שינויים

בקיץ ב[[כ"ג מנחם אב]] [[תשל"ו]] (1976), הגיעה לביקור אצל [[הרבי]] קבוצה של נכי צה"ל, שהיו באמצע אשר היו בעיצומו של טיול בניוב[[ניו-יורק ]] שאורגן על ידי שלטונות הצבא. הנכים הגיעו אל בית-מדרשו של הרבי ברחוב איסטערן-פארקוויי [[770]] בעשרה באמצעות עשרה רכבים גדולים, שנשאו אותם בכסאות-הגלגלים שלהם מבית-המלון.

בבואם אליו, הרבי צעד בין כסאות-הגלגלים שלהם, לחץ את ידיהם, חייך אליהם בלבביות והחליף עמם מלות היכרות וברכה, ולאחר-מכן הרבי נשא לפניהם דברים - לא לפני שהתנצל על שהוא מדבר אתם בהברה אשכנזית.

וכך אמר להם (בתרגום חופשי): " {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=התנהלותכם היא הוכחה שה' נתן לכם כוחות מיוחדים להתגבר על מגבלותיכם ולעלות בכך על הישגיהם של אנשים אחרים. אינכם נכים או מוגבלים אלא אנשים מיוחדים, כיוון שיש לכם לכם פוטנציאל שאין לאף אחד מאיתנו. לכן אני מציע, שמהיום והלאה לא יקראו לכם 'נכי צה"ל' אלא 'מצויני צה"ל' - הגדרה יותר מדויקת של מהותכם".}}

ואכן, היחס שהרבי הראה לחיילים אלה שאיבדו איברים בהגנתם על עם ישראל, היה חם, שמח ואופטימי. אחדים מהם סיפרו לאחר-מכן, שהיתה זו הפעם הראשונה שלא נפגשו ברגשי רחמים או אשמה מצד הזולת, אלא בתגובה טבעית חמה. עם-זאת, כאשר הרבי חזר אל חדרו, מזכיריו [[מזכיר]]יו האישיים ראו עליו את הרושם הקשה והכאב שנותר בו מהפגישה. רק לאחר שבוע, סיפר המזכיר, התאושש הרבי מחווית המפגש.

[http://chabad.info/index.php?url=article_he&id=48026 להאזנה לשיחהשיחת הרבי ל'מצויינים']{{שמע}}