שינויים

{{ציטוט צף|באם שינצח {{מונחון|בונפארט|שם משפחתו של נפוליאון}} יורם קרן ישראל ויורבה ה[[עושר]] בישראל, אבל יתפרדו ויתנתקו לבן של ישראל מאביהם שבשמים, ובאם שינצח {{מונחון|אלכסנדר|הצאר של רוסיה}} יושפל קרן ישראל ויורבה העוני בישראל, אבל יתחברו ויתדבקו לבן של ישראל לאביהן שבשמים|[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?29299& ספר התולדות [[אדמו"ר הזקן]] חלק ד' עמוד 1025]}}

בין [[אדמו"ר הזקן]] לבין כמה מחביריו מתלמידי המגיד, נוצרו חילוקי דעות מי עדיף שינצח במלחמה זו, בשונה מדעתו של [[אדמו"ר הזקן]] סברו חלק מגדולי דורו כי עדיף שנפוליאון ינצח והחשיבו את המלחמה הזאת לגוג ומגוג ושעל ידי זה תבא הגאולה.

מסופר שהוחלט שההכרעה תיפול בראש השנה בעת [[תקיעת שופר]]. מייד בבוקרו של ראש השנה עוד קודם התפילה, נטל [[אדמו"ר הזקן]] את השופר ותקע בו, כשהגיע המגיד ר' [[המגיד מקוזניץ|ישראל מקוזניץ]]{{הערה|[[אדמו"ר הריי"צ]] כותב (ספר השיחות [[תרצ"א]] עמ' 171 נעתק מרשימת היומן עמ' קעה-ו, וכן בספר השיחות הנ"ל עמ' 174.) שמדובר ברבי [[שלמה מקרלין]] אך הרבי מציין (אגרות קודש חלק ט"ו עמ' ת"נ.) שהוא נפטר שנים רבות קודם לכן ב[[תקנ"ב]] ולכן צריך לומר שמדובר ב[[המגיד מקוזניץ|מגיד מקוזניץ]].}} (שצידד בנצחונו של נפוליאון) לתקוע בשופר אמר הליטאי (כך היה כינויו של אדמו"ר הזקן) הקדימני.

יחסו של [[אדמו"ר הזקן]] לא היה רק יחס רוחני, גם בגשמיות עזר [[אדמו"ר הזקן]] לנצחונו של הצאר.

בטרם עזבו משפחות החסידים את בתיהם, ציווה עליהם [[אדמו"ר הזקן]] לקחת את כל כלי הבית עימם, גם את מיטותיהם ושולחנותיהם. את כל הדברים הישנים הוא ציווה לשרוף. לאחר שכל החסידים עזבו את העיר וכבר עשו כברת דרך, ציווה עליהם [[אדמו"ר הזקן]] לחזור לעיר ליאדי ולבדוק אולי בכל זאת נותר איזה שהוא כלי או בגד, ואכן להפתעתם הרבה מצאו החסידים שני נעלי-בית בלויים, ורבינו הזקן ציווה עליהם לשרוף את כל הבית שבו נמצאו הפריטים האלו.

במשך מאה וארבעים יום היו רבינו הזקן וביחד עימו שלוש מאות המשפחות מטולטלים בדרך הקשה כאשר הם מלווים באנשי צבא רוסיים, עד אשר הגיעו לכפר פייענא שם מצאו מרגוע לנפשם. כאשר הגיעו לכפר פייענא נתבשרו משפחות החסידים כי דבריו של רבינו הזקן אכן נתקיימו ונתגשמו וצבאו של נפוליאון החל לנחול מפלות, וכפי שכותב אדמו"ר האמצעי, וזה לשונו: "וב[[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסלו]] שמענו שהי' מפלה להשונא סמוך לקרסנא ומבריחים אותו ככלב, והיינו אך שמחים כי נתקיים הכל לא נפל דבר וחצי דבר..."