500
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
[[הסתלקות הרבי הריי"צ|הרבי הריי"צ הסתלק]] ב[[שבת קודש]] [[פרשת בא]], [[י' שבט]] [[תש"י]], ו[[הלוויה|הלווייתו]] התקיימה למחרת, ביום ראשון [[י"א שבט]].
לאחר ההסתלקות, חסידים שונים כבר חשובי החסידים היו בטוחים כי הרבי, שכונה אז "הרמ"ש"{{הערה|שם=הרמש|ראשי התיבות: '''הר'''ב '''מ'''נחם ('''מ'''ענדל) '''ש'''ניאורסון". כך נקרא הרבי לפני התמנותו הרשמי ל"[[רבי]]"}}, הוא המיועד להיות ממלא מקומו של הרבי הריי"צ. ביניהם היו הרב [[אברהם פאריז]]{{הערה|ראה בספר אחד היה אברהם עמוד 88}}, הרב [[אליהו סימפסאן]], הרב [[ישראל דזייקאבסאן]], הרב [[שניאור זלמן גוראריה]], הרב [[שמואל זלמנוב]], הרב [[שמואל לויטין]], הרב [[שלמה אהרון קזרנובסקי]]{{הערה|ראה אודות כך בספר בכל ביתי נאמן הוא בפרק שקיעה וזריחה, עמוד 201}}, הרב אליעזר קרסיק, הרב משה גורארי, הרב שמרל גורארי, הרב דובער חסקינד, הרב [[ניסן נמנוב]] והרב [[סעדיה ליברוב]], שתמכו בצורה נלהבת בנשיאותו של הרבי והשפיעו על חסידי חב"ד בארצות הברית, בארץ הקודש וברחבי העולם לקבל עליהם את נשיאותו של הרבי.
==קבלת הנשיאות עעל ידי אגו"י החסידים בתל אביבח==
ביום ראשון בערב, י"א בשבט תש"י, בעקבות הסתלקות [[אדמו"ר הריי"צ]], נערכה אסיפת אנחסיגדי חב"ש ד אשר הגיעו מקרוב ומרחוק, בבית כנסת חב"ד נחלת בנימין בתל אביב ושם כבר דובר על קבלת הנשיאות על ידי הרבי. עוד לפני אסיפה זו, נערכה פגישה מקדימה לא מתוכננת בבית רב הקהילה הרב אליעזר קרסיק. בבית נכחו גדולי וחשובי החסידים בתל אביב, אשר כולם זכו לחסות בצל [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]], הרב שאול דובער זיסלין, הרב אלכסנדר סנדר יודאסין, ר' [[שמערל גוראריה]], ר' [[משה גוראריה]] ור' [[פינייע אלטהויז]].
הדמעות נשפכו כמים, ובכל אופן החלו דיבורים על השלב הבא, וכולם הגיעו להחלטה פה אחד: חייבים להכתיר את "הרמ"ש" לרבי. בהחלטה חשובה זו יצאו כולם לבית הכנסת נחלת בנימין, שכבר היה מלא וגדוש בחסידי חב"ד כואבים. בתחילה נערך מעמד ה'קריעה' וישבו על הקרקע כמחצית השעה. לאחר תפילת ערבית החלה אסיפת חירום בהשתתפות רבנים, משפיעים, חברי [[אגודת חסידי חב"ד]] ורבים מחסידי חב"ד מתל אביב וסביבותיה. ההלם היה גדול, תחושה קשה מילאה את האוויר. כמה מהחסידים הכירו את הרמ"ש, הלא הוא הרבי, עוד מהתקופה בה גרו בברית המועצות, ואחרים פגשוהו כאשר נסעו בשנים האחרונות לניו יורק אל הרבי הריי"צ. אולם ברגעים אלו היה קשה לדבר. לפתע, קם ר' [[אברהם פריז]] מתוך הקהל והכריז קבל עם ועדה, כי הוא מכיר את הרבי ועל כולם להתקשר אליו: {{ציטוטון|"רבותיי, אני מכיר את הרמ"ש. עבדתי אתו יחד בחדר אחד כעשר שנים, שולחן ליד שולחן. אני כלל לא עבדתי, כל הזמן הסתכלתי עליו, לראות מה הוא עושה. ואני אומר לכם שהוא מסתיר את עצמו, הוא גונב את דעת כולנו, אני אומר לכם – שהוא הרבי!".}} קריאה זו התגלגלה בקרב אנ"ש חסידי חב"ד בכל רחבי הארץ.
אסיפה זו היוותה נקודת התחלה לפעולות רבות ומורכבות שנעשו בחודשים הבאים על ידי ראשי אגודת חסידי חב"ד, על מנת לקשר את כל חסידי חב"ד בארץ הקודש לרבי ובפעולות אלו נטלו חלק בראש, חשובי מתפללי בית כנסת חב"ד בנחלת בנימין{{הערה|עבד אברהם אנכי עמוד 220}} ובראשם הרב אליעזר קרסיק אשר פעל במגוון תחומים כדי לפעול את קבלת הנשיאות על ידי הרבי, ובח"י אלול תש"י אגודת חסידי חב"ד בראשות הרב קרסיק, אירגנו כנס קבלת הנשיאות בישיבת תומכי תמימים לוד{{הערה|עבד אברהם אנכי 221-224}}.
==הניסיונות להכתרת הרבי וסירובו==
בחודשים שלאחרי ההסתלקות כתבו [[חסיד|חסידים]] רבים מכל העולם [[כתב התקשרות|מכתבי התקשרות]] ושלחום ל-[[770]]. חלק ממכתבי ההתקשרות היו מכתבים כלליים עליהם חתמו קהילות שלמות וחלקם היו מכתבים פרטיים. למרות זאת, סירב הרבי לקבל את עול הנשיאות.
על אף הסירוב, החסידים לא ויתרו, והחלו לתת לרבי [[פ"נ|פ"נים]]. הרבי ראה בזה מתן שליחות להקריאם על [[ציון]] אדמו"ר הריי"צ, ותו לא. היו חסידים שהתעקשו להתקבל ל[[יחידות]], אך הרבי סירב לקבלם. לבסוף, אחר שידולים רבים, החל הרבי לקבל חסידים בודדים ל[[יחידות]]. הראשון שהתקבל היה הרב [[מאיר אשכנזי]] רבה של שנחאי ובמשך הזמן נקבע סדר מיוחד לכניסה אל הקודש. הרבי ענה לשאלות ונתן הוראות. באותה תקופה גם היו כמה מופתים{{הערה|לדוגמא: [https://he.chabad.org/multimedia/media_cdo/aid/1203565 ובא השמש וזרח השמש] באתר חב"ד אורג.}}.
ביום טוב שני של חג השבועות, בעת [[התוועדות]] הכריז החסיד ר' הרב [[אליהו סימפסון]], [[מזכיר|ממזכיריו]] של אדמו"ר הריי"צ, כי [[שיחה|השיחות]] הן טובות אבל רוצים לשמוע [[מאמר]] [[דא"ח]] (הנאמר רק על ידי רבי, מה שאין כן שיחות). הרבי לא נענה לו, והוא ביקש שוב ושוב, עד שהרבי אמר: "זה מוכרח להיות דוקא עכשיו? זה לא חייב להיות דווקא עכשיו, זה יכול להיות בהזדמנות אחרת"{{הערה|1=[[ימי בראשית]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30449&st=&pgnum=185 עמוד 167]}}.
בשנה שלאחר ההסתלקות [[התוועדות|התוועד]] הרבי בהזדמנויות רבות. ביום ז' ב[[תמוז]] יצאה לראשונה שיחה [[מוגה|מוגהת]]. כאשר הוכנה השיחה לדפוס, כתבו [[הנחה|המניחים]] עליה "הוגה על ידי כ"ק אדמו"ר שליט"א", הרבי תיקן זאת וכתב "על ידי הרמ"ש שליט"א"{{הערה|שם=הרמש}} ובהגהה השניה מחק גם את זאת.
כאשר יצא הרבי מהזאל אמר לו [[שלמה אהרן קזרנובסקי|הרב קזרנובסקי]] "א דאנק (תודה ב[[אידיש]]) רבי!", הרבי חייך ושאל "כעת עתה מרוצה?!" (הרב קרזנובקי היה מהפועלים הנמרצים להכתרת הרבי) ונכנס אל [[חדר הרבי|חדרו]].
לאחר מכן ב[[זאל]] הייתה [[שמחה]] עצומה, כאשר כולם רקדו ושמחו ש"הנהשהנה, יש לנו רבי".
==לאחר קבלת הנשיאות==
מאז החל הרבי באמירת מאמרים - הנהגה השמורה בחסידות חב"ד לאדמו"ר בלבד. בשונה מהנהגת נשיאי חב"ד הקודמים, לא כתב הרבי את מאמריו בעצמו, והחל ממאמר "באתי לגני" הראשון אותו אמר ציווה על הרב [[יואל כהן]] [[הנחה|לכותבו]] ולהכניסו אצלו להגהה, היו החסידים חוזרים בעצמם על המאמרים ומעלים אותם על הכתב. הרבי [[מוגה|הגיה]] רק את חלקם של המאמרים והשיחות, בסדר שהשתנה לאורך השנים כמה פעמים.
בשנים הראשונות לאחר קבלת הנשיאות, המשיך הרבי להתייחס בקירוב הדעת לתלמידי הישיבה שלמדו בחצר הרבי, והעניק להם הדרכה וליווי אישי, השתתף בשמחותיהם ועוד{{הערה|1=ראו בהרחבה: '''הרבי טיפל בנו כמו אב הדואג לבנו''', [[שבועון בית משיח ]] גליון ט"ו אלול תש"פ עמוד 18.}}, הנהגה שהשתנתה לאורך השנים כאשר חסידות חב"ד הלכה והתרחבה, והנהגתו של הרבי לבשה יותר ויותר אופי של הנהגה ומלוכה.
בכל שנה{{הערה|בשנים הראשונות זה היה רק לקראת ה'[[פאראד]]', שהכתר מודבק על גבי הבימה עליה עומד הרבי.}} מעוצב כמין כתר שתוכו ממולא במספר השנים העדכני לנשיאות הרבי (מחושב החל משנת תש"י - עת הסתלקות הרבי הריי"צ).