שינויים

ב[[תרמ"ח]], החל אצלו שלב התבגרות, והחל לשמוע מאביו מאמרים, וענינים של "רבי", והתחיל לצום בצומות.

בקיץ של שנת [[תרנ"א]] הצטרף לאביו למסעו לכפר מ"אזינקעס" הסמוכה ל[[ליובאוויטש]].

בי' תמוז [[תרנ"א]] בהיותו בגיל אחת עשרה, לקחו אביו לראשונה לציון אבותיו ולימדו מהעליו לעשות שם, לאחר מכן אמר לו{{הערה|ספר המאמרים תשי"א עמ' 171-173}} שמכיוון שבשבת ימלאו לו 11 שנה חפץ הוא ללמד אותו את ה'סדר' אותו קביל מאביו שקיבל מסביו עד אדה"ז להתחיל להניח תפילין בגיל זה, למחרת קרא לו אביו לחדרו הוציא מהמגירה תפילין קטנות וגילה לו שאלו הם התפילין של סביו [[אדמו"ר המהר"ש]] והתחיל להניח תפילין של רש"י בלי ברכה. בהוראת אביו, פעולה זו נשמרה בחשאיות, וכך היה נוהג כל יום, להכנס לחדר אביו להניח תפילין ולאחר מכן היה הולך לבית הכנסת ומתפלל כרגיל. בגיל חמש עשרה הביאו אביו לאוהל של אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הצמח צדק ומינהו למזכירו בעסקנות ציבורית.

[[קובץ:הרייצ.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אדמו"ר הריי"צ]]

לקראת שידוכיו הוצעו לאדמו"ר הריי"צ שתי הצעות. אחת ממשפחה עשירה והאחרת ממשפחה מאוד ענייה, שאפילו את הוצאות החתונה לא היה באפשרותם להשיג. הרבנית רבקה סברה שיש להיענות להצעה העשירה, אך אדמו"ר הרש"ב ורעייתו העדיפו את המשפחה הענייה, שהייתה נינה של אדמו"ר הצמח צדק. לבסוף הוחלט שכמו שהיה בנישואי יצחק ורבקה שההורים אמרו "ונשאלה את פיה"{{מקור}}, גם כאן הם יציגו בפני אדמו"ר הריי"צ את שתי ההצעות ושיכריע בעצמו. אדמו"ר הריי"צ השיב: "הרי באותה פרשה עצמה נאמר "ולקחת אישה לבני ממשפחתי ומבית אבי"{{מקור}}. ואכן התנאים בין אדמו"ר הריי"צ והרבנית [[נחמה דינה שניאורסון (אשת אדמו"ר הריי"צ)|נחמה דינה שניאורסון]] נחתמו בכ"ח בסיון [[תרנ"ו]] {{הערה| 1=[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=2970 מדוע התאחרה חתונת הרבי ביותר משנה? - שטורעם]}}.

בסעודת השבע ברכות, ביום ראשון [[ט"ו אלול תרנ"ז]], הודיע אדמו"ר הרש"ב על החלטתו לייסד את ישיבת [[תומכי תמימים]] בה ילמדו [[נגלה]] ו[[חסידות]].

מיד לאחר השבע ברכות של אדמו"ר הריי"צ, בו הודיע אדמו"ר הרש"ב על פתיחת ישיבת תומכי תמימים, מונה אדמו"ר הריי"צ למנהלה בפועל. ביום [[י"ד באייר]] [[תרס"ב]] הלשינו לממשלה שבישיבה נמצאים בחורים המשתמטים מהצבא באמצעות שוחד. בעקבות ההלשנה נאסר אדמו"ר הריי"צ בשנית. על מאסר זה כתב אדמו"ר הריי"צ ביומנו: {{ציטוטון|בלתי נעימה היתה לי ישיבה זו, אבל שום מורא לא הרגשתי. לפנות ערב נקראתי לבוא אל חדר פקידי הבולשת ושם אמרו לי: החקירה עוד לא נגמרה, אבל לפי שבעבודת החקירה ודרישה במשך היום לא נמצא עדיין חומר המעיד נגדך, על כן הנך חפשי ותוכל לילך לביתך ואם תדרש יקראו לך}}.