חיים אברהם דובער לוין: הבדלים בין גרסאות בדף
(ע"פ רשימות דברים ומקורות נוספים. בעבודה.) |
(←הפולמוס: בקצרה ממש מחיטריק וזכרון לבנ"י וכו. לדעתי כל הוספה מיותרת לחלוטין. כבוד אלוקים וכו'.) |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
רא"ד הובא לעיירה [[ליובאוויטש]] על ידי הנגיד ר' [[מנחם מאניש מוניסזון]] כמלמד לבנו לייב ולצעירים נוספים. דרכו של רא"ד הייתה בלתי-שגרתית; הוא חינך את למידיו להיבדלות ממשפחתם, מחבריהם, למעט בדיבור, באכילה ובשינה, ולהיות שרויים ב[[מרה שחורה]]. מלבד זאת, הוא טענה כי אין שום חידוש ב[[תורת החסידות]], וכי הכל כתוב ב[[חקירה]]. | רא"ד הובא לעיירה [[ליובאוויטש]] על ידי הנגיד ר' [[מנחם מאניש מוניסזון]] כמלמד לבנו לייב ולצעירים נוספים. דרכו של רא"ד הייתה בלתי-שגרתית; הוא חינך את למידיו להיבדלות ממשפחתם, מחבריהם, למעט בדיבור, באכילה ובשינה, ולהיות שרויים ב[[מרה שחורה]]. מלבד זאת, הוא טענה כי אין שום חידוש ב[[תורת החסידות]], וכי הכל כתוב ב[[חקירה]]. | ||
[[אדמו"ר הריי"צ]] | [[אדמו"ר הריי"צ]] התנגד בחריפות לדרכו של רא"ד והביע את ביקורותו בפני רא"ד. בתגובה, התלונן רא"ד - בשנת [[תרס"ב]] - על אדמו"ר הריי"צ בפני [[אדמו"ר הרש"ב]]. אדמו"ר הרש"ב נזף בו קשות על שקריו. רא"ד נפגע, עזב את ליובאוויטש והחל מסתובב ב[[רוסיה]]{{הערה|בין היתר נפגש עם ר' [[חיים מבריסק]]. בפגישתם התעניין המלאך לדעת אם רבי חיים לומד את הספר [[מורה נבוכים]]. השיב רבי חיים כי הוא החל ללמוד את הספר, אך בפרק כ"א יש קטע שלא הבין, ולכן הוא לא מסוגל להמשיך הלאה. השיב לו המלאך כי [[אדמו"ר הצמח צדק]] בספרו [[דרך מצוותיך]] מבאר את הענין, והסביר אותו לרבי חיים. נענה רבי חיים בהתפעלות ואמר: "איהר זענט אן עילוי" (אתה עילוי)! שאל המלאך: והלא אין זה תירוץ שלי אלא תירוץ של אדמו"ר הצמח צדק? השיב לו רבי חיים: אכן, אבל "איהר לייגט דאס אראפ ווי אן עילוי (אתם מסבירים את הענין כעילוי)!.}}. | ||
לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] נזסע ל[[ארצות הברית]] והחל מקבץ סביבו בחורים, הוא חינכם באותה השיטה, ניתון מהעולם, [[עצבות]] ו[[מרירות]] וכו'. הוא אסר עליהם ללמוד [[דא"ח]] מ[[רבותינו נשיאנו]] שאחרי [[אדמו"ר הצמח צדק]]. שיטתו זו זכתה בתחילה לתמיכה, אך לאחר מכן לביקורת קשה מראשי הישיבות שהיו אז ב[[ארצות הברית]]. | |||
לאחר פטירתו היו מתלמידיו שהגיעו ל[[חב"ד]] (משפחת צירקינד), היו שעברו ל[[חסידות סאטמר]] והיו שנשארו עם בנו ר' רפאל ונכדיו למשפחת פאהלער. | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]] | ||
גרסה מ־03:42, 12 בנובמבר 2010
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
ר' חיים אברהם דובער הכהן לוין (מכונה גם "המלאך") הי' חסיד של אדמו"ר הרש"ב ומלמד בליובאוויטש. בעקבות קפידא שהייתה עליו, פרש מליובאוויטש, נסע לארצות הברית והקים כת-חסידות שכונתה 'המלאכים'.
הפולמוס
רא"ד הובא לעיירה ליובאוויטש על ידי הנגיד ר' מנחם מאניש מוניסזון כמלמד לבנו לייב ולצעירים נוספים. דרכו של רא"ד הייתה בלתי-שגרתית; הוא חינך את למידיו להיבדלות ממשפחתם, מחבריהם, למעט בדיבור, באכילה ובשינה, ולהיות שרויים במרה שחורה. מלבד זאת, הוא טענה כי אין שום חידוש בתורת החסידות, וכי הכל כתוב בחקירה.
אדמו"ר הריי"צ התנגד בחריפות לדרכו של רא"ד והביע את ביקורותו בפני רא"ד. בתגובה, התלונן רא"ד - בשנת תרס"ב - על אדמו"ר הריי"צ בפני אדמו"ר הרש"ב. אדמו"ר הרש"ב נזף בו קשות על שקריו. רא"ד נפגע, עזב את ליובאוויטש והחל מסתובב ברוסיה[1].
לאחר מלחמת העולם הראשונה נזסע לארצות הברית והחל מקבץ סביבו בחורים, הוא חינכם באותה השיטה, ניתון מהעולם, עצבות ומרירות וכו'. הוא אסר עליהם ללמוד דא"ח מרבותינו נשיאנו שאחרי אדמו"ר הצמח צדק. שיטתו זו זכתה בתחילה לתמיכה, אך לאחר מכן לביקורת קשה מראשי הישיבות שהיו אז בארצות הברית.
לאחר פטירתו היו מתלמידיו שהגיעו לחב"ד (משפחת צירקינד), היו שעברו לחסידות סאטמר והיו שנשארו עם בנו ר' רפאל ונכדיו למשפחת פאהלער.
הערות שוליים
- ↑ בין היתר נפגש עם ר' חיים מבריסק. בפגישתם התעניין המלאך לדעת אם רבי חיים לומד את הספר מורה נבוכים. השיב רבי חיים כי הוא החל ללמוד את הספר, אך בפרק כ"א יש קטע שלא הבין, ולכן הוא לא מסוגל להמשיך הלאה. השיב לו המלאך כי אדמו"ר הצמח צדק בספרו דרך מצוותיך מבאר את הענין, והסביר אותו לרבי חיים. נענה רבי חיים בהתפעלות ואמר: "איהר זענט אן עילוי" (אתה עילוי)! שאל המלאך: והלא אין זה תירוץ שלי אלא תירוץ של אדמו"ר הצמח צדק? השיב לו רבי חיים: אכן, אבל "איהר לייגט דאס אראפ ווי אן עילוי (אתם מסבירים את הענין כעילוי)!.