שינויים

{{חלונית

|כותרת = קטע מיומנו של הרב גורביץ' על מאסרו

מיד לאחר החתונה עברו בני הזוג לעיר הגבול [[לבוב]], על מנת להבריח את הגבול ולצאת מרוסיה (במסגרת הסכם החזרת פליטים בין רוסיה לפולין. ה"[[עשאלונים]]"). הוועד שארגן את הדרכונים הפולנים, הצליח לסדר רק עבור אשתו ואילו עבורו הובטח שיקבל תוך כדי נסיעה. באותה רכבת בוצעה בדיקת דרכונים מיד עם הכניסה לרכבת והרב גורביץ' שהיה ללא מסמכים הואשם בניסיון בריחה מרוסיה. בכך, נאלץ להיפרד מאשתו זמן קצר לאחר החתונה. החסידים ששהו ברכבת – ר' [[שמריהו ששונקין]], ר' [[בצלאל וילשאנסקי]], ר' [[זלמן שמעון דבורקין]] – רצו לסדר על המקום [[גט]] על תנאי, מחשש שהזוג הצעיר לעולם לא ייפגש שוב. למעשה, עקב לחץ הזמן לא בוצע הדבר והכלה המשיכה לפולין בעוד בעלה הולך לרצות עונש מאסר שסופו לא ידוע.

שנתיים היה הרב גורביץ' במחנה עבודה, תוך שהוא שומר ב[[מסירות נפש]] על [[יהדות]]ו{{הערה|וכך מתאר הרב גורביץ' ברשימותיו את המאסר: "בימי הפסח הייתי רעב מאוד. כך עבר החג ברעב ובמצוק, ובעיקר העדר השתייה שהציקני מאוד. לא שתיתי, כי המים הובאו לאסירים באותם כלים שהובא בהם המרק. לאחר העברת המרק, לא הקפידו לנקות אותם ובמים נראו פירורים. לפי ידיעתי, היו אלה שרידי קטניות. התאפקתי עד אחרון של פסח, יום השמיני ולא שתיתי. באותו יום פגשתי אחד נושא שני כלים עם מים. היה קשה לי להוסיף ולסבול, וחשבתי שבאחרון של פסח יכולים להקל בספק כזה. ביקשתי אפוא שייתן לי לשתות ורווח לי".}}. כעבור שנתיים שוחרר מהמאסר והועבר לגבול הרוסי, שם הניחו אותו בצד הפולני ואמרו לו "לך לאן שאתה רוצה"{{הערה|1=שבועיים לפני כן חלם הרב גורביץ' שנמצא בחדר עם [[אדמו"ר הרש"ב]] ובנו [[אדמו"ר הריי"ץ]] והוא מבקש "רבי העלפט מיר" (=רבי עיזרו לי)}}. הרקע לשחרור היה הסכם בין רוסיה לפולין שאותם שנאסרו על הברחת הגבול שאין להם לא דרכון רוסי ולא פולני – ישוחררו ויעברו לפולין. היה זה הסכם ללא הרבה הגיון שהתבטל כעבור זמן קצר. את קורותיו במאסר מיאן הרב גרוביץ לפרסם במשך יותר מיובל שנים, ורק לאחר קבלת הסכמה ועידוד מ[[הרבי]] והבנה שסיפור הדברים מביא תועלת חיובית לדור הצעיר, הסכים לפרסם את פרשת מאסרו (ראו קטע במסגרת){{הערה|מגזין כפר חב"ד, גיליון????}}.