ספר התניא – הבדלי גרסאות

בחלק זה מבאר אדמו"ר הזקן בצורה שכלית את שיטת הבעל שם טוב שהאמונה באחדות ה' אין פירושה רק שלילת אלוה נוסף מבלעדי ה' או שלילת ממוצעים גשמים ורוחניים בין האדם לאלוקיו, אלא האמונה היא שהקדוש ברוך הוא הוא המציאות האמיתית היחידה וחוץ ממנו שאין שום מציאות - "אין עוד מלבדו". כל מה שנראה כאילו הוא חוץ ממנו, אינו מציאות אמיתית. הסיבה לכך נעוצה בכך שקיום מציאות הנבראים היא מכוח מאמר ה' המחיה אותו בכל רגע{{הערת שוליים|מבוסס על הפסוק "לעולם ה' דברך ניצב בשמים"}} ולולי היה ה' מהווה אותם, היו חוזרים לאין ואפס כמו לפני הבריאה.

כשסיים אדמו"ר הזקן את לכתוב את ספר התניא הוא שלח עותק ממנו לסלאוויטה לר' זושא מאניפולי ור' יהודה לייב הכהן על מנת שיכתבו הסכמה לספרו. כאשר קיבלו את הספר, ישבו ולמדו אתו כל הלילה. לבסוף לא יכלו להתאפק ומרוב התפעלות מתכנו, יצא כל אחד מביתו באמצע הלילה על מנת לספר לחברו על הספר הקדוש. באמצע הדרך נפגשו שניהם ופצחו בריקוד סוער. מאוחר יותר, התבטא ר' יהודה ליב הכהן: "עם ספר התניא יצעדו לקבל את פני משיח צדקנו". ר' זושא מאניפולי אמר שספר התניא הוא סגולה ומרפא לכל המחלות של הדורות דעקבתא דמשיחא. ר' [[לוי יצחק מברדיטשוב]] אמר על הספר: "תמה אני איך אפשר להכניס אלוקים כה גדול ונורא לתוך ספר כל כך קטן".