שינויים

'''פרק ד' - לבושי הנפש ומעלתם.''' של [[ספר התניא]] מבאר את שלושת הלבושים של ה[[נפש האלהית]]. שהם [[מחשבה]] [[דיבור]] ו[[מעשה]]. ועל ידי קיום התורה ומצוותיה, מתקשר עם [[הקב"ה]] בשלושה לבושים אלו.

ב[[תניא - פרק ג'|פרק לנפש האדם (שכללות עניינה התבאר בפרק הקודם]] בוארו עשר הכחות של ה[[נפש האלוקית]]. מלבד עשר כחות אלו יש לנפש האלוקית ) ישנם שלושה לבושים: [[(מחשבה]] [[, דיבור]] ו[[מעשה]]ומעשה). הלבושים הם ממוצעים המאפשרים לנפש הרוחנית להתגלות ולפעול בעולם הגשמי '''ואינם חלק מהנפש''' עצמה. בפרק זה מבוארים שלושה לבושים אלו כשם שלבוש אינו חלק מהגוף, כך מחשבה דיבור ומעשה אינם חלק מהאדם: האדם יכול לעשות ולהפסיק מלעשות, לדבר ולהפסיק, וכן כיצד על ידי קיום ואף את המחשבה יכול הוא ברצונו להחליף באחרת. לבושי הנפש '''האלוקית''' הם לימוד והבנת התורה והמצוות בשלושה לבושים אלו מתקשר עם הקב"ה. בפרק מבואר החילוק שבין השגת [[זיו השכינה]] לבין ההתקשרות על ידי קיום , הדיבור בדברי תורה, ומעשה המצוות בשלושת הלבושים(מחשבה, שהוא נעלה הרבה יותרדיבור ומעשה אחרים אינם שייכים לנפש האלוקית).