפעלו מכך.

הדבר נודע לבני המקום, וכך ר’ לייב שמע אודות “אברך צעיר גאון ובעל מופת” והלך לשאול אותו שאלה.

הציץ ונפגע, הוא נדבק אל אדמו”ר הזקן. וכאשר חזר אדמו”ר הזקן לליאזנא נסע עמו ונהיה מחסידיו הראשונים. (בכדי להבין את ה”ותק” שלו, אומרים, כי החסיד הנודע ר’ אייזיק מהומיל לא ראה את ר’ לייב, אלא רק שמע מחסידים שקיבלו מר’ לייב).

משנת תקל”ח עד שנת תק”מ הוא ישב בליאזנא וכשחזר לעירו נשאל, מה עשה שם? ועל כך ענה, שעד שלמד חסידות, חשב כל העת על לימוד התורה ועל הקב”ה וכעת החל לחשוב על עצמו, דהיינו לעבוד עם עצמו. אדמו”ר הריי”צ אמר על דברים אלו כי זהו היסוד והחידוש של חסידות.

כזה היה החסיד ממנו קיבל ר’ יצחק משה.

בשליחות אדמו”ר הזקן

שליחות מיוחדת הטיל אדמו”ר הזקן על כמה מהחסידים ובהם ר’ יצחק משה. בשנת תקנ”ו נשלח יחד עם שניים מגדולי החסידים - עם מורו ורבו ר’ משה ווילנקער ועם החוזר של אדמו”ר הזקן ר’ פנחס רייזעס, אל הרבנים הצדיקים רבי יהודה לייב הכהן ורבי זוסיא מאניפולי בכדי לקבל את הסכמתם על ספר התניא.

שני הרבנים החשובים בעת שכתבו את ההסכמה דיברו על הקשר של התניא למשיח:

רבי יהודה לייב הכהן אמר שספר התניא הוא קטורת לכל המגיפות הרוחניות דעקבות משיחא. ר’ זוסיא מאניפולי אמר שעם ספר התניא ילכו ישראל לקראת משיח צדקנו.

כאשר חזרו שלושת החסידים משליחותם עם ההסכמות, היה זה בשלהי אלול תקנ”ו, הודיע אדמו”ר הזקן להמדפיס מסלוויטא להדפיס את התניא.

חביב אצל אדמו”ר האמצעי ומפרסם נשיאותו של הצמח צדק

לאחר הסתלקות אדמו”ר הזקן התקשר לאדמו”ר האמצעי בכל נימי נפשו, וכמים הפנים לפנים, אדמו”ר האמצעי היה מחבבו מאוד. בבית רבי כותב כי ר’ יצחק משה היה אחד מהשלושה שאמר אדמו”ר האמצעי עליהם שפעל בהם (אויסגעפיהרט) המכוון כו’. (כנראה הכוונה שפעל בהם את תכלית הכוונה אותה ציפה לראות בהם).

לאחר הסתלקות אדמו”ר האמצעי הוחלט בועידה מיוחדת של זקני החסידים למנות את אדמו”ר הצמח צדק לרבי. בועידה נבחרו שליחים שיודיעו לאדמו”ר הצמח צדק את ההחלטה. בין חשובי החסידים שנבחרו היו החסידים החשובים ר’ הלל מפריטש, ר’ יצחק אייזיק מויטבסק ר’ פרץ חן ור’ יצחק משה. השליחים מסרו את החלטת האסיפה אולם הצמח צדק סירב לקבל את הנשיאות.

מהסתלקותו של אדמו”ר האמצעי בט’ כסלו תקפ”ח, עד חג השבועות אותה שנה סירב הצמח צדק לקבל את עול הנשיאות ובחג השבועות, לאחר בקשות חוזרות ונשנות מצד החסידים הסכים ואף אמר מאמר חסידות.

לאחר שקיבל הנשיאות התקשרו אליו זקני חסידי אדמוה”ז וזקני חסידי האדמו”ר האמצעי והם קראו לכל החסידים להתקשר אליו.

זקני החסידים חילקו ביניהם את מדינת רוסיה הגדולה וכל אחד מזקני החסידים לקח על עצמו לעורר את אנ”ש בחבל הארץ אותו לקח.

החסיד הנודע ר’ אייזיק מהומיל לקח את חבל שקלוב, מוגילוב, ז’לובין, ואיזור הומיל. החסיד הנודע ר’ הלל מפריטש לקח על עצמו לנסוע למושבות ולעיר חרסון והאיזור, החסיד הנודע ר’ זלמן זעזמר לקח את מינסק ובוריסוב וסביבותיהן, החסיד הנודע ר’ פסח ממלסטובקה לקח את חאסאלוויטש והסביבה, פאצעפ וצ’רניגוב. החסיד הנודע ר’ פרץ חן לקח נוסף על מקום מגורו נעוועל את כל הסביבה ואת פולוצק וסביבותיה. והחסיד הנודע ר’ יצחק משה מיאסי לקח את בסרביה, שזה כולל את הערים הגדולות: קאלעראש, טאלענעשט, קישנוב, בנדר. (ועוד חסידים לקחו על עצמם חבלי ארץ שונים).

הפצת מעיינות החסידות בחבל בסרביה

פעולותיו הברוכות למען הפצת המעיינות היו לשם דבר לא רק בקרב חסידי חב”ד. כאשר באחד הימים הגיע הצדיק רבי ישראל מרוזי’ן לביקור בקישנוב, והיה שם גם החסיד ר’ משה יצחק מיאסי ונתן לו שלום. אך הפעם שינה הרוז’ינער ממנהגו, ובשונה מנתינת שלום לשאר החסידים שהיה נותן רק ראשי האצבעות, אחז הצדיק בידו כף אל כף בחיבה. באותו ביקור קירבו הרוז’ינער מאוד והיה אצלו יום שלם. לאחר מכן אף נסעו יחדיו ברחוב.

באותו זמן היו שם גם חסידי אפטא. הם התפלאו לפשר הנהגתו של הרוז’ינער ושאלו אותו, מדוע הוא מקרב כל כך חסיד מחסידי חב”ד, בה בשעה שהצדיק מאפטא היה מרחיקם. השיב להם הצדיק מרוזי’ן:

“כשהבעל שם טוב עשה עליית נשמה והיה בהיכל המשיח, שאל את המשיח ‘אימתי אתי מר’ וענה לו לכשיפוצו מעיינותיך חוצה. הוריד הבעל שם טוב שתי דמעות על שמעיינותיו יפוצו חוצה! והנה רבי ברוך ממעז’יבוז, נכדו של הבעל שם טוב, היצר לו על שתי הדמעות שהוריד סבו הבעל שם טוב, וכן גם הרב מאפטא שהיה תלמידו של ר’ ברוך, אבל הרב (הכוונה לאדמו”ר הזקן) הבין שגילוי משיח תלוי באמת בזה ש’יפוצו מעיינותיך חוצה’ והצדק איתו”.

במשך השנים תר”ד תר”ה, ייסד אדמו”ר הצמח צדק בכמה ערים סניפים לישיבה שהייתה בליובאוויטש, וכן חיזק את הכוללים בהומיל בראשותו של ר’ אייזיק מהומיל ובבוברויסק בראשות ר’ הלל מפריטש. הצמח צדק הוסיף עליהם עוד כעשרים כוללים, את ראשי הכוללים בחר אדמו”ר הצמח צדק וכשייסד כולל ביאסי נבחר ר’ יצחק משה לעמוד בראשו.

אל הכולל ביאסי התקבצו אברכים מעיירות האיזור, ועסקו שם בלימוד נגלה וחסידות תחת הנהלת ר’ יצחק משה. סדר הלימודים היה לפי הוראות הצמח צדק וזאת לאחר שקיבל דיווח מפורט מר’ יצחק משה אודות מהות האברכים, כשרונותיהם וידיעותיהם בנגלה וחסידות, מידותיהם וכו’.

במסגרת הכולל הורה אדמו"ר הצמח צדק לקבל לא פחות מעשרה אברכים ולא יותר מחמשה עשר, ההוצאות שולמו באופן זה, שלושה חלקים מהקופה המרכזית של הצמח צדק ורבע על חשבון העיר או על חשבון האברכים הלומדים בכולל.

מכיוון שביקש לעורר את תושבי האיזור לחסידות דאג גם להדפיס בעירו ספר חסידות. ר’ משה יצחק הביא לבית הדפוס את הספר ‘דרך חיים ותוכחת מוסר השכל’ שחיבר אדמו”ר האמצעי (ספר זה הוא החלק השלישי מתוך הספר שער תשובה). המהדורה אותה הביא לדפוס היא הרביעית במספר, הספר הודפס בעירו יאסי בשנת תרי”ט.

ר’ יצחק משה התקשר בכל ליבו אל אדמו”ר הצמח צדק, שהחשיבו לחסיד מיוחד. בגין כך זכה לשמוע מאמרי חסידות ביחידות מאדמו”ר הצמח צדק.

כאשר נכנס ליחידות אל רבנו הזקן אמר לו כי עליו להיות ער כל ליל שישי. ר’ יצחק משה האריך ימים וחי יותר ממאה שנה ועד השבוע האחרון לחייו היה ער כל ליל שישי.