שינויים

כתוב בתיקוני הזוהר: "רמ"ח פקודין אינון רמ"ח '''אברין דמלכא'''"{{הערה|תיקוני זוהר תיקון ל (עד, א).}}. כלומר, רמ"ח מצות עשה הם רמ"ח אבריו של המלך.והכונה בזההמשילו את המצות לאברים, כי כמו [[אברים (בגוף)|שהאברים בגוף האדם]], נבראו - ועשויים בהרכב פיזיולוגי - מותאם לחיות ו[[כוחות הנפש]] המתלבשים ומתגלים בהם, והיינו שהכוחות הרוחניים מורגשים פועלים באברים הגשמיים, והדבר מתבטא בשני דברים; בשנים:

א) באורך זמן קיומם של אברי הגוף, כי ה[[גוף]] הגוף מצד עצמו הוא הוה ונפסד, שנרקב ומתפרק ליסודותיו - מרכיביו, ועל ידי שהנפש מלובשת בו הוא מתקיים לאורך ימים ושנים.

ב) בבחינת תיפקודם. שאברי [[גוף]] האדם הם [[לבוש]] לנפשו ובטלים לגמרי אליה מכל וכל, כי מיד שעולה ברצונו של אדם לפשוט ידו או רגלו הן נשמעות לרצונו תכף ומיד בלי שום צווי ואמירה להן ובלי שום שהייה כלל אלא כרגע ממש כשעלה ברצונו, ובאמצעותם גם נמשכים הכוחות ומתגלים אל הפעולות - מחוץ להם.

דהיינו שהחיות המחיה את החומר שבו נעשית המצוה, בטלה לרצון ה' כביטול אברי ה[[גוף]] הגוף לנשמה. וכן כח העשיה של ה[[נפש האלוקית]], הפועל את פעולת המצוה - אף הוא בטל וקשור ל[[רצון לרצון העליון]] כנ"ל, וכן גם אברי ה[[גוף]] הגוף הגשמי המקימים את המצוה - אף הם בטלים לרצון ה'. אלא היות שאברי ה[[גוף]] הגוף - מציאות גשמית, הרי ביטולם הוא רק כ[[מרכבה]] אל הרוכב, ולא כגוף אל הנשמה.

(זאת ועוד אחרת, שגם כח [[נפש החיונית]] הבהמית המחיה את ה[[גוף]] הגוף בחיות טבעית, אף היא משתתפת במעשה המצוות, שהרי בלעדה אין ה[[נפש הנפש האלקית]] יכולה להתלבש בגוף להחיותו ולהפעילו במעשה המצוות, ולכן אף היא בטלה וקשורה לרצון ה' - אור אין-סוף.

וכדוגמת האברים הגשמיים - כך גם ה[[נפש הבהמית]] הקשורה בהם, הנה ביטולה לה' הוא רק כ[[ביטול]] כביטול המרכבה אל הרוכב, וכן גם כללות [[קליפת נוגה]] שבכל העולמות שממנה נמשכה [[נפש]] זו, אף היא מתעלה ונעשית כמרכבה לה').