ניסן נמנוב: הבדלים בין גרסאות בדף
(עריכה קלה) |
(הוספה) |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
לאחר הכתרת [[הרבי]] הפך ל[[חסיד]] שלו והיה נוסע אליו לעתים תכופות. כמנהל הישיבה עמד עמו בקשר רצוף, והרבי אף כתב לו מאות מכתבי הדרכה. | לאחר הכתרת [[הרבי]] הפך ל[[חסיד]] שלו והיה נוסע אליו לעתים תכופות. כמנהל הישיבה עמד עמו בקשר רצוף, והרבי אף כתב לו מאות מכתבי הדרכה. | ||
באחת הפעמים שר' ניסן הגיע ל[[770]], [[התוועדות|התוועד]] כל הלילה עם [[תמימים|הבחורים]] ב[[770#הזאל הקטן|'זאל הקטן']]. בבוקר התעניין הרבי אצל המזכיר ר' [[יהודה לייב גרונר]] על מה דיבר ר' ניסן בהתוועדות, והמזכיר סיפר שבכל הלילה התוועד על נקודה אחת: כיצד בחור יכול לעמוד מול הרבי כאשר ה[[מחשבה דיבור ומעשה]] שלו אינם נקיים? הרבי הרהר כמה רגעים, ואחר התבטא: "הוא צודק"... | |||
ההערכה הרבה שהחסידים רחשו אליו התבטאה בהגדרתו כ"[[בינוני]]" במושגי ה[[ספר התניא|תניא]]. תואר זה, מתייחס לאדם שכל [[שלושה לבושים|מעשה, דיבור או מחשבה]] שלו נעשים לשם שמים. | ההערכה הרבה שהחסידים רחשו אליו התבטאה בהגדרתו כ"[[בינוני]]" במושגי ה[[ספר התניא|תניא]]. תואר זה, מתייחס לאדם שכל [[שלושה לבושים|מעשה, דיבור או מחשבה]] שלו נעשים לשם שמים. | ||
גרסה מ־01:17, 6 במאי 2011
ניסן נמנוב (מכונה גם ר' ניסן) (תרס"ד - תשמ"ד), היה רב ומשפיע חסידי לאלפי תלמידים שהתחנכו בישיבות תומכי תמימים בטשקנט וסמרקנד שבאוזבקיסטן, ובבברינואה שבצרפת, תחת ניהולו.
הוא נודע בתפילתו שהייתה נמשכת שעות ארוכות, במשמעת העצמית שלו, ובביאוריו לספר התניא. דמותו הייתה ועודנה מודל לחיקוי בקרב חסידי חב"ד.
נמנוב, נולד בעיירה ז'לובין שבבלרוס בשנת תרס"ד (1903). הוא למד והתחנך בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, אצל אדמו"ר הרש"ב. בשנים מאוחרות יותר מונה על ידי אדמו"ר הריי"צ, כמשפיע וכראש ישיבה בישיבות חב"ד במספר ערים ברוסיה. בשנת תר"צ (1930), נאסר ונשלח לגלות, בשל היותו מלמד תורה, דבר שהיה אסור על פי החוק בברית המועצות.
בשנת תש"ד, בהיותו בטשקנט נקרא הרב נמנוב לשמש כמשפיע בישיבת חב"ד בעיר הסמוכה סמרקנד. למרות היותו מבין צעירי החסידים, היה מנהל עדת החסידים באותה התקופה בעירו ואף חסידים מבוגרים ממנו שמעו להוראותיו. כעבור שנתיים (תש"ו) עזב את ברית המועצות למחנה הפליטים בפוקינג, גרמניה.
בתש"ח נסע לצרפת על פי הוראתו של הריי"צ, והצטרף להנהלת ישיבת חב"ד בעיר ברינואה. כעבור תקופה קצרה, מונה הרב נמנוב למנהל ומשפיע ראשי של הישיבה. שיטת החינוך שלו, הדגישה את הערך של עבודת השם מתוך "קבלת עול".
לאחר הכתרת הרבי הפך לחסיד שלו והיה נוסע אליו לעתים תכופות. כמנהל הישיבה עמד עמו בקשר רצוף, והרבי אף כתב לו מאות מכתבי הדרכה.
באחת הפעמים שר' ניסן הגיע ל770, התוועד כל הלילה עם הבחורים ב'זאל הקטן'. בבוקר התעניין הרבי אצל המזכיר ר' יהודה לייב גרונר על מה דיבר ר' ניסן בהתוועדות, והמזכיר סיפר שבכל הלילה התוועד על נקודה אחת: כיצד בחור יכול לעמוד מול הרבי כאשר המחשבה דיבור ומעשה שלו אינם נקיים? הרבי הרהר כמה רגעים, ואחר התבטא: "הוא צודק"...
ההערכה הרבה שהחסידים רחשו אליו התבטאה בהגדרתו כ"בינוני" במושגי התניא. תואר זה, מתייחס לאדם שכל מעשה, דיבור או מחשבה שלו נעשים לשם שמים.
בנו הרב יצחק נמנוב ממלא את מקומו כמנהלה הרוחני של הישיבה.
חידושיו על התניא נדפסו בספר "חידושי הרנ"נ על ספר התניא".
תולדותיו ואמרותיו עתידים לצאת בקרוב בספר מיוחד בעריכת הרב ישראל אלפנביין. חלקים מספר זה התפרסמו בשבועון כפר חב"ד.