שבת הגדול: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
== עבדים היינו == | == עבדים היינו == | ||
[א] בשבת-הגדול אחר מנחה אומרים "עבדים היינו", עד "לכפר על כל עוונותינו", לפי שאז היתה התחלת הגאולה והנסים<REF>שו"ע אדמו"ר תל, ב</REF>. וכן נוהגים<REF>ס' המנהגים</REF> | [א] בשבת-הגדול אחר מנחה אומרים "עבדים היינו", עד "לכפר על כל עוונותינו", לפי שאז היתה התחלת הגאולה והנסים<REF>שו"ע אדמו"ר תל, ב</REF>. וכן נוהגים<REF>ס' המנהגים</REF>. ואפילו שבת-הגדול הוא ערב-פסח, אומרים "עבדים היינו"<REF>שו"ע אדמו"ר, שם</REF>. | ||
[ | ב[[שולחן ערוך הרב|שו"ע אדמו"ר]] כתוב בשם ה[[רמ"א]] שנוהגין במדינות אלו לאמר בשבת-הגדול ב[[מנחה]] "עבדים היינו". אבל בסידור השמיט זה - כי לא ציין כמו בשארי סידורים "עד כאן אומרים בשבת-הגדול". גם בפרי עץ חיים ומשנת חסידים ו[[סידור האריז"ל]] ליתא. | ||
[ | דעת [[אדמו"ר מוהרש"ב]] לא היתה נוחה מדיוק זה, ודעתו היתה שיש לומר "עבדים היינו" בשבת-הגדול, וכך גם נהג למעשה<REF>ראה בקטע הבא</REF>. כך נקבע בס' המנהגים (כנ"ל), וכך נהג גם [[הרבי]] - והיה אומר עם הציבור אחר תפילת המנחה, בישבו על מקומו. לפעמים היה אומר לבנו [אדמו"ר הריי"צ]] לור עימו יחד את "עבדים היינו", ובמקומות אחדים ביאר עניינים שונים<REF>[[התמים]], ג, עמ' כד</REF>. | ||
[ | |||
== מוצאי שבת-הגדול - "ויהי נועם" == | == מוצאי שבת-הגדול - "ויהי נועם" == | ||
גרסה מ־19:51, 14 באפריל 2011
שבת הגדול היא השבת שלפני חג הפסח.
השבת הגדול נקרא כך מפני שנעשה בו נס גדול[1]. - במחזור ישן כת"י נמצא דגם שבת שלפני שבועות נקרא שה"ג, וכן שבת שלפני ר"ה[2]. וי"ל שקראו שם זה לשבתות אלו, (אף דלא שייך בהם הטעם הנ"ל), מפני הדמיון לשבת שלפני הפסח, שגם הם באים לפני יו"ט.
שבת הגדול שחל להיות בערב פסח - ורק אז - מפטירין וערבה[3], לפי שבאותה פרשה כתוב הביאו המעשר אל בית האוצר, וערב פסח (של שנה רביעית ושביעית לשמיטה) הוא זמן ביעור מעשרות[4].
בשבת הגדול אחר מנחה אומרים עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו, לפי שאז היתה התחלת הגאולה והנסים [5] וכן נוהגים (ודלא כמ"ש בשער הכולל).
דרשה
[א] נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו..
והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשון, ולא כמו שנוהגין עכשיו. ובדורות הללו שאין החכם שונה לתלמידיו הלכות (לפי שהכל כתוב בספר), מצוה על כל אחד ואחד שילמוד הלכות הרגל קודם הרגל עד שיהיה בקי בהם וידע המעשה אשר יעשה[6].
[ב] בקהילות חב"ד לא מקובל שהרב דורש בשבת-הגדול (משא"כ רבני אנ"ש המכהנים במקומות שיש להזהיר את הציבור על הלכות הפסח). מימות הבעל-שם-טוב ותלמידיו הק', סלדו החסידים מדרשנים ודרשות. ואדמו"ר מוהרש"ב כתב בתקנות 'מנין' אנ"ש: ולא ידרוש בו שום מגיד לעולם[7].
עבדים היינו
[א] בשבת-הגדול אחר מנחה אומרים "עבדים היינו", עד "לכפר על כל עוונותינו", לפי שאז היתה התחלת הגאולה והנסים[8]. וכן נוהגים[9]. ואפילו שבת-הגדול הוא ערב-פסח, אומרים "עבדים היינו"[10].
בשו"ע אדמו"ר כתוב בשם הרמ"א שנוהגין במדינות אלו לאמר בשבת-הגדול במנחה "עבדים היינו". אבל בסידור השמיט זה - כי לא ציין כמו בשארי סידורים "עד כאן אומרים בשבת-הגדול". גם בפרי עץ חיים ומשנת חסידים וסידור האריז"ל ליתא.
דעת אדמו"ר מוהרש"ב לא היתה נוחה מדיוק זה, ודעתו היתה שיש לומר "עבדים היינו" בשבת-הגדול, וכך גם נהג למעשה[11]. כך נקבע בס' המנהגים (כנ"ל), וכך נהג גם הרבי - והיה אומר עם הציבור אחר תפילת המנחה, בישבו על מקומו. לפעמים היה אומר לבנו [אדמו"ר הריי"צ]] לור עימו יחד את "עבדים היינו", ובמקומות אחדים ביאר עניינים שונים[12].
מוצאי שבת-הגדול - "ויהי נועם"
אם חל פסח בשבת, נהגו בליובאוויטש לומר "ויהי נועם" במוצאי שבת-הגדול.[13]
מקורות
הערות שוליים
- ↑ תוד"ה ואותו שבת פז, ב. טושו"ע ר"ס תל
- ↑ כתר שם טוב ח"ג
- ↑ באה"ט סת"ל סק"א
- ↑ ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר. ומציין שם לעיין בשו"ע אדמו"ר הזקן סוף סי' תל) ומקור הדברים הוא במה ששמע הרבי מחותנו אדמו"ר מוהריי"צ (בפאריז, ב' ניסן תרח"צ), והוא לו ב'רשימות': אין אומרים "וערבה", רק כשחל ערב-פסח בש"ק. אבל ביחידות אומרים שתי ההפטרות (וכן בשבת ראש-חודש וכה"ג)
- ↑ שו"ע ס"ס ת"ל
- ↑ שו"ע אדמו"ר תכט, ב-ג
- ↑ אגרות-קודש, א, עמ' רעז
- ↑ שו"ע אדמו"ר תל, ב
- ↑ ס' המנהגים
- ↑ שו"ע אדמו"ר, שם
- ↑ ראה בקטע הבא
- ↑ התמים, ג, עמ' כד
- ↑ כך איתא ברשימותיו של הגר"י לנדא ע"ה: אצל כ"ק רבינו מוהרש"ב נבג"מ זי"ע, לא אמרו "ויהי נועם" אלא רק בשבוע שחל בו יום-טוב ממש. לפני ערב פסח ולפני ערב-יוהכ"פ אמרו "ויהי נועם". עכ"ל. וכך כתב בס' שבח המועדים (עמ' 184 הע' 8) בשם הרה"ג ר' זלמן שמעון דווארקין ע"ה, שכן נהגו בליובאוויץ. ובס' "קיצור הלכות משו"ע אדמו"ר הזקן" (סי' רצג-רצה, עמ' רלט) נאמר, שכך גם נהג הרבי (ראה ב"אוצר מנהגי חב"ד" למוצאי שבת-תשובה, שכך אמנם הורה פעם הרבי כשחל יוהכ"פ בשבת. אך פסח שאני, ראה כף-החיים סי' רצה אות ז. פרי-מגדים שם מש"ז אות ב. נועם-מגדים לבעל הפמ"ג, עמ' יד). (ואילו בלוח "כולל חב"ד" כתב, שאין אומרים "ויהי נועם" בקביעות כזו).