33,624
עריכות
שינויים
הגהה
ב[[מלחמת העולם השנייה]] גויס לצבא האדום, שם שירת בחזית, נפצע בקרבות ורק ב[[נס]] נשאר בחיים. לאחר תום המלחמה קבעו הרשויות כי הוא חייב לשרת שנתיים נוספים. בהשתדלותם של בני משפחת רסקין הצליח להשיג לחמוק מחובה זו. לאחר השירות הצבאי, בשנת [[תש"ה]], עבר הרב גורביץ' ל[[סמרקנד]], שם שהו חסידים רבים.
ביום [[ט"ו במנחם אב]] שנת[[ תש"ו]] (בהיותו בן 28), [[נישואים|נשא ]] במסרמקנד את רעייתו, מרת חנה לבית פויזנר. מיד לאחר החתונה עברו בני הזוג לעיר הגבול [[לבוב ]], על מנת להבריח את הגבול ולצאת מרוסיה, (במסגרת הסכם החזרת פליטים בין רוסיה לפולין (העשאלונים. ה"[[עשאלונים]]"). הוועד שארגן את הדרכונים הפולנים, הצליח לסדר רק עבור אשתו ואילו עבורו הובטח שיקבל תוך כדי נסיעה. באותה רכבת בוצעה בדיקת דרכונים מיד עם הכניסה לרכבת ור' יששכר שהיה ללא מסמכים הואשם בניסיון בריחה מרוסיה. בכך, נאלץ להיפרד מאשתו זמן קצר לאחר החתונה. החסידים ששהו ברכבת – ר' [[שמריהו ששונקין]], ר' [[בצלאל וילשאנסקי]], ר' [[זלמן שמעון דבורקין ]] – רצו לסדר על המקום [[גט ]] על תנאי, מחשש שהזוג הטרי מעולם הצעיר לעולם לא ייפגש שוב. למעשה, עקב לחץ הזמן לא בוצע הדבר והכלה הטרייה המשיכה לפולין בעוד בעלה הולך לרצות עונש מאסר שסופו לא ידוע. כשהגיעה מרת חנה לפולין, שיגרה שאלה לאדמו"ר הריי"ץ (ששהה בארצהבארה"ב): האם לחזור לרוסיה, כפי רצונה, כדי לאתר את בעלה? התשובה שקיבלה: "יותר מתאים שהוא יבוא אליה מאשר שהיא תבוא אליו".
שנתיים היה רהרב גורביץ' יששכר במחנה עבודה, תוך שהוא שומר ב[[מסירות נפש]] על יהדותו [[יהדות]]ו{{הערה|וכך מתאר ר' יששכר ברשימותיו את המאסר: "בימי הפסח הייתי רעב מאוד. כך עבר החג ברעב ובמצוק, ובעיקר העדר השתייה שהציקני מאוד. לא שתיתי, כי המים הובאו לאסירים באותם כלים שהובא בהם המרק. לאחר העברת המרק, לא הקפידו לנקות אותם ובמים נראו פירורים. לפי ידיעתי, היו אלה שרידי קטניות. התאפקתי עד אחרון של פסח, יום השמיני ולא שתיתי. באותו יום פגשתי אחד נושא שני כלים עם מים. היה קשה לי להוסיף ולסבול, וחשבתי שבאחרון של פסח יכולים להקל בספק כזה. ביקשתי אפוא שייתן לי לשתות ורווח לי".}}. כעבור שנתיים שוחרר מהמאסר והועבר לגבול הרוסי, שם הניחו אותו בצד הפולני ואמרו לו "לך לאן שאתה רוצה"{{הערה|1=שבועיים לפני כן חלם ר' יששכר שנמצא בחדר עם אדמו"ר הרש"ב ובנו אדמו"ר הריי"ץ והוא מבקש "רבי העלפט מיר" (=רבי עיזרו לי)}}. הרקע לשחרור היה הסכם בין רוסיה לפולין שאותם שנאסרו על הברחת הגבול שאין להם לא דרכון רוסי ולא פולני – ישוחררו ויעברו לפולין. היה זה הסכם ללא הרבה הגיון שהתבטל כעבור זמן קצר. את קורותיו במאסר מיאן הרב גרוביץ לפרסם במשך יותר מיובל שנים, ורק לאחר קבלת הסכמה ועידוד מהרבי מ[[הרבי]] והבנה שסיפור הדברים מביא תועלת חיובית לדור הצעיר, הסכים לפרסם את פרשת מאסרו (ראו מסגרתקטע במסגרת){{הערה|מגזין כפר חב"ד, גיליון????}}.
הרב גורביץ הגיע ללודז' שם התברר לו מיהודי שחזר מפריז, שחסידי חב"ד שיצאו מרוסיה המשיכו לפריז. היהודי מפריז הביא לרב גורביץ את הכתובת של הרב יצחק גולדין מפריז. הרב גורביץ הבריק לו מיד שיעביר לרעייתו שהוא בחיים ושנמצא בפולין. לדברי מרת גורביץ, היא התגוררה במלון שקיבלו הפליטים מהג'וינט בדיוק קומה תחת הרב גולדין, והוא היה מעודד אותה מידי יום, ללא סיכוי נראה לעין, שלא תדאג כי בעלה עוד יחזור. למעשה הוא זה שזכה לספר לה את הבשורה הטובה על שחרור בעלה.