26,977
עריכות
שינויים
מ
החלפת טקסט – "היתה" ב־"הייתה"
*'''רביעי''' - משה רבינו ממשיך לספר על פרשיית המרגלים. הוא אומר כי הילדים - בשונה מהמבוגרים - יכנסו בסופו של דבר לארץ אותה הבטיח ה' לבני ישראל, אך העם כולו יחזור למדבר ויסתובב שם במשך ארבעים שנה. כעת חלק מהעם הבין את הטעות והחליט לעלות לישראל למרות הכל, אך הם נהרגו בידי האמוריים, כיון שהשם לא היה עימהם.
*'''חמישי''' - משה מספר על מסעות ישראל במספר חניות במדבר. ביניהם אנו מוצאים את ארץ שעיר שהיתה שהייתה שייכת לצאצאיו של [[עשיו]] - אחיו של [[יעקב אבינו]], וכן את ארץ מואב שהיתה שהייתה שייכת לצאצאיו של לוט. בשני המקרים הזהיר [[הקב"ה]] את ישראל שלא להלחם עמם, כיון שהארץ ניתנה לאותם עמים במתנה מאיתו. העלייה מסתיימת עם התחלת סיפור מלחמת ישראל עם סיחון.
*'''שישי''' - מסיימת התורה את סיפור המלחמה עם סיחון. [[הקב"ה]] נתן את העם בידי ישראל שכבשו את כל הארץ. באופן דומה, [[הקב"ה]] נתן בידם את הבשן, זאת למרות שעריהם היו בצורות ועם חומה ודלתיים. זאת הארץ שניתנה לשבטים [[ראובן]], [[גד]] וחצי שבט ה[[מנשה]], והיא נמצאת בצידו המזרחי של הירדן.