1,796
עריכות
שינויים
←מקור המנהג ומשמעותו
ההסבר לכך הוא ששמו של האדם הוא צינור החיות של נשמתו{{הערה|זוהר-חדש רות פ"ד, ב'. ספר הבהיר אות פ' ובאור בהיר שם.}}. ובזוהר נאמר שהרשעים בגהינום אינם זוכרים את שמותיהם.
וב{{ה|של"ה}} מובא שאם האדם שוכח את שמו בשעה שנפטר ודנים אותו בבית דין של מעלה, גורם לו הדבר לייסורים רבים ואף קשים, ולכן צריך להשתדל להתגבר ולזכור את שמו (המורה על שליחותו בעולם), ומביא שם 2 אפשרויות, הראשונה, לומר מידי תפילה בסיום שמונה עשרה פסוק שהאות הראשונה שבו מתחילה באות הראשונה של שמו. והאות האחרונה שבפסוק מסתיימת באות האחרונה של שמו, והאפשרות השניה, פסוק הכולל בתוכו את שמו של האדם{{הערה|"בעת פטירתו של אדם שואלים אותו איך קראו לו. והוא שוכח את שמו, דבר שגורם לו ייסורים רבים וקשים. סגולה שלא ישכח את שמו ליום הדין יאמר בחייו בכל יום בסוף תפילת שמונה עשרה לפני הפסוק: 'יהיו לרצון…' שבסיום, פסוק אחד שמתחיל באות הראשונה של שמו ומסתיים באות האחרונה. ואם מצא פסוק שיש בו אזכור שמו מה טוב, ואין צורך באותיות ראשונה ואחרונה".}}, והמנהג צוטט אף בספרי האחרונים{{הערה|בכף החיים אורח חיים סוף סימן קכ"ב, ובערוך השולחן סימן קכבקכ"ב, ח'.}}.
ו[[אדמו"ר הצמח צדק]] הוסיף, שאותיות פסוקים אלו מטהרות את הארת הנשמה שבגוף מהלכלוך של חומריות הגוף, והעיד על אחד מהחסידים שעם התמימות והפשטות שאמר פסוקים אלו, פעל את אותה פעולה שפועלים חסידים אחרים עם ביאורים והשכלות עמוקות{{הערה|[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ]] חלק ו' עמוד ערבער"ב.}}.
===שמות שאין פסוק בתנ"ך שמתאים לשמם===