אברהם דוד לאוואוט – הבדלי גרסאות

[[ניקולייב|ניקאָלאַיעוו]]  

העיירה [[ניקולייב|ניקאָלאַיעוו]] הוקמה בשנת תקמ״ט על גדות הנהר באָג, ומייסד הקהילה היהודית שם (בשנת תקע״א?) היה שלמה ישעיה רפאלוביץ, קבלן שעסק בבניית אוניות, ובית הכנסת נבנה שם בשנת תקפ״ב. אחרי פטירת שלמה ישעי׳ בשנת תר״ז בערך, מילא את מקומו בראשות הקהילה בנו ר' אלכסנדר סענדער שהיה אף הוא קבלן בניית אניות.  

בשנת תרי״ז הועבר כח עובדי הנמל לכח עובדי היבשה, ופיטרו את הרב ראָזומנע ממשרתו בתור רבה של העיר, ובעקבות השתדלות השיגו עבורו היתר שהייה ב[[ניקולייב|ניקאָלאַיעוו]] עד להחלמתו.

הרב לָאוואוּט חתם על חוזה עם ראש הקהל, אלכסנדר סענדער רפאלאוויטש, על ההסדר שהיה קיים מחודש אדר תרי״ד: כי בכל חודש הוא שוהה שלשה  שבועות בראמאנאווקא (שם הוא מכהן ברבנות); ושבוע אחד ב[[ניקולייב|ניקאָלאַיעוו]], שם הוא מכהן ברבנות בית הכנסת.

בבחירות לרבנות בית הכנסת [[ניקולייב|ניקאָלאַיעוו]] שנערכו בכ׳ אייר תרכ״ב (בעקבות דרישת המשכילים שרב העיר יהיה בוגר ״בית המדרש לרבנים״ בזיטאמיר או בווילנא), אושר בפה אחד מינויו של הרב לָאוואוּט לרב מטעם הממשלה בבית הכנסת על משך שלש שנים. שכירותו מטעם הממשלה הגיעה ל200 רובל כסף לשנה.

בסוף שנת תרכ״ה או תחילת שנת תרכ״ו הוציאו מכרז לרבנות העיר ניקאלאיעוו מטעם הממשלה (שעיקר בעבודתו הוא ניהול פינקס המעטריקא (לידות, והכנסות בבריתו של טאי״ה׳, ופטירות; נישואין וגירושין) של יהודי ניקאלאיעוו. רק בוגרי מוסד אקאדעמי המוכר על ידי ממשלת רוסיה יכלו להגיש מועמדות למשרה הזאת. מנשה מרגליות (בוגר המוסד האקאדעמי ליהודים המוכרת על ידי הממשלה בזיטאמיר בשנת תרכ״ב), הגיש מועמדות למשרה הזאת ונבחר בהבחירות שהתקיימו בכ׳ כסלו תרכ״ו לרבנות  [[ניקולייב|ניקאָלאַיעוו]], והרב לָאוואוּט נבחר לסגן רב מטעם הממשלה (נוסף על כיהונו בתור רב בית הכנסת ואב בית דין של הקהילה, נבחר לסגן הרב). במשך שש מערכות בחירות שהתקיימו בשנות תרכ״ו-תרמ״א היתה משרת הרב מטעם הממשלה בניקאלאיעוו מתחלף בתדירות גבוהה, אך הרב לאוואוט נבחר בכל פעם מחדש לסגן רב מטעם הממשלה בניקאלאיעוו, וכיהן במשרה זו עד הבחירות שהתקיימו בתרמ״ד.

משנת תרי״ט ואילך התירה הממשלה ליהודים להתיישב בעיר והקהילה הלכה והתפתחה (ובשנת תרנ"ז התגוררו בה כעשרים אלף יהודים שהיוו כעשרים אחוז מכלל האוכלוסין). ובשנת תרכ״ב אישרו מועצת העיר