שמחה עלברג – הבדלי גרסאות

|תוכן=ה[[אדמו"ר]] מ[[ליובאוויטש]] [[רבי]] מנחם מענדל שניאורסאהן הוא איש המעלה ומורם מעם ב[[גאונות]]ו ובצדקותו, גאון ובקי נפלא בכל חדרי ה[[תורה]] ב[[נגלה]] וב[[נסתר]], איש [[צדיק]] ותמים במעשיו ובעל [[מדות]] נעימות ביחוסו לבני אדם, אשר כל מי שהיה לו קשר עמו מתפלא מאצילות [[נפש]]ו ועדינות רוחו . . מטבעו הוא הצנע לכת וענוותן גדול, מימי נעוריו שם לילות כימים בשקידה נפלאה על דלתי התורה וה[[יראה]] ועסק ב[[עבודת ה']] על פי [[דרכי החסידות]], אבל מעולם היה מתנהג בהתבודדות בצנעה ובחשאי . . כבוד קדושת חותנו [[אדמו"ר הריי"צ|האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל]] היה מחבב את חתנו הרב מנחם מענדל [[שליט"א]] במאד מאד, והרבה פעמים דיבר בשבחו לפני מקורביו והפליא מאד את גודל גאונותו וצדקתו ואת רוחב [[דעת]]ו התקיפה והישרה.}}

|תוכן=עם בחירתו של הרבי החדש בתור מנהיג לעדת ליובאוויטש, הורמה ליובאוויטש לגובהה ומרחבה ההסטורי. כי אכן מייצג הוא הרבי העכשווי בחינה מושלמת במאה אחוז של התפיסה העמוקה ביסודות החב"ד, ומאידך גיסא הלא הרבי הנהו אחד מגדולי דורנו בנגלה בלומדות, בבקיאות בספרות הרבנית לכל ענפיה, ונוסף על אלה איש הצדקות והפרישות. ואין כל ספק שאיתו יעלה כל בית ליובאוויטש הרמתה. ולא הגיע הרב למינויו התנשאותו, בגלל זכות היותו "נכד" בלבד. כבודו ויחוסו בזכות אישיותו העצומה, בגדלותו בכל שטחי התורה גדל ונעשה ראוי לתפוס את כסא מלכות ליובאוויטש . . וכקדם תהיה ליובאוויטש נציגתה של התורה הממוזגת, של תורת הנגלה והנסתר המשתזרים לאחדים. ואין פלא שאף אצל אנשי שם, יודעי דרך הרבי, דרך התורה, דרך הפרישות והצנע לכת, עורר מינויו של הרבי למנהיג ליובאוויטש תקוות גדולות בהתחדשות והחזרת העטרה ליושנה, כי הכרח חיוני הוא קיומה ועבודתה של ליובאוויטש על כל תוקפה וגבורתה בכל ארצות פזורנו, ובעיקר כאן באמריקה.}}

בשנת [[תש"כ]] ביקר הרב עלברג בעיר מילאנו וביקש להיפגש עם [[שליח]] הרבי בעיר, הרב [[גרשון מנדל גרליק]]. הם קבעו להיפגש והרב גרליק הכין ארוחה לכבודו, אליה הזמין מנכבדי העיר. כאשר נשא הרב עלברג את נאומו, הזכיר בפליאה את התעמולה הגדולה שעושים משנת המאתיים ל[[הסתלקות]] ה[[בעל שם טוב]], שכל באותה שנה. הרב גרליק שידע עד כמה הרבי בעד העניין הזה, קטע בעדינות את נאומו של הרב עלברג ואמר לו: "אילו מישהו היה נעמד ומדבר על האבא שלכם, הייתם מוחים כנגדו, ומה אעשה כאשר דיברתם כך על האבא שלי". בסיום הארוחה נפרדו שני הרבנים באווירה טעונה. לאחר זמן קצר קיבל הרב גרליק מכתב מהרב [[חיים מרדכי אייזיק חודקוב]], מזכירו האישי של הרבי ובו נכתב שבחזרתו של הרב עלברג מביקורו במילאנו, תיאר בצורה יוצאת דופן את אומץ ליבם של שלוחי הרבי והתפעלותו מהיכן הם שואבים זאת. במקביל קיבל הרב גרליק הוראה מהרבי, שבכל פעם שיבקר בניו-יורק, שיטלפן אל הרב עלברג, לדרוש בשלומו.