פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 4 בתים ,  06:47, 5 באוקטובר 2016
מ
החלפת טקסט – "בהמה " ב־"בהמה "
במאמר, מבאר הרבי משמעותה של עבודת ה'משכן' בעבודת כל אחד מישראל{{הערה|על פי מאמר חז"ל על הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" - "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד מישראל" (למקור מאמר חז"ל ראה באתי לגני [[תשי"ג]] הערה 5).}} - על ידי העבודה של [[אתכפיא]] ו[[אתהפכא]], שעל ידם נמשך אור ה[[סובב כל עלמין]] שהוא מאיר בכולהו עלמין בשווה, ובכך נשלמת כוונת הבריאה - שהיא בכדי לעשות ל[[הקב"ה]] [[דירה בתחתונים]].
על פי זה מבאר הרבי גם את עבודת ה[[קרבנות]] שהיתה במשכן ובבית המקדש, אשר קיימת ב[[נפש]] האדם - בתור ההתקרבות לה' (קרבן=קירוב); והתקרבות זו תלויה בו עצמו ("אדם כי יקריב מכם" - "בכם הדבר תלוי"). "מן הבהמה" - מ[[נפש הבהמית]] שבו, ובזה גופא ישנם כמה סוגי [[נפש]] הבהמית: "מן הבקר" - "שור נגח בעל מדות גסות", "מן הצאן" - "שהיא [[בהמה ]] דקה.. גם בכלל בהמה". האש שלמעלה המכלה את הקרבן, ענינה בנפש האדם הוא האש הקיים בטבע ב[[נפש האלוקית]], והתלבשותה ב[[נפש הבהמית]] מביאה את "אש אהבה" גם אליה, "שמתהפך מבהמיותו ועולה ונכלל ברשפי אש התשוקה שבנפש האלוקית".
תוכן העבודה היא להפך את החושך לאור. מסיבה זו, היה המשכן עשוי מ"עצי שיטים", שהם מלשון "שטות" - השטות הוא הכינוי ל[[קליפות]] משום שהם מעלימים על אור ה'. ומבאר בעבודה, על פי מאמר חז"ל{{הערה|סוטה ג, א.}}: "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו [[רוח שטות]]", שיהודי העובר [[עבירה]] הוא מעשה הנובע מהרוח שטות, המגשמת את האדם עד שאינו מרגיש הפחיתות שבעבירות והעילוי שב[[מצוות]], וכתוצאה מכך עובר בשאט [[נפש]] על מצוות ה'. ואילו היה מרגיש שכל עבירה מפרידה מה' לא היה עובר על רצון ה', כשם שבנסיון [[עבודה זרה]] היה [[מסירות נפש|מוסר נפשו]] בכדי לא לעבור על רצון ה'.
39,916

עריכות