תולדות לוי יצחק: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
הספר '''תולדות לוי יצחק''' הוא ספר שנתחבר על ידי הסופר הרב [[נפתלי צבי גוטליב]], על אביו של [[הרבי]], רבי [[לוי יצחק שניאורסון]]. | הספר '''תולדות לוי יצחק''' הוא ספר שנתחבר על ידי הסופר הרב [[נפתלי צבי גוטליב]], על אביו של [[הרבי]], רבי [[לוי יצחק שניאורסון]]. | ||
הפסר נכתב גם בעזרתו הפעילה של הרה"ח ר' [[טוביה בלוי]] | הפסר נכתב גם בעזרתו הפעילה של הרה"ח ר' [[טוביה בלוי]]. | ||
בשנת [[תשל"ז]] יצא לראשונה הספר שמתעד את סיפור חייו של רבי לוי יצחק. ייחודו של הספר שכמעט כולו נכתב מעדויות מכלי ראשון; מיומן הרבנית, ומהחסידים הרב [[יעקב יוסף רסקין]] ובניו, שהיו לימינו באלמא אטא, וכן מזיכרונותיו של הרב ברוך שיפרין ע"ה, ועוד. | בשנת [[תשל"ז]] יצא לראשונה הספר שמתעד את סיפור חייו של רבי לוי יצחק. ייחודו של הספר שכמעט כולו נכתב מעדויות מכלי ראשון; מיומן הרבנית, ומהחסידים הרב [[יעקב יוסף רסקין]] ובניו, שהיו לימינו באלמא אטא, וכן מזיכרונותיו של הרב [[ברוך שיפרין]] ע"ה, ועוד. | ||
==הוצאת הספר== | ==הוצאת הספר== | ||
גרסה מ־18:58, 30 ביולי 2010
הספר תולדות לוי יצחק הוא ספר שנתחבר על ידי הסופר הרב נפתלי צבי גוטליב, על אביו של הרבי, רבי לוי יצחק שניאורסון.
הפסר נכתב גם בעזרתו הפעילה של הרה"ח ר' טוביה בלוי.
בשנת תשל"ז יצא לראשונה הספר שמתעד את סיפור חייו של רבי לוי יצחק. ייחודו של הספר שכמעט כולו נכתב מעדויות מכלי ראשון; מיומן הרבנית, ומהחסידים הרב יעקב יוסף רסקין ובניו, שהיו לימינו באלמא אטא, וכן מזיכרונותיו של הרב ברוך שיפרין ע"ה, ועוד.
הוצאת הספר
רעיון כתיבת הספר נולד בשלהי שנות הכפי"ם. הרב גוטליב חשב על כתיבת הספר, וכתב מכתב לרבי בו כותב על תוכניתו, אך מכיון שהמענה בושש מלבוא, רעיון כתיבת הספר נגנז.
"בחודש תשרי תשל"ה הגיע לרבי בפעם הראשונה בחייו. כשעבר בכוס של ברכה, פנה אליו הרבי לפתע, למרות שלא הכיר אותו ולא ראה אותו מעולם, ואמר לו: "הרי הבטחת לי ספר על אבי - היכן הספר?" כאשר הרב גוטליב נזכר על מה הרבי מדבר, השיב מיד שמכיוון שלא קיבל הסכמה, לא התעסק בזה עוד. הרבי חייך חיוך רחב: 'מה זאת אומרת, על עניין כזה צריך הסכמה? - רבונו-של-עולם צריך לתת ההסכמה'. בו-במקום הרבי הוסיף והורה: 'עכשיו שאתה פה, תתעסק באסיפת חומר עבור הספר'.
עריכת הספר
הוא התחיל לחפש אחר אנשים שהכירו את אביו של הרבי, אך עד מהרה התברר כי רק מעט חסידים הכירו אותו באופן אישי. אחד החסידים ששמע על העניין, מיהר למסור בידו את יומנה של הרבנית חנה ע"ה אמו של הרבי, שהייתה עם בעלה בגלות וביומנה היו סיפורים רבים אודות בעלה הדגול. על-פי היומן, ועל-פי עוד מספר עדויות ששמע מאנ"ש שהכירוהו, התחיל לקבץ מידע ממנו התחיל לערוך את הספר.
"התייחסותו של הרבי לעריכת הספר הייתה נדירה. הרבי התעניין כל העת אודות מצבו של הספר. לאחר שסיים הרב גוטליב לכתוב פרק, מיד שלח אותו לרבי להגהה. פעמים אחדות קיבל טלפון מהמזכיר הרב חודקוב ע"ה שהיה מכתיב לו את ההגהות על הפרק... לא היה בלבו ספק כי היו אלו ההגהות של הרבי, וההשערה התחזקה אצלו לאחר שראה צילום כתב-ידו של הרבי עם ההגהות שהקריא לו הרב חדקוב".
הרבי מזרז את ההוצאה
הכנת הספר לא הייתה עבודה קלה עבור הרב גוטליב. עיקר העבודה הייתה באיסוף החומר, ומכיוון שהמקורות היו דלים, העבודה נמשכה זמן רב.
באחד הימים קיבל הרב גוטליב מכתב מהרבי ובסופו הוסיף בכתב-יד-קודשו:
- "חבל במאד שמתארך כל-כך הר"ד [= ראשי-דברים] ע"ד [= על-דבר] אאמו"ר [= אדוני אבי מורי ורבי] כו', ועד מתי? וכנראה שגם ליא"נ [= לי"א ניסן] לא יו"ל [= יוצא לאור]?!"
המהדורה השניה
כארש בשנת תשל"ז יצא הספר לאור, הרבי היה שבע רצון מאד, וכעבור זמן, כאשר ביקר שוב אצל הרבי, אותו היום נקרא לחדרו של הרב חודקוב שאמר לו: "דע לך, כי זכות גדולה נפלה בחלקך. הרבי אמר לי לבקשך, בשמו, לבקר אצל כמה חסידים שהכירו את אביו, ביניהם הרב יוסף נימוטין, הרב משה בנימין קפלן, כדי לשמוע מהם דברים אודות אביו, מאחר שהם זכו להכירו אישית.
הרב גוטליב מילא את הבקשה-הוראה, והעלה את סיפוריהם על הכתב והכניסם אל הרבי. הרבי הגיה את החומר ואף תיקן בכתי"ק בכמה מקומות. לבסוף הורה להחזיר את הדפים האורגינליים שהגיש.
במהלך כתיבת הספר על רבי לוי יצחק, ביקרו אחד החסידים ואמר לו שזה עתה ביקר ביחידות אצל הרבי, ובא בשליחותו של הרבי לומר לו בשמו, לבל יזלזל ח"ו בשום דבר קטן, ואתייחס גם לדברים קטנים ברצינות הראויה והמתאימה.
חביבות מיוחדת
הספר זכה לחביבות מיוחדת אצל הרבי, באומרו כי "גרם נחת רוח רב". חביבות זו התבטאה לא רק בשלבי הכנתו, אלא גם לאחר מכן, ועל כך יעידו צרור העובדות הבאות:
- המזכיר הרב בנימין קליין, סיפר כי מאז שהספר יצא לאור, הוא היה מונח על שולחנו של הרבי במשך חודשים ארוכים...
- ר' יוסף נימוטין, החזיק ברשותו כתב יד קודש של רבי לוי יצחק, אותו קיבל ממנו במתנה. לאחר שר' יוסף נתפס, גילו חוקרי הק.ג.ב. את כתב היד, ובכעסם על שם "שניאורסאהן", שרפו אותו באש. שנים רבות לאחר מכן, כאשר זכה להגיע לרבי, ביקש ר' יוסף מהרבי כתב יד אחר של אביו, בתמורה לכתב היד שנשרף. הרבי בחר להעניק לו את הספר "תולדות לוי יצחק" ובו צילומים שונים מכתב היד של רבי לוי יצחק על ספר הזוהר והתניא, ובהצביעו על כתבי היד אמר לו: "אני נותן לך ספר זה במתנה. יש בו כמה צילומים מכתב ידו של אבי, ויהא זה נחשב בעיניך כאילו נתתי לך כתב יד ממש..."
מהדורות נוספות
ברבות השנים הלכו ונוספו עוד שלוש מהדורות, כשהיהלום שבכתר היא המהדורה האחרונה - שיצאה לאור בשלושה כרכים - וייחודה בכך שנכתבה לאחר נפילת המסך הקומוניסטי.
הרב גוטליב לא הסתפק במסע ספרותי בעקבותיו של רבי לוי יצחק, והוא החליט לנסוע בעצמו גם למקומות בהם שהה הצדיק והותיר שם את חותמו, בעיקר בערי רבנותו יקטרינוסלב (דנייפרופטרובסק, כיום) ועד למקום גלותו בצ'יאלי ואלמא-אטא, שם מנוחתו כבוד. בעקבות מאמציו אף קיבל חלק מתיקי החקירה של רבי לוי יצחק מידיהם של ראשי הק.ג.ב. בדנייפרופטרובסק, תיקים ששפכו אור חדש על פרשת מאסרו המופלאה...