שינויים

באותה שנה, לאחר פטירתו של הרב שלמה שליפר, נעשה לרבה הראשי של מוסקבה. באותה ישיבה הסמיך הרבה בחורים לשוחטים. בשנת [[תשח"י]] הוציא לאור סידור בהגהתו "סידור השלום, תפילות לכל השנה" ובשנת [[תש"כ]] ביקר אצל ה[[רבי]] ודיבר על מצבם של ה[[יהודים]] ב[[ברית המועצות]] ({{הערה|רשימת היחידות התפרסמה ע"י [[ועד הנחות בלה"ק]] לקראת כינוס השלוחים תשע"ד]].}}. חשוב לציין שהגיע עם מלווה מטעם מדינת ברית המועצות. לאחר ביקורו דיבר הרבי בכאב אודות אותם רבנים אשר ציערו אותו בשאלותיהם המתריסות על מצב היהדות בברית המועצות בידעם שאין הוא יכול לענות בחופשיות. הרבי ציין שכאשר הוא רוצה להתגאות במצב היהדות אין הוא מראהתמונות של תיאטרון וכדומה אלא תמונות של דלת של בית כנסת ודלת של מקווה, ומה טעם יש לצער אותו בשאלה מה מתרחש מעבר לדלת בשעה שאין הוא יכול לענות. לפי עדות נכדתו{{הערה|התפרסם בעלון Here's my story של [[Jem]].}} הצליח לחמוק ממלוויו ולהיכנס פעם נוספת לרבי ליחידות. בספר 'להישאר יהודי'{{הערה|ע' 339.}} של ר' [[יצחק זילבר|יצחק זילבר (קזנר)]] מעיד: "באחת השנים נשלח על ידי השלטונות לארצות הברית, וידוע לי בבירור בי הלך שם לשאול בעצת גדולי הדור ההוא, האם כדאי לו להישאר ולכהן ברבה של מוסקבה או לנצל את ההזדמנות ולעזוב. ענו לו "אם אתה לא תהיה הרב, יהיה המצב גרוע יותר" וציוו עליו להישאר". נפטר בשנת [[תשל"א]] בידם של הקומונסטיםברוסיה.